בין ההצהרות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לבין עוד טיל מיורט מתימן ובתקווה להתקדמות במו"מ לשחרור כל חטופינו, הכאוס במערכת הפוליטית ממשיך להתעצם. ידוע כבר שאנחנו בדינמיקה של הליכה לבחירות, בעיקר מצד המפלגות החרדיות, מאז שעבר תקציב המדינה לשנת 2025 בסוף מרץ. יש שיגידו שאחרי ההילולה במירון המשבר עשוי להחריף, שכן קודם כל צריך היה לעבור את המגה-אירוע השנתי הזה, שעולה למשלם המסים כ-85 מיליון שקלים (סכום לא סופי, על פי משרד ירושלים ומסורת) ולוודא ששקל לא נגרע ושכל המכובדים - גם אם הם הורשעו בעבירות של פגיעות מיניות כמו אליעזר ברלנד - מקבלים את זמן ההדלקה המסורתית.
אז הנה הגענו למצב ביניים מוזר שכזה, תקועים בלימבו שבין המשך כהונתה של הממשלה הנוכחית לבין קואליציה שהולכת ומתפקדת פחות ופחות. הפוליטיקאים החרדים מחרימים כבר שבועיים את ההצבעות על הצעות חוק פרטיות של חברי כנסת, ואף איימו להפסיק לשתף פעולה גם בהצבעות על הצעות חוק ממשלתיות או הצבעות בוועדות הכנסת בהמשך. מבוכה שכזו נגרמה לקואליציה בשבוע שעבר, כשבוועדת החוץ והביטחון, שבה עמלים בימים אלה על נוסח חדש לחוק האי-גיוס, לא הצליחו לאשר הוצאת 3,000 צווי 8 לחיילי מילואים - עד שנמצא ח"כ בודד מש"ס שהסכים לנדב את האצבע שלו לטובת שליחת הצווים. כן, ח"כ מאותה מפלגה שהיו"ר שלה התבטא בעבר ואמר שאם עריק חרדי אחד בלבד ייעצר, הם לא יוכלו להיות חלק מהממשלה.
זו נראית כמו התנגשות בלתי נמנעת, שתסלים עד לפיזור הכנסת. לכאורה, מצב שעליו צריכים לברך מתנגדי הממשלה. אז זהו, שלא בהכרח. מצב הביניים הזה מאפשר לקואליציה להמשיך להתקיים לצד חופש הצבעה דה-פקטו של המפלגות החרדיות. למה זה עלול להוביל? הנה הצעת חוק שחזרה מהקפאה עמוקה, שפתאום נראה שיש סיכוי שתצליח להתקדם עוד בכנס הקיץ הנוכחי בזכות חופש ההצבעה החד-צדדי הזה. מדובר בהצעה לצמצום חוק השבות שהגיש ח"כ אבי מעוז שתכליתה לבטל את האפשרות של חלק ממי שמוגדר "זרע ישראל" - נכדים של יהודים - לעלות לארץ מכוח החוק.
בוועדת השרים לחקיקה, שקובעת את עמדת הממשלה בנוגע להצעות חוק ולמעשה מכתיבה לקואליציה את עמדתה, ביקש השר זאב אלקין להטיל וטו על הצעת החוק של מעוז, אך לבסוף הסכים לפשרה שהציע יו"ר הוועדה, שר המשפטים יריב לוין, והדיון נדחה בחודשיים. מצד אחד - הדיון נדחה, כלומר הקואליציה לא הביעה עמדה תומכת ולכן אם אבי מעוז יבקש להעלות את החוק להצבעה, הקואליציה אמורה להתנגד לו. מצד שני, מעוז עצמו עלה לדבר על ההצעה וטען שיש לו סיכום עם הקואליציה שההצבעה עליה תידחה למועד אחר. למעוז אפילו היה מועד הצבעה אפשרי בכיס - כ' בתמוז, התאריך בו נפטר בנימין זאב הרצל ובו גם עבר חוק השבות המקורי במליאת הכנסת בשנת תש"י-1950.
באופן מקרי, או שלא, כ' בתמוז יוצא השנה בתאריך 16.7, שזה למעלה מחודשיים אחרי מועד הדיון בוועדת השרים לחקיקה, תאריך שבו מעוז כבר אמור להיות אחרי דיון נוסף בוועדה. כלומר, מעוז כנראה יודע משהו שאנחנו לא יודעים על הסיכויים להעביר את החוק. רמז לכך ניתן למצוא בדיווח מהזמן האחרון שבמסגרתו יו"ר סיעת יהדות התורה בכנסת, ח"כ יצחק פינדרוס, שחתום בעצמו על הצעת חוק זהה, טען כי בישיבת הסיעה הם ישקלו כיצד להצביע בעניין צמצום חוק השבות, כלומר - ישקלו לתמוך.
הנה תרחיש לא מופרך בכלל: החרדים יישארו בתוך הלימבו הנוכחי, בצורה כזו או אחרת, כי חוק אי-גיוס שתואם לעמדתם לא יכול לבוא לעולם כרגע, אפילו מבחינת הליכוד. מנגד, הם לא יפרקו את הממשלה ולא יביאו לפיזור הכנסת כל עוד האלטרנטיבה גרועה יותר וכל עוד העריקים ממשיכים לשבת בישיבות ולא בבתי הכלא הצבאיים. המשמעות היא שחוקים כמו של אבי מעוז עלולים להתקדם, ולו בקריאה טרומית. במקרה דנן נראה שהחוק לא יעבור את כל הקריאות, אבל זה בהחלט יסייע לח"כ החרד"לי לעשות קמפיין על חשבון רבבות העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר שנסו על נפשם בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה, חלקם הגדול נטמעו ונטמעים בקרב הקולקטיב היהודי-הציוני בישראל, מה שכנראה מטריד את הקבוצות הלא ציוניות בקואליציה, שאליהן כנראה מעוז מרגיש שייכות בימים אלה.
לא לחינם הוא מקדם במקביל חוק שישווה את מעמדם של לומדי תורה למי ששירת שירות משמעותי, באופן שאין לפרש אותו אלא כיריקה בפרצוף של כל לומדי התורה מהציונות הדתית שאינם משתמטים מהגנה על העם והארץ. זה עוד אחד מהמאפיינים של כנס הקיץ הנוכחי, שמסתמן כמופרע במיוחד. שיהיה לנו בהצלחה.
הכותב הוא מנהל המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן