ביום ירושלים: לצעוד עם הדגל ולערוך חשבון נפש

רגע לפני שירושלים עוטה דגלים ביום חגה, אני מציע שנעצור ונשאל: לאן פניה של המדינה הציונית שכה עמלנו לבנות ולטפח? מדינה שרואה מעל לכל את ערך חיי בניה ובנותיה שנחטפו באכזריות ועושה הכל להשיבם. וגם: מצעד דגלים אחר.

כילד, יום ירושלים היה אחד המועדים האהובים עלי. השירים, הסיפורים, הדגלים שהתנופפו. הרגשתי חלק ממשהו גדול, מרגש, קדוש, היסטורי. ממש כמו הילד ההוא עליו שר יזהר כהן, זה שרצה להתעורר בירושלים האחרת.

אבל ככל שנקפו השנים, גם יום ירושלים השתנה לנגד עינינו. היום, שנועד לחגוג את איחוד העיר, ואת שבירת החומות בין כל המגזרים השוכנים בה, הלך והפך למגזרי, ועבור רבים אף לסמל שלילי של פילוג וקרע. התוצאה היתה שישראלים רבים הפסיקו, במקרה הטוב, לתת משמעות ליום הזה בלוח השנה שלהם, ובמקרה הרע, אצל אחרים הוא הפך ליום לאומי שחלה לגביו מחלוקת.

אך הימים אינם ימי שגרה. מלחמת השבעה באוקטובר העמידה למבחן את כל מגוון העמדות החברתיות והלאומיות שלנו. הרצון להתחבר שוב לסמלים הציוניים, לאתוס שמחבר בנינו, הפך לצורך שחוצה מגזרים, דעות ואיזורים גיאוגרפיים.

לפני שנתיים יזמתי את "צועדים בירושלים", מצעד חוויתי שמטרתו לחבר את כולנו לסיפור הציוני של ירושלים. הארוע מבקש לשים זרקור על ירושלים שיש בה ציונות, תרבות, היסטוריה, ליברליות, מוסדות דמוקרטיים ואקדמיים, ולחגוג את העובדה שיש לנו מדינה יהודית ריבונית בארץ ישראל שבירתה ירושלים. לזכור שזהו נס היסטורי, לו אחראים אנשים ונשים בעלי חזון, רוח ודרך שאנו חבים להם כל כך הרבה.

במובנים רבים אנו עדיין נלחמים על קיומנו. לא רק המדיני והביטחוני, אלא גם החברתי, זה המעניק לנו את חוסננו. מדור המייסדים, דרך חלוצות וחלוצים פורצי דרך בכל תחום, ועד לחיילינו הגיבורים שעזבו הכל כדי להילחם - כל אלה לא עשו זאת כדי שנהפוך לחברה הטומנת את ראשה בחול מול המשבר הגדול בחייה.

התקופה הקשה הזו, שבה חיילינו מחרפים את נפשם בהגנה על המולדת, כאשר 59 ישראלים חטופים במחילות חמאס, היא שעת מבחן שלנו, כחברה. האם אנו מסוגלים לקחת אחריות ובאמת לשאת את הדגל יחדיו? להודות באומץ שאנו במשבר עמוק, לא רק ביטחוני אלא גם מוסרי וערכי ולפעול יחד לתיקון.

השנה, אני מציע שנעצור, ונעז לשאול: לאן פניה של המדינה הציונית שכה עמלנו לבנות ולטפח? מה כל אחד ואחת מאיתנו עושה כדי לשמור עליה חזקה, דמוקרטית ליברלית ושוויונית? מדינה שרואה מעל לכל את ערך חיי בניה ובנותיה שנחטפו באכזריות ועושה הכל להשיבם. ציון, הלא תשאלי לשלום חטופייך?

ערך אהבת הארץ מחייב לדאוג שהמדינה תישאר ראויה: לחזון שהביא להקמתה, לילדינו, לנופלינו, ולדגל ששייך לכולנו. זה מחייב שבימים היסטוריים אלה נדע לעשות גם חשבון נפש. נחגוג את הקיים, את הנס, את ירושלים - הלב הפועם של המדינה הציונית. אבל נתחייב גם לעתיד. נישיר מבט אל המראה ונפעל יחד לתקן, לשקם ולהבריא את המדינה.

הכותב הוא מנכ"ל המועצה הציונית בישראל