בעת שנכתבו שורות אלה, התחוללה דרמה גדולה בחאן-יונס, כך על פי מקורות ערביים. טיבה אינו ידוע עדיין, שכן על פי אותם מקורות דובר בתחילה על מבצע לחילוץ חטופים. על כן ייאמר פה מיד: הלוואי - רק שלמרבה הצער ביטא הדיווח השגוי יותר את רחשי הלב של הישראלים מאשר את הפעולה בשטח.
כלומר - הלוואי שהיו מחולצים חטופים בחיים וישיבו את האושר לחיי משפחותיהם וקצת חיוכים לפני כולנו - ולו כך היה, שייקח ראש הממשלה את כל הקרדיט לעצמו באמצעים שכולנו כבר מכירים: "הוריתי, הנחיתי, אישרתי..." וכך הלאה. אני ואפסי עוד. ועדיין על כל פעולה שהיא, גם אם מדובר בפעולה התקפית ולא רק על ניסיון חילוץ, אפשר היה לפרגן לנתניהו. בהסתייגות אחת גדולה.
לו אך היו למטבע הזה שני צדדים, אפשר היה עדיין לאהוד אותו או לא, אבל לא לראות בהתנהלותו של נתניהו פגם מוסרי. קצת כמו מאמן כדורגל שנוי במחלוקת, אי אפשר לקחת ממנו קרדיט כאשר הקבוצה מפסידה בדרבי, אבל לא לזקוף לזכותו זכייה בגביע. כלומר - נתניהו אחראי גם לטוב וגם לרע, בהיותו ראש הממשלה.
זה תמיד היה המוטו של ראשי ממשלה בישראל. בשנה האחרונה נדרשנו יותר מדי פעמים לסרטון ההוא של יצחק רבין אחרי חטיפת נחשון וקסמן - איך הוא עומד מול המצלמות ולוקח אחריות מלאה על הכישלון, רק שלא ידבק רבב חלילה בצה"ל. אבל האמת היא שלא צריך להרחיק בזיכרון הקולקטיבי יותר משלושים שנים לאחור: נתניהו עצמו הגדיר היטב את מידת האחריות המוחלטת שיש לראש ממשלה בישראל.
הוא עצמו, במילותיו שלו, סימן - או ליתר דיוק פרץ את גבולות האחריות הזאת. בתרגום לרוח הדברים: ראש ממשלה בישראל הוא האחראי היחיד והבלעדי. לא שר הביטחון, לא הרמטכ"ל, לא ראש השב"כ ולא התקשורת. רק ראש הממשלה הוא שמקבל את כל ההחלטות ורק עליו לשאת בתוצאותיהן.
למה קונספירציה?
כמובן שהנרטיב הזה שירת אותו בזמנו, שכן הדברים נאמרו לאחר מלחמת לבנון השנייה, בעת שאהוד אולמרט היה ראש הממשלה. אלא שהם היו כה מפורשים עד שאי אפשר לסגת מהם: בישראל יש אחראי אחד - לכישלונות ולהצלחות גם יחד.
אולי זאת הסיבה שבגללה טיפחה סביבתו, כבר בעוד נערמות הגופות ביישובי הנגב המערבי, את תיאוריית הקונספירציה. לכאורה יכול אדם לומר - נכון, ראש הממשלה הוא אחראי, אבל כאן לפנינו מקרה קיצוני של בגידה, קשר מבפנים, שיתוף פעולה עם האויב.
בינתיים הדבר היחיד שהתברר כבעל סממנים של שיתוף פעולה - אם לא עם האויב ממש אזי לפחות עם הספונסר שלו, קטר, התגלה בלשכת ראש הממשלה. זה לא מפריע לכמה יצורים הזויים להמשיך ולגוון את האש אל גופי הביטחון.
מדהים היה לשמוע את הודעת ראש הממשלה אחרי שנכפתה על ישראל הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה. אפשר להגיד שהיה ברור שכך יהיה. שדונלד טראמפ שנתן לנתניהו אישור פומבי לפתוח את שערי הגיהינום מעל לראשי העזתים יגלה שנתניהו פשוט לא מסוגל לנצח ויסיר את האופציה הזאת מעל לשולחן. אבל נתניהו שלא מסוגל לומר מילה אחת של אמת גם כשהיא שקופה לכלל הציבור, התחבא מאחורי גבו של צה"ל.
הסיוע לפלסטינים, זה שחורה כל כך לישראלים רבים שחלקם הגדול מיוצג באמצעות סיעות הימין הקיצוני בממשלתו? זה בכלל לא הוא, הווינר הקשוח, המצביא המהולל - זה צה"ל הרופס, הכנוע, הממהר לוותר, הוא זה שממליץ על הכנסה דחופה של סיוע הומניטרי... כמה עלוב אפשר עוד להיות?
הזמיר במסכה
המדהים הוא שכל זה, הטלת האחריות על צה"ל, לא יפריע לנתניהו לדרוש קרדיט בלעדי אם רק יצליח הצבא לבצע פעולה שאין עוררין על הצלחתה.
כאמור - בשלב הזה כבר ידוע כי לא מדובר בפעולה לחילוץ חטופים, אבל דבר אחד ברור: אחרי כל פעולה שהיא, באם תצליח - יעמוד ראש הממשלה באור הזרקורים, נרגש, נושך את שפתו התחתונה כמנהגו כשהוא מאוד מרוציה - וימטיר על המיקרופונים מבול של "הוריתי, הנחיתי, אישרתי, אמרתי, עשיתי". אם חלילה לא תשיג הפעולה את התוצאה המיוחלת, או אז נשמע כבר שמדובר ביוזמה שכולה פרי החלטה וביצוע של צה"ל.
אם תרצו, הרי שבמקרה של הצלחה - יש לנו ראש ממשלה נהדר. במקרה של כישלון חלילה - יש לנו רמטכ"ל כושל. הזמיר במסכה.
ורק למקרה שהדברים אינם ברורים: עם כל שאט הנפש שמעוררת התנהגותו של האיש שנמצא שם רק בהצלחות, הלוואי שצה"ל ולוחמיו יספקו לו כמה שיותר הזדמנויות לנכס לעצמו את הקרדיט על הצלחותיהם.
הלוואי שנבוא חשבון עם המרצחים - ועוד יותר מכך: הלוואי שישובו חטופים לחיק משפחותיהם הנרגשות - ואם על הדרך יחטוף נתניהו את כל הקרדיט. שיורה, שינחה, שיאשר - העיקר שיזום לא רק מבצעי חיסול, אלא גם ישחרר.