ב-12 בפברואר 1942 נולד לאסתר וישראל ברוג בנם הבכור אהוד. הוא גדל יחד עם שלושת אחיו בקיבוץ משמר השרון, שהוריו היו ממייסדיו. המוח האנליטי שלו לא עשה רושם על מוריו בתיכון: הוא סולק משם בטרם ניגש לבחינות הבגרות. במהלך שירותו הצבאי השלים את הבגרות, ב-1968 סיים לימודי תואר ראשון בפיסיקה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, וב-1987 קיבל תואר שני בניתוח מערכות מטעם אוניברסיטת סטנפורד היוקרתית בארה"ב. את נאוה כהן הכיר במהלך לימודיו באוניברסיטה העברית. הם נישאו בשנת 1969, ונולדו להם שלוש בנות: מיכל, יעל וענת.
את החלק הארי של חייו עשה ברק במדים. הוא התגייס ב-1959 אך ההתחלה דווקא לא היתה מושלמת: כמו רבים וטובים הוא נכשל במיונים לקורס טייס, והצטרף לסיירת מטכ"ל, שם מילא כמעט כל תפקיד אפשרי מלוחם דרך מפקד צוות ועד מפקד הסיירת.
החייל המעוטר בצה"ל
במלחמת ששת הימים לחם כמפקד צוות סיור ובמלחמת ההתשה פיקד על פלוגת טנקים. במלחמת יום כיפור פיקד על גדוד טנקים, ולחם בין השאר בקרב החווה הסינית. הוא השתתף במבצע לשחרור חטופי מטוס "סבנה", אז גם צולמה תמונתו המפורסמת בחלוק טכנאי מטוסים לבן. הוא השתתף גם במבצע "אביב נעורים" והיה שותף לתכנון מבצע אנטבה, בו נהרג אחיו של בנימין נתניהו, יהונתן. על חלקו במבצעים צבאיים זכה ברק בארבעה צל"שים ואות מופת אחד, והפך לחייל המעוטר ביותר בצה"ל.
מכאן החל מסלול הקידום המטאורי שלו: בשנים 1974-1975 היה מפקד חטיבת שריון; עד 1978 מילא תפקידים שונים באגפי המבצעים והמודיעין; ב-1978 פיקד על אוגדת מילואים וב-1980 על אוגדה סדירה. בינואר 1982, הועלה לדרגת אלוף ומונה לראש אגף התכנון; באפריל 1983 מונה לראש אמ"ן ובינואר 1986 מונה לאלוף פיקוד מרכז. במאי 1987 הפסיד ברק בהתמודדות על תפקיד הרמטכ"ל ה-13 לדן שומרון ומונה לסגנו. ב-1991 זכה בתפקיד הנכסף, לאחר שמונה על ידי שר הביטחון משה ארנס וראש הממשלה יצחק שמיר.
"מה שלא יורה - יקוצץ"
עם כניסתו לתפקיד ניסה לסגור את תחנת גלי צה"ל במסגרת הקיצוצים, תחת החלטתו כי "כל מה שלא יורה - יקוצץ". למי שחרד לתחנה, הבניין ביפו עומד במקומו גם היום. כ"רמטכ"ל אוסלו" עסק ברק בהיבטים ביטחוניים רבים של ההסכם ההיסטורי עם אש"ף. הוא פיקח על הפריסה מחדש של צה"ל בעזה וביריחו והיה שותף גם לגיבוש הסכם השלום עם ירדן.
אולם את תקופת כהונתו של ברק כרמטכ"ל יזכרו גם בעקבות אסון צאלים ב', בו נהרגו חמישה לוחמי סיירת מטכ"ל מירי טיל, בעת אימון. ברק, שנכח בתרגיל, הואשם כי עזב את המקום במסוק עוד בטרם פונו הפצועים, מבלי לסייע להם. דו"ח מבקר המדינה ניקה אותו מהאשמות אלה. בהמשך הוא רואיין על ידי נסים משעל בשידור חי בטלוויזיה ואז טבע את הביטוי "אני ראיתי למחבלים את הלבן בעיניים", כשניסה להוכיח את אומץ ליבו ואת העובדה שאינו בורח.
ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל הוא האיש שהביא את ברק אל הפוליטיקה, ומינה את ברק לשר הפנים. הוא היה שותף להחלטת הממשלה לאשר את הסכם אוסלו ב', שהעביר את הערים בגדה לידי הפלסטינים. ברק נמנע בהצבעה על אישור ההסכם לאחר שאמר כי "הוא מלא חורים כמו גבינה שווייצרית". לאחר רצח רבין מונה לשר החוץ בממשלת פרס.
"כפלסטיני, הייתי מתגייס לארגון טרור"
שנה לאחר הפסדו של שמעון פרס בבחירות זכה ברק בפריימריס שנערכו בעבודה. הוא גבר על שלמה בן-עמי, יוסי ביילין ואפרים סנה, ומונה ליו"ר המפלגה ומועמדה לראשות הממשלה. לקראת הבחירות ב-1999 הקים את "ישראל אחת", גוף משותף לעבודה ולתנועות גשר של דוד לוי ומימ"ד הדתית, זאת מתוך רצון להציג גוף מאוחד ומאחד, וגם כדי להסתיר את מפלגת העבודה, שלדעת יועציו היוותה מחסום אלקטורלי. בחודשים שלפני הבחירות התראיין לעיתונאי גדעון לוי ובתשובה לשאלה איך היה מתאר את מסלול חייו לו היה נולד פלסטיני, אמר ברק: "לו הייתי פלסטיני, הייתי מצטרף לאחד מארגוני הטרור".
תחת שרביטם של היועצים ג'יימס קארוויל, סטנלי גרינברג ורוברט שרום, ערך ברק קמפיין בו הבטיח להוציא את צה"ל מלבנון, לגייס את בחורי הישיבות ולהנהיג משטר תקין ונקי. בין השאר הבטיח לא לנהל מו"מ קואליציוני עם אריה דרעי, שהורשע אז במשפטו. ב-17 במאי 99' זכה בבחירות ברוב של 56 אחוזים והפך לראש הממשלה העשירי של ישראל.
תפקידים
1959: מתגייס לסיירת מטכ"ל
1967: מפקד צוות סיור במלחמת ששת הימים
1973: מפקד גדוד טנקים במלחמת יום הכיפורים
1974: מפקד חטיבת שיריון
1978: מפקד אוגדת מילואים
1980: מפקד אוגדת סדיר
1982: ראש אגף תכנון, דרגת אלוף
1983: ראש אגף מודיעין
1986: אלוף פיקוד מרכז
1987: סגן הרמטכ"ל
1991: רמטכ"ל
1995: שר הפנים בממשלת רבין
1995: שר החוץ בממשלת פרס
1997: יו"ר מפלגת העבודה
1999: ראש ממשלת ישראל