הנאום החשוף של מיה שם, שבו חשפה כיצד טראומת השבי מונעת ממנה להסכים לבדיקת זקיק שיערה, זכה בשבוע האחרון לחשיפה רחבה ועורר הד ציבורי נרחב. אבל כעת עולות שאלות קריטיות: מה משמעות הסירוב מבחינה משפטית? האם הוא עלול לפגוע באפשרות למצות את הדין עם החשוד? ומהן בכלל האפשרויות שניצבות בפני החוקרים במקרה רגיש כזה?
כך אמרה שם בנאומה: "פחדתי שעוד רגע תיתלש לי הקרקפת מרוב כאבים. השערות שלי נהיו גוש של דם קרוש ובוץ. הייתי הראשונה שהחמאס המתועבים צילמו לסרטון אות חיים מהשבי. כשהם באו לצלם אותי, הם קיבלו הוראה שאראה טוב, שהעולם לא יחשוד חלילה בשטניות שלהם. אבל השיער שלי היה גוש אחד של קשרים. אז אחד החוטפים התקרב אליי עם מספריים כדי לחתוך לי את השיער. התנגדתי בכל כוחותיי הדלים. לא יכולתי לשאת את המחשבה שאאבד את השיער שלי. אולי כמו שמשון הגיבור? אני גם ככה שבויה בידכם, את זה אל תיקחו ממני. את דמותי. את עצמי".
"השתוללתי, התחננתי, התנגדתי בכל כוחותיי, עד שהם ויתרו לי. מאז, בכל פעם שאני רואה מספריים, בכל התעסקות בשיער שלי, חוזר אליי הרגע ההוא. הגוף שלי רועד בלי שליטה ואני מתקשה לנשום".
לא עוזרת העובדה שאני חופשייה, עדיין מתנפלת עליי האימה. לאחרונה עברתי אירוע נורא. לצורך חקירת המקרה התבקשתי לחתוך קבוצה משערי הארוך. המשימה נועדה עבורי, על מנת לסייע לי, אך גופי הגיב שוב באימה, אפילו לקרחת קטנה. לא יכולתי להסכים שיגזרו קבוצה משערות ראשי עד לעור הקרקפת. ברגע אחד נזרקתי אל ימי השבי, אל מפלצות האדם שביקשו לחתוך את שערי. באותו הרגע נעלם ההיגיון והגוף שלי מגיב במצוקה שאין לה מילים. אני פשוט לא מסוגלת לעבור את הסיוט הזה שוב".
בריאיון לוואלה, עו"ד שלומי מלכה, מומחה למשפט פלילי, מסביר כי כאשר קיימת טענה או חשד שנעשה שימוש בסם אונס - ישנן שתי דרכים מרכזיות לנסות לאתר את עקבותיו. הראשונה היא בדיקת דם, אולם זו חייבת להתבצע בטווח של עד שמונה שעות מרגע המקרה. "סם האונס נעלם מהדם בתוך שעות ספורות. אם הבדיקה לא נעשית סמוך מאוד לאירוע - פשוט לא יימצא שם דבר", אומר מלכה.
האפשרות השנייה, והיחידה שיכולה להינתן גם לאחר פרק זמן משמעותי, היא בדיקה בזקיק שיער. "בדיקה כזו מסוגלת לאתר הימצאות של סם אונס עד שנה מרגע האירוע", מסביר מלכה. "המטרה שלה היא אחת - לאשר או להפריך הימצאות של חומר מהסוג הזה בגופה של המתלוננת. אם יימצא הסם - זה מחזק מאוד את גרסתה".
אלא שמלכה מדגיש כי הבדיקה הזו לא מתבצעת בישראל. "מדובר בבדיקה ייחודית שמתבצעת בחו"ל - לרוב באיטליה. הזמן שלוקח לקבל את התוצאות עשוי להימשך בין שלושה לשישה חודשים במקרה הטוב, ולעיתים גם יותר. זו אחת הסיבות מדוע החוקרים ממהרים להפנות מתלוננות לחדרים האקוטיים - שם ניתן לבדוק בדגימת דם בטווח של שמונה שעות בלבד".
לדבריו, בישראל אין כיום מעבדה כזו, משום שמספר המקרים שדורשים בדיקה מסוג זה עדיין לא הצדיקו את הקמתה. "אבל לאור העלייה במקרי החשד לשימוש בסמי אונס, אני מעריך שבתוך זמן לא רב מדינת ישראל תצטרך לרכוש את הציוד ולהקים מעבדה ייעודית כזו בארץ", הוא מוסיף.
עו"ד מלכה מדגיש כי אמנם מדובר בבדיקה מדויקת מאוד, שנמצאת בשימוש של רשויות רבות בעולם, אך היא אינה חסינה מבעיות: "טיפולים כימיים בשיער - כמו החלקות או הבהרות - עלולים להשפיע על תוצאות הבדיקה. לכן חשוב שהחוקרים יידעו את המתלוננת מראש על כך, ויבדקו אם נעשו טיפולים כאלו בשיער שלה לאחר המקרה".
אבל השאלה המרכזית שנותרת פתוחה היא מה המשמעות המשפטית של סירוב לבצע את הבדיקה. "החוק בישראל לא מאפשר לחייב קורבן לעבור בדיקה כזו, מדגיש מלכה. "מדובר בפרוצדורה גופנית, ולכן היא תלויה בהסכמה חופשית".
לדבריו, במקרים שבהם לא קיימות ראיות נוספות, והבדיקה נחשבת לראיה מרכזית, הסירוב עלול להוביל להשלכות כבדות משקל: "אם הבדיקה היא הבסיס הראייתי המרכזי בתיק - הסירוב עלול להביא לקריסת התיק. "אין מה לעשות - בלי ראיה ובלי בסיס עובדתי מוצק, קשה מאוד להגיש כתב אישום ולהביא להרשעה", הוא אומר.
מלכה מציין כי בשנים האחרונות נרשמו כמה מקרים דומים. "היה מקרה, רק לפני חצי שנה, של חשוד באונס שזוכה. שנתיים חיכו לתוצאות הבדיקה - ובסוף היא חזרה שלילית. במצב כזה, בית המשפט זיכה את החשוד".
לצד אלה, חשוב לומר: גם אם יימצאו ממצאים בזקיק שיער, זה לא בהכרח יוביל להרשעה. "בדיקה כזו עשויה בהחלט לחזק את החשד - אבל היא לא ראיה בלעדית. אם אין דברים נוספים בתיק - זה לא תמיד יספיק".
בשיחה עם וואלה, עורכות הדין של מייה שם, עו"ד אפרת נחמני-בר ועו"ד שרון זגגי-פנחס, התייחסו לסירוב והסבירו: "מייה עברה זוועות בל ייאמנו — היא נגררה באלימות בשערה אל תוך רכב חוטפים, ובמהלך השבי בעזה ניסו לחתוך לה את כל השיער. היא נאלצה להתחנן, לבכות ולהתנגד - עד שוויתרו לה. הבקשה לעבור בדיקת חיתוך שיער, שתותיר על ראשה קרחת קטנה, מציפה זיכרונות קשים מנשוא, ומפעילה טריגרים פוסט-טראומטיים עמוקים שקשורים לסמלי הפגיעה שעברה בשבי".
הן מוסיפות: "הפרקליטות עצמה הסבירה למיה שהסיכוי שיימצא ממצא מסייע בבדיקה הוא קלוש עד אפסי. במצב כזה, לגרום לה עוד סבל קשה - לשווא - הוא מיותר. מייה משתפת פעולה עם המשטרה באופן מלא בכל דרך שהיא מסוגלת לעמוד בה נפשית, ומצפה שגורמי האכיפה והציבור יגלו רגישות למצבה, כפי שמגיע לכל נפגעת תקיפה מינית".
"שום בדיקה לא תשנה את העובדה שמיה חוותה פגיעה קשה, שצילקה את נפשה. הציפייה שתמשיך לשלם מחירים נפשיים כדי להוכיח את שחוותה - אינה סבירה".
"לצערנו, מיה אינה מסוגלת לעבור את הבדיקה שמציתה את הטריגרים שלה - והיא מצפה ממשטרת ישראל להמשיך בחקירה מול גורמים נוספים, בהם המפיק שהחשוד הביא לבית, ושלטענתנו לא נחקר עד היום, חרף הזמן הרב שחלף מאז המקרה".