נושא הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה נמצא במוקד הביקורת הבינלאומית נגד מדינת ישראל ובלב המערכה הרכה נגדה. מערכה זו מתנהלת בתקשורת הבינלאומית, בגופי או"ם, בבתי משפט מדינתיים וכן בבתי דין בינלאומיים.
כך למשל, צווי המעצר שהוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) לבכירים ישראלים מתייחסים בין השאר לטענות על הרעבה של האוכלוסייה ברצועת עזה. בבית הדין הגבוה לצדק (ICJ) מתנהלים נגד ישראל שני הליכים שונים שמתייחסים להתנהלות ההומניטרית של ישראל במלחמה: הראשון מאשים את מדינת ישראל ברצח עם, וההליך השני, שנולד בעקבות העברת חוקי אונר"א בכנסת, מבקש לבחון אם ישראל עומדת במחויבויות שלה בכל הקשור להכנסת סיוע לרצועת עזה על פי הקריטריונים של הדין ההומניטרי הבינלאומי.
בימים אלה, התקשורת מדווחת על השקת תכנית חדשה לחלוקת סיוע הומניטרי לתושבי רצועת עזה בהובלת האמריקאים, תחת הקרן ההומניטרית לעזה. מנגנון הסיוע יורכב מארבעה מרכזי סיוע שישרתו מעל למיליון אזרחים בשלב ראשון, ובהמשך את כלל תושבי הרצועה (כשני מיליון). המנגנון יורכב מציר ישיר של העברת סיוע הומניטרי מכרם שלום או מנמל אשדוד למרכזים, אליהם יוזמנו אזרחי הרצועה לאסוף חבילות סיוע. ציר ההעברה יאובטח על ידי צה"ל אבל המרכזים עצמם יהיו ללא נוכחות צה"לית. לפיכך, הסיוע, שיורכב ממוצרי מזון, מוצרי הגיינה ותרופות, יחולק לאזרחים שיגיעו לאסוף את החבילות על פי רישום קפדני. שיטה זו תאפשר בקרה על קבלת הסיוע על ידי גורמים אזרחיים, תוך ניטור כמות ותדירות הסיוע ועמידתו בסטנדרטים הקבועים בחוק ההומניטרי הבינלאומי.
מודל זה אינו חף מבעיות. ראשית, ברור שבין האזרחים שיגיעו לקבל את הסיוע - גם אם על פי זימון והודעה מסודרת - יהיו אנשי חמאס. שנית, יש חשש כבד שאוכלוסיות מוחלשות יתקשו להגיע למרכזים, במיוחד לאור מצב התשתיות הרעוע ברצועה, דבר שימנע חלוקה שוויונית של הסיוע. שלישית, גם אם יגיעו אזרחים ויקבלו את הסיוע, לפי ההערכות והתכנונים השונים חבילת סיוע אמורה להספיק למשפחה לתקופה של שבועיים ומשקלה כ-20 קילוגרם. במצב של חוסר ומצוקה, אדם המתנועע על ציר עם מטען גלוי של מצרכים נחשקים יהיה יעד לגניבות ותקיפות. לבסוף, התכנית בנויה על שיתוף פעולה של הקהילה הבינלאומית בשלוש רמות: תרומות כספיות, תרומות ציוד וחיבור לארגוני חברה אזרחית או סוכנויות או"ם שיסייעו בהפעלת מרכזי הסיוע וחלוקת החבילות. נכון לכתיבת שורות אלה, לא ברור אם השותפים הפוטנציאלים מגבים את המנגנון המוצע.
כך למשל, משרד מתאם הפעולות ההומניטריות של האו"ם (OCHA), הוציא נימוק על פני שני עמודים שמפרט את הכשלים במנגנון בניסיון להצדיק את היעדר תמיכתם המתואמת של כל ארגוני וסוכנויות האו"ם בו. בפועל, סיבה שמופיעה בהודעה רק במרומז, הינה ככל הנראה המשמעותית ביותר בסירוב ארגוני האו"ם לשתף פעולה עם המנגנון המוצע: הפיכתו את אונר"א ואת תשתית חלוקת הסיוע ההומניטרי הקיימת ברצועה ללא רלבנטית.
למרות שהמנגנון המוצע אינו חף מכשלים, ולמרות שבפועל הסיכוי שמשפחות חמאס, ובתורם לוחמיו, ייהנו מסיוע הומניטרי שייכנס לרצועה דרך מרכזי הסיוע, לישראל יש אינטרס ברור לעודד ולתמוך במנגנון זה משלוש סיבות. בראש ובראשונה, משום שישראל מחויבת לדין ההומניטרי הבינלאומי ומתוקף התחייבות זו - כמו גם מתוקף המוסר היהודי והישראלי - עליה לספק סיוע הומניטרי לאוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה. שנית, המנגנון מאפשר לסיוע להגיע לאזרחי הרצועה ללא ידיו של צה"ל ולפיכך מונע מצב המסכן את חיילנו במשימות שאינן כרוכות במטרות המלחמה המוצהרות. שלישית, גם אם המנגנון לא יימנע לחלוטין מחמאס להנות מהסיוע הומניטרי, הוא יפקיע ממנו את השליטה בנושא זה - דבר שצפוי לצמצם את כוחו ושליטתו ברצועה באופן דרמטי.
ולמרות כל זאת, יש סייג גדול מאוד שמתנוסס מעל המנגנון המוצע, שאם יתקיים - על ישראל להתרחק ולהתנער ממנו: שימושו, כפי שנרמז על ידי בכירים ישראליים, לדחוק את אוכלוסיית הרצועה לצאת ממנה. דרך פעולה כזו, עלולה לבסס טענה בדבר ביצוע הפרה חמורה של הדין ההומניטארי הבינלאומי (פשע מלחמה) בכך שהיא תוביל לגירוש לא חוקי. העבירה תתקיים במקרה שמרכזי הסיוע ייצרו תנאים שידחקו את אזרחי הרצועה לחלק קטן וצר, מבלי אפשרות לחזור למקום ממנו באו. אלא שאז תוצע להם האפשרות לצאת מהרצועה ולהעתיק את מקום מגוריהם למדינות אחרות.
ישראל נמצאת בצומת קריטית במלחמה וביכולת לשקם את תדמיתה הרעועה במערכה הרכה שמופעלת נגדה. למרות הביקורת נגד המנגנון המוצע תועלותיו ברורות - כל עוד הוא לא הופך לכלי הכשרה לפשע מלחמה אחר - שמדינת ישראל טרם הואשמה בו.
הכותבת היא יועצת בכירה ומנהלת את התכנית הבינלאומית במיינד ישראל, מרצה באוניברסיטת תל אביב וחברה-מייסדת בפורום דבורה: נשים במדיניות חוץ וביטחון לאומי