"הישרדות בלתי נתפסת": גרמניה ליוותה למנוחות את ניצולת השואה מרגוט פרידלנדר

גרמניה ליוותה השבוע למנוחת עולמים את ניצולת השואה מרגוט פרידלנדר, שהלכה לעולמה לפני שבוע בגיל 103. היא שרדה את השואה ומתה יום אחרי שהעולם ציין 80 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה.

פרידלנדר הייתה דמות מפורסמת מאוד בכל הנוגע למאבק לזיכרון השואה, הוכתרה בעיטור הכי גבוה של גרמניה וגם הייתה אזרחית כבוד של ברלין, בה נולדה. פרידלנדר, שרדה את מחנה הריכוז טרזיינשטט וחייה ניצלו בנס, פעם אחר פעם.

לאחר מלחמת העולם השנייה, עברה להתגורר בארצות הברית ובהמשך חזרה שוב לברלין, ומאז סיפרה על הזוועות שעברה בשואה וביקשה להעביר לכלל הציבור את הזיכרון, בפרט של אלה שאינם יכולים עוד לדבר.

בחנוכה האחרון, הייתה אורחת כבוד בהדלקה המרכזית שארגן רב העיר ברלין, הרב יהודה טייכטל, למרגלות שער ברנדנבורג. "מרגש לעמוד כאן, במקום שבו הנאצים הכריזו על השמדה", אמרה פרידלנדר בנאומה המרגש, "עם ישראל חי!".

"מרגוט פרידלנדר היתה אישה שחייה ומורשתה נגעו בנשמות רבות", ספד לה הרב טייכטל במהלך הלוויה בה השתתפו נשיא גרמניה פרנק-ואלטר שטיינמאייר, קנצלר גרמניה פרידריך מרץ, נשיאת הבונדסטאג יוליה גלוקנר ואורחים רמי מעלה נוספים, "הסיפור של מרגוט הוא סיפור של הישרדות בלתי נתפסת וכוח יוצא דופן", אמר רב העיר ברלין, "היא נולדה ב-1921 בברלין, ושרדה את הפרק האפל ביותר בהיסטוריה האנושית - השואה. היא חוותה אובדן, בריחה, פחד, והתחבאות, אך מעולם לא אפשרה לרוחה להישבר. במקום זאת, היא קמה מן האפר של התקופה ההיא והפכה לאור של תקווה, והקדישה את חייה להנצחת העבר ולחינוך הדורות הבאים, כדי להבטיח שהזוועות של העבר לעולם לא יישכחו".

במהלך דבריו של הרב טייכטל, הוא הזכיר את המסר שמרגוט חזרה עליו פעמים רבות: "היו אנשים": "זהו מסר פשוט, אך עמוק להפליא. הוא קורא לנו לעלות מעל ההבדלים בינינו, לראות את הניצוץ האלוקי בכל אדם, לבחור באהבה במקום בשנאה, ולהיות אור גם ברגעים החשוכים ביותר.

"רק יומיים לפני פטירתה, עמדה מרגוט - בגיל 102 - על הבמה בטקס לציון 80 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה, בהזמנת ראש העיר המושל של ברלין, קאי וגנר. מול קהל נרגש, היא סיימה את דבריה במילים: 'היו אנשים'. אלו היו דבריה האחרונים לציבור, קריאה לכל אחד מאיתנו לחיות בחמלה, בכבוד ובאנושיות".

הרב גם התייחס לכך שהמנוחה לא השאירה ילדים, ואמר: "למרגוט לא היו ילדים ביולוגיים, אך במובן עמוק יותר, כולנו ילדיה. כל מי ששמע את דבריה, שהושפע מאומץ ליבה, וממשיך את מורשתה - נושא חלק ממנה בליבו.

"מרגוט אמרה לי פעם, לאחר שהדליקה את הנר הראשון של חנוכה בשער ברנדנבורג - מקום שהיה בעבר סמל לאפלה ושנאה: 'בשביל זה אני חיה - כדי להביא אור, עבור כל אלו שלא שרדו'.

"היום, כשאנחנו מלווים אותה בדרכה האחרונה, זו חובתנו - חובת כולנו - להמשיך לשאת את האור הזה קדימה. הבה ננציח את מורשתה של מרגוט, בכך שנהיה אנשים - אנשים שאוהבים, סולחים, מקווים, ומהווים אור גם בלילה האפל ביותר".