כשנשיא ארה"ב דונלד טראמפ ימריא היום מאבו דאבי בחזרה לוושינגטון, אפשר להעריך בזהירות שבלשכת ראש הממשלה תישמע אנחת רווחה קלה. אמנם, נתניהו הקפיד כל השבוע לא להתייחס פומבית למסע הדילוגים המפונפן במדינות המפרץ, ומי שניזון מהמעגל הסגור של שיחות העדכון המצולמות שלו עם טופז לוק לא יכול היה לדעת שזה קרה, אבל כמעט בכל תחנה של האייר פורס 1 באזור הוא ספג מכה, לכל הפחות, אם לא מפלה מדינית קשה.
החל מההסכם לשחרור עידן אלכסנדר שהושג במשא ומתן ישיר בין ארה"ב לחמאס, עוד לפני ההמראה, דרך הפגישה ההיסטורית עם שליט סוריה א-שרע וההכרזה על הסרת הסנקציות, בניגוד לבקשת ישראל, וכלה בהסכמי נשק עם אפסים רבים של דולרים שמאיימים לכרסם ביתרון הצבאי האיכותי של צה"ל במרחב. טראמפ אמנם הזכיר את ישראל מפעם לפעם, בין חלומות על שלום עם סוריה והרחבת הסכמי אברהם למלחמות קרדיט על שחרור החטופים. אבל בעודו מתפעל מארמונות הפאר בריאד ודוחא, על מסך מפוצל הופיעו החותים, עמם הכריז על הפסקת אש רק בשבוע שעבר, שהמשיכו לירות טילים על ישראל ללא הפרעה. ובכל העולם ראו איך המסע הראשון והמוצלח של הנשיא במזרח התיכון דילג מעל ירושלים, תרתי משמע.
אז משמר הכבוד האמירתי ילווה היום את טראמפ על השטיח האדום למדרגות המטוס בדרך חזרה לבית הלבן, אבל ההרפתקה האזורית שלו עשויה להתברר רק כטעימת הפתיחה של המפולת המדינית, ובעיקר הפוליטית, שנתניהו יצטרך להתמודד איתה אם הוא ימשיך להשאיר את ישראל מחוץ לתמונה. האפשרות שהסכם גרעין עם איראן עומד בפתח נראית ממשית מאוד, כך מעריכים בירושלים, במיוחד לנוכח החיבוק הקטארי החם שטראמפ קיבל בביקור בדמות מטוס פאר חדש ומיליארדים לכיסי העסקים של משפחתו. נתניהו מייחל לקריסת השיחות, וכמנהג העבר, שיגר את רון דרמר ושליחים נוספים לבחוש בסנאט ובקונגרס ולגייס את הרפובליקנים הפרו-ישראלים למכתבים, עצומות ולחץ על הממשל להקשיח תנאים; רק שעם טראמפ, הוא לא באמת יכול לשחזר את הקמפיין שעשה לאובמה ב2015 ומנוף ההשפעה שלו, כך מתברר, מוגבל הרבה יותר.
בכהונה הראשונה שלו, נתניהו הזיז לצד טראמפ את הכלים על לוח השחמט של המזרח התיכון: הוא הוביל אותו לפרוש מהסכם הגרעין עם איראן, להעביר את השגרירות לירושלים, להכיר ברמת הגולן, ולהגות את הסכמי אברהם. בכהונה השנייה, על אף שנפתחה עם הבטחות גדולות, איומי גיהנום ותוכניות טרנספר מעזה, טראמפ מתייחס אליו יותר כמו עוד משבצת על הלוח, שאפשר לדלג עליה אם זה לא מסתדר עם האינטרסים שלו. וכך עשה, עם החותים, השליטים הסורים, השייחים' הסעודים והקטאריים ובל נשכח את ארדואן הטורקי ששודרג למעמד חברו הטוב באזור.
רק בזירה אחת, בינתיים, הנשיא טרם כפה על נתניהו מציאות חדשה, גם לא בסוף ביקור התחנופים ההיסטורי במזרח התיכון: סיום המלחמה בעזה. שליחיו, סטיב ויטקוף ואדם בוהלר, שהגיעו לישראל כדי לקבל את פניו של עידן אלכסנדר, היבהבו מעל ממשלת ישראל במצפן מוסרי כאשר הבטיחו למשפחות החטופים הנותרות שהם מחויבים למשימה עד הסוף, ובלחץ של טראמפ, נתניהו שיגר משלחת מו"מ לדוחא לעוד סבב של שיחות. אבל כמו בסבבי עבר, המנדט שלה היה מוגבל, והפער המרכזי נותר בעינו: בישראל מוכנים לדבר רק על מתווה ויטקוף, עסקה חלקית שתאפשר להמשיך את המלחמה ותשאיר חטופים מאחור, בעוד חמאס, וכל בני בריתו המחוזקים של טראמפ באזור, דורשים לראות את הסוף.
טראמפ אמנם לא אימץ פומבית את התוכניות של הליגה הערבית לסיום המלחמה, ולעת עתה, גם לא הוציא לנתניהו תמרור עצור על תוכניות "מרכבות גדעון" שהמתינו בהקפאה עד סוף ביקורו. בממשלת הימין על מלא מקווים שהנשיא התזזיתי יאבד ענין בעזה עם שובו, ויאפשר לה להמשיך להילחם בחמאס עד כלות, או לפחות לגרור את הזמן עם עסקאות שלביות וחלקיות מבלי להסיג את הכוחות ולוותר על החלומות לכיבוש מחדש של הרצועה. אבל המסר החד שעלה מהשיוט שלו בשמי המזרח התיכון הוא שהוא בונה קואליציה אזורית, גם אם נתניהו, שכבול לקואליציה של בן גביר וסמוטריץ', נשאר מאחור. ואם הוא יבחר להמשיך להזיז את הכלים בלעדיו, כפי שעולה מהדיווחים על המשך השיחות הישירות עם חמאס וההצהרות החוזרות ונשנות שלו על הרעב בעזה, הוא עשוי לכבול את נתניהו במלכוד ממנו הוא בורח כבר שנה ושבעה חודשים. וטראמפ, בשונה מקודמו, הוא לא נשיא שאוהב לקבל בתשובה את המילה "לא".
בסביבת נתניהו עדיין מקווים לרסן את התאבון המוגבר של טראמפ עם עוד עסקה חלקית ומנגנון סיוע הומניטרי תחת חסותו, בהערכה זהירה שבן גביר וסמוטריץ' אולי יעשו קצת רעש - אבל לא יוותרו על הכוח, השררה והכיסאות. כמו החרדים, שמשתקים כבר שבועיים את עבודת הקואליציה בגלל משבר חוק הגיוס, אבל לא מאיימים, לפחות בינתיים, בהפלתו. כמנהגו בקודש, אסטרטגיית ההישרדות שלו היא משיכת זמן בסטטוס קוו. ומשב הרוח הקריר מהבית הלבן רק מגביר את החשש והרתיעה שלו מפירוק הממשלה ויציאה לבחירות מוקדמות, מבלי לתקוף את איראן, נורמליזציה עם סעודיה, או קמפיין ליגה אחרת על שלטי חוצות.