גילוי נאות - למרות שאני ליכודניק מהבית, כזה שנאומיו של בגין עדיין מרגשים אותי, אני מעריך ומחבב את יצחק בוז'י הרצוג, נשיא המדינה. בבחירות 2015 המשרד שלי עבד עם המחנה הציוני בראשותו, ואלמלא תרגיל ה"הערבים נוהרים לקלפי" של נתניהו, אין לי ספק שהרצוג היה נבחר לראשות הממשלה. מתוך כך שהאמנתי בו הצבעתי אז להרצוג וגם נשארנו ידידים. חלפו שנים, הליכוד כיום רחוק ממני כרחוק מזרח ממערב, בגין מתהפך בקברו וז'בוטינסקי עושה סלטות בהיווכחם מי מנהיג כיום את התנועה המפוארת שהקימו, ומי הם הואטורי, דיסטל והקרעי שלצידם, שלא לדבר על שותפיהם לקואליציה.
בשבוע החולף קיימתי פגישה אישית עם הנשיא הרצוג במשכנו, לבקשתי. מראיונות יום העצמאות שנתן יצא בחוכמתו הרבה בשלום, מבלי לפגוע ברגשות ובדעות של אף ישראלי. זו דרכו וכך יש לצפות מנשיא שדבק במשימות תפקידו, תוך שחורש בחריצות את המדינה לאורכה ולרוחבה ופוגש אלפי אזרחים, מכל מגוון הדעות.
אנחנו לא בימים רגילים. מדינת ישראל מצויה במשבר חברתי עמוק המאיים לפרק אותנו מבפנים. במשמרת של הרצוג וכמובן ללא קשר אליו קרה לישראל האסון הגדול בתולדותיה. המדינה נתונה עדיין בתוך טראומת האסון - שרק הופך למדאיג ומסוכן יותר בגלל השסע הפנימי.
דומני שבימים אלו הנשיא קצת העלה הילוך, ובצדק, כאשר אמר שהגיע הזמן לדבר על עסקת טיעון לנתניהו ובמקביל זעק מדם ליבו: "ההיסטוריה לא תסלח למי שינהגו בחוסר אחריות ויפרקו אותנו מבפנים, למי שישמטו את הקרקע תחת המדינה הנהדרת שלנו, שקמה מתוך אפר השואה הנוראה", וביקש לחדול מהקיטוב.
מדינת ישראל התפצלה. הפכנו לשתי מדינות בעם אחד. מדינת הביביסטים ומדינת האנטי-ביביסטים. שמאל וימין כבר אינם רלוונטיים, שלא לדבר על אידאולוגיה ולאומיות. אנחנו בסכנה קיומית אמיתית, ולא בגלל אף אויב חיצוני. זה לא קורה במקרה. מישהו דאג וממשיך לדאוג לכך, על סטרואידים. הרצוג מאוד חכם, ידען, מנוסה, חרד לגורל המדינה. אני מניח שהוא רואה את התמונה האמיתית. את כל שאני כותב כאן (ועוד), אמרתי לו בפגישתנו. הרגשתי שאני חייב לעשות זאת למען המדינה שלי, ולדבר אל ליבו למען ילדיי ונכדותיי.
לפני הפגישה עם הרצוג שאלתי את חברי פרופ' אריאל בנדור מאוניברסיטת בר-אילן, מבכירי המשפטנים בישראל, האם יש לנשיא סמכות לקידום צעדים הכרחיים אם לדעתו המדינה בסכנה קיומית. תשובת בנדור לא הפתיעה: לנשיא אין סמכות משפטית רלוונטית.
נכון, ההפגנות הקוראות להתפטרות נתניהו, ודאי המפגינים הקוראים לסרבנות (קריאה חמורה ופסולה) אינם חפים מאשמת הקיטוב, כי אפשר לנהל שיח תרבותי ואינטליגנטי, עם כבוד הדדי, גם כשהדעות הפוכות. קחו דוגמא מהשיח המכבד בין עמית סגל ובן כספית.
השאלה היא מי התחיל. בנימין נתניהו ושליחיו הם שהציתו את האש, אש המהפכה המשטרית שהתרחשה לאחר שהוגשו שלושת כתבי האישום נגד נתניהו, ומאז רק מלבים אותה בטור הנדסי, בטורבו עוצמתי אלפי מונים יותר מזה של המחנה הקורא להתפטרות ראש ממשלת המחדלים, האסונות וראיית האינטרס האישי-פוליטי מעל הכל. זאת ועוד - נתניהו הוא השלטון, הוא השליט, ולכן גם אם המפגינים והשמאלנים ואויבי העם הקפלניסטים והטייסים והרמטכ"לים והמפכ"לים לשעבר וראשי זרועות הביטחון לשעבר - שמכירים היטב את נתניהו ויודעים את האמת ומזהירים בקביעות ששלטונו מסוכן לישראל - גם אם כל אלו אשמים בקיטוב, עדיין מי שנושא באחריות זה נתניהו, אישית, כי הוא ראש הממשלה. ברור שאין להם גרם אשמה אלא להפך - יש להצדיע לכל אחד מהם על אומץ ליבו לצאת ולזעוק את האמת, האמת המרה ששולטת בנו.
נתניהו, אישית, הוא האחראי לשבר החברתי המסוכן ולמחדלים הנוראיים - כמו 7 באוקטובר ואסון מירון, כמו המהפכה המשטרית וכמו אפסותו מול שותפיו הקואליציונים האנטי-ציונים והמשיחיים - שהחטופים לא הכי חשובים להם ושהכסף שלנו - של הציבור העובד, הלומד והמשרת - מאוד חשוב להם, ומועבר בחזירות מקוממת לקהל המשתמטים שאצבעותיו שומרות אותם בשלטון. תוך כך הגענו גם לשריפות שכיסו את המדינה בעצב וחשכה, במקום בחגיגות צבעוניות, ביום עצמאותה ה-77 של המדינה האהובה שלנו. מצב תודעתי של קדרות בתאריך שמשקף שמחה לאומית. העשן שמילא את השמיים החל באש ששרפה לנו את הלב ב-7 באוקטובר ועדיין לא כובתה, אלא רק לובתה. כמה סמלי, כמה עצוב. כל האחראים הלכו לביתם, רק האחראי הראשי ממשיך בתפקידו, מפלג, בורח מאחריות, פוחד מהאמת.
אני לא חושש מאויבינו שמבחוץ. צה"ל גובר ויגבר על כולם בעת צורך. הסכנה הגדולה טמונה בשבר הפנימי שיצר נתניהו, מעודד הסרבנות והנצלנות הגדול בהיסטוריה.
ביקשתי מכבוד הנשיא לדמיין מצב - קיצוני אך לא בלתי אפשרי - לפיו מתישהו עד יום העצמאות הבא אנחנו, חס וחלילה, במלחמת אחים. ממש, עם תגרות רחוב אלימות בין תומכי ביבי למתנגדיו, בין החילונים למנהיגות החרדית הסחטנית (הציבור החרדי אינו אשם במצבו), בין רוב העם לאנשים קיצוניים או משיחיים או לא ציונים, שנציגיהם מנהלים למעשה את המדינה ומוליכים את ראש הממשלה הלחיץ והלחוץ באפו. החטופים, לדעת חלק מאלו שקובעים את מהלך חיינו, שימשיכו מצידם להינמק בכלובי בעלי החיים בהם הם מוחזקים בעזה. העיקר שיישמרו הקואליציה ומנעמי השלטון.
מה עזר היה עושה?
נניח שכבוד הנשיא היה יודע מראש שזה מה שעלול לקרות, האם הוא היה יוצא מהסגנון הדיפלומטי שמחייב תפקידו, היה מראש אומר אמירה או קורא קריאה שתנער את כולם, בפרט את האחראי המרכזי, ומונע בכך את מלחמת האחים שבפתח? בהכירי את אהבתו למדינה, אני מעריך שהיה עושה זאת, אך איני יודע. אני חושב שאם, למשל, עזר וייצמן שנחשב בצדק ל"משיגנע" היה עדיין הנשיא בעת הזו, הוא היה חורג מהסגנון הממלכתי ומתחיל כל כך להשתולל בגלל המצב ולא עושה חשבון, עד שנתניהו ומשפחתו כבר היו כנראה נמלטים מהארץ. מצד שני, תפקיד הנשיא הוא אכן לאחד ולהיות למעשה הגשר שבין כולם, והנשיא הרצוג עושה זאת בכישרון, בתבונה וברגישות הראויה. הנשיא ביקר עד כה למעלה מ-1,000 משפחות שכולות, בשקט ובענווה, פועל ללא חת לאחדות, לצמצום הפערים. הפך הלכה למעשה לפסיכולוג של המדינה, יודע לגעת באנשים מכל הקצוות והדעות.
בשיחתנו ביקשתי מהרצוג ואני מבקש ממנו גם בשורות אלה: בוז'י ידידי, לפני ההידרדרות ממדרון ההר אל פי התהום, עשה אחד משלושת המעשים הבאים: הראשון - דרוש בקולך מנתניהו להשיב מיד את כל החטופים, להקים ועדת חקירה ממלכתית וליישם את חוק הגיוס כלשונו. השני - קרא לנתניהו לצאת לנבצרות, כי כך אי אפשר להמשיך. נכון שאין בסמכותך לחייב אותו, אך לקריאה כזו של נשיא המדינה יש ערך ציבורי, ערכי ומוסרי עם עוצמה של פצצת גרעין, קריאה שיכולה להניע מהלכים מעשיים לכיוון הנכון.
ואם זה לא יעזור עשה את המעשה השלישי - פעל לעסקת טיעון או להענקת חנינה לנתניהו. חנינה אפשרית, כפוף להובלת ריכוז מאמץ משפטי משולב. זאת, בתנאי שיפרוש מהתפקיד ומהפוליטיקה. נראה שכך היה רוצה רוב הציבור. תוציא אותו מצרותיו ואותנו מצרתו, ומכאן - ילך העם לבחירות ויחליט את מי הוא רוצה בהנהגת המדינה.
את דברי הנשיא בשיחתנו, אשמור לעצמי.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי-תקשורתי, פאר לוין תקשורת