אריאל שרון

אריאל שיינרמן נולד בשנת 1928בכפר מל"ל, ולמד בתיכון בתל אביב. השכלתו כוללת גם לימודי היסטוריה ומזרחנות באוניברסיטה העברית, ולימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב. שרון השתתף בכל אחת מנקודות הציון החשובות למדינה. כבר בגיל 17 הצטרף להגנה ובמלחמת העצמאות פיקד על מחלקה בחטיבת אלכסנדרוני, ונפצע בקרב לטרון.

בשנת 1953 קיבל את הפיקוד על היחידה המזוהה עימו יותר מכל, יחידה 101, שביצעה פעולות תגמול מול טרור הפדאיון, מעבר לקווי האויב. ב-1954 הסתפחה היחידה לגדוד צנחנים, אך המשיכה בפעילותה תחת שרביטו של שרון.

בין השנים 1954-1955 פיקד על גדוד צנחנים ובשנת 1956 מונה שרון למפקד חטיבת
הצנחנים. במסגרת תפקידו לחם במבצע קדש. הביקורת הקשה שנמתחה לאחר המלחמה על נחיצות קרב המיתלה, שגבה חללים רבים, גרמה להקפאת קידומו על ידי הרמטכ"לים חיים לסקוב וצבי צור. כשמונה יצחק רבין לרמטכ"ל ב-1964, תמך בקידומו של שרון. הוא מונה לראש מטה פיקוד צפון וב-66' הוענקה לו דרגת אלוף, כשהחל לכהן כראש מחלקת הדרכה בצה"ל.

במלחמת ששת הימים פיקד שרון על אוגדת המילואים המשוריינת 138, שהיתה ממבקיעות מערך הביצורים המצרי בסיני. תחת פיקודו התנהלו הקרבות באום-כתף ובאבו-עגילה. האוגדה הגיעה לגדות תעלת סואץ.

בשנת 1969 מונה לאלוף פיקוד דרום. במסגרת התפקיד פעל לביצורו של קו בר-לב ונטל חלק פעיל
במלחמת ההתשה. אחרי הפסקת האש באוגוסט 1970 פעל לחיסול תאי המחבלים ברצועת עזה ובפינוי הבדואים מצפון-סיני, פעולה עליה ננזף שרון, על-ידי הרמטכ"ל בר-לב.

שרון פרש מצה"ל לטובת החיים הפוליטיים ביוני 1973 והצטרף לרשימת גח"ל, ששרון פעל במרץ כדי להפוך אותה לתנועת הליכוד. אולם מלחמת יום הכיפורים החזירה אותו למדים. הוא פיקד על אוגדת המילואים המשוריינת 143, שצלחה את התעלה.

לאחר המלחמה, בבחירות ב-1973, נבחר שרון לכנסת מטעם הליכוד. בדצמבר1974 החליט להתפטר מהכנסת, כדי להמשיך ולשמש מפקד גייס משוריין במילואים. מיוני 1975 עד מרץ 1976 כיהן כיועץ לענייני ביטחון לראש הממשלה רבין.

ב-1977 שב לחיים הפוליטיים, הפעם ברשימה עצמאית בשם "שלומציון", וזכה בשני מושבים בכנסת. המפלגה התמזגה מאוחר יותר עם תנועת חירות. שרון מונה לשר החקלאות בממשלת בגין. למרות שאת המו"מ עם מצרים ניהלה ממשלת הליכוד, התנגד שרון להסכם. למעשה, כשבשלב מסויים נדמה היה שסאדאת יסכים להשארת יישובים ישראלים בסיני, הורה שרון להקים יישובי דמה ברחבי חצי האי כדי שיישארו גם לאחר ההסכם. בסופו של דבר סירב סאדאת לכל נוכחות ישראלית בסיני.

המתיחות עם בגין גברה כשב-1980 סירב ראש הממשלה למנותו לשר הביטחון במקומו של עזר ויצמן הפורש. שרון זכה בתפקיד לאחר הבחירות ב-81', אך נאלץ לצפות בחיסולה של ההתיישבות בפתחת רפיח.

ביוני 1982 פתחה ישראל במבצע "שלום הגליל" בלבנון. המבצע, שהפך לימים למלחמת לבנון, היה פרי יוזמתו ותכנונו של שרון, ורבים טוענים כי סיבך את ישראל במלחמה לא נחוצה ואף העלים מידע מראש הממשלה בגין. האירוע השנוי ביותר במחלוקת אירע ב-16 בספטמבר 1982, יום לאחר ההתנקשות בנשיאה הנבחר של לבנון ממוצא נוצרי, בשיר ג'ומייל, אישר שרון לפלאנגות הנוצריות להיכנס למחנות הפליטים הפלסטינים שבמערב ביירות, סברה ושתילה. הכוחות הנוצריים טבחו במשך יומיים באוכלוסיה הפלסטינית והרגו מאות גברים, נשים וילדים.

בעקבות לחץ ציבורי, במהלכו התקיימה הפגנת המונים בכיכר מלכי ישראל שכונתה לאחר מכן "הפגנת ה-400 אלף", הוקמה ועדת חקירה. ועדת כהן מצאה את שרון אחראי לטבח, כיוון שלא נקט אמצעים שהיו בידו כדי למונעו. הוועדה המליצה כי יסיק מסקנות אישיות.

שרון התפטר מתפקידו בפברואר 1983, אך נשאר בממשלה במעמד של שר בלי תיק. מאז המשיך להיות אחד הגורמים הדומיננטיים בליכוד, אך יצחק שמיר נמנע מלמנותו לשר ביטחון בממשלות שהקים. מ-1984 כיהן כשר התעשיה והמסחר וב-1990 כיהן כשר השיכון. בתפקיד זה זירז וקידם את ההתיישבות בשטחים, סייע לעמותות שונות ברכישת בתים בעיר העתיקה בירושלים ורכש עשרות אלפי קרוואנים עבור עולי גל העליה הגדול מברית המועצות לשעבר.

לאחר הפסד הליכוד בבחירות 92' נמנע שרון מלהתמודד על ראשות הליכוד, בה זכה בנימין נתניהו. עם ניצחונו בבחירות ב-96', ניסה בתחילה נתניהו להקים ממשלה ללא שרון, אך לבסוף צירפו ואף "תפר" עבורו תיק חדש: שר התשתיות. באוקטובר 1998, לאחר פרישתו של דוד לוי, מונה שרון לשר החוץ. במסגרת תפקידו השתתף בפועל במו"מ שבסופו נחתם הסכם וואי. יחסיו עם נתניהו היו מתוחים וזכורה במיוחד התבטאותו של שרון כשאמר פעם על נתניהו: "אני רוצה לעזור לך, אך איני יודע אם לעזור לידך הימנית או לידך השמאלית".

לאחר התבוסה ב-99' נבחר שרון לתפקיד יו"ר הליכוד והחל בשיקום המפלגה ההרוסה. כרגע, המנגנון והשטח נאמנים לו בשל כך. לאחר שבנימין נתניהו החליט שלא להתמודד בבחירות מיוחדות לראשות הממשלה בלבד ובהיעדר מתמודדים נוספים, נבחר שרון למועמד הליכוד לראשות הממשלה.

שלוש טרגדיות ליוו את חייו האישיים של שרון: אשתו הראשונה, מרגלית צימרמן, נהרגה בתאונת דרכים ב-1962. חמש שנים לאחר מכן נהרג גם בנם, גור, לאחר ששיחק ברובה ישן של אביו. שנה לאחר מות אשתו הראשונה, נישא שרון לאחותה של מרגלית, לילי, שנפטרה בשנה שעברה ממחלה קשה. לזוג נולדו שני בנים - עומרי וגלעד.

1947: נוטר במשטרת הישובים העבריים
1949: מפקד סיירת גולני
1951: קצין מודיעין פיקודי של פיקוד המרכז
1966: ראש מחלקת ההדרכה
1953: מפקד יחידת 101
1954: מפקד גדוד צנחנים
1956: מפקד חטיבת הצנחנים
1964: ראש מטה פיקוד צפון
1967: מפקד אוגדת מילואים משוריינת
1969: אלוף פיקוד דרום
1973: חבר כנסת מטעם גח"ל
1973: מפקד אוגדת מילואים במלחמת יום הכיפורים
1975: יועץ לענייני ביטחון של ראש הממשלה
1977: שר החקלאות
1981: שר הביטחון
1984: שר המסחר והתעשייה
1990: שר השיכון
1992: חבר כנסת
1996: שר התשתיות
1999: יו"ר הליכוד