במושב אביבים שעל גבול הצפון נערך היום (רביעי) טקס הזיכרון ה-55 לזכר 12 נרצחי טבח אוטובוס ילדי אביבים. בפיגוע נרצחו 8 ילדים, שלושה מלווים בוגרים ונהג האוטובוס. בשנה שעברה, לראשונה מאז האסון, נערך הטקס מחוץ למושב, בבית-מלון בטבריה, בשל פינוי התושבים עקב המלחמה. מאז שבו מרבית התושבים לבתיהם, למעט 30 משפחות שבתיהן נהרסו כליל ואינן יכולות לשוב עדיין.
בטקס הזיכרון השתתפו מאות מתושבי המקום ומהמושבים השכנים, חניכי וחברי הנהגת תנועת המושבים, אלוף הפיקוד אורי גורדין, ומפקד אוגדה 91 - תא"ל יובל גז.
מושב אביבים עלה על הקרקע בשנת 1958 ויושב על-ידי עולים מרומניה ומהונגריה. בתוך פרק זמן קצר עזבו המתיישבים החדשים את המושב ובתיו התרוקנו. המוסדות המיישבים לא ויתרו, וב-1963 איכלסו את הבתים הקטנים שהתרוקנו בעולים שזה עתה נחתו בישראל. 52 משפחות שהגיעו מהרי האטלס הגבוהים שבמרוקו נאחזו בקרקע ולא עזבו אותה. הן לא עזבו למרות קשיי פרנסה ותנאי חיים קשים על הגבול הצפוני, ולא עזבו גם כשהאויב מעבר לגבול פגע בהן מספר פעמים.
המכה הקשה ביותר נחתה על המושב במאי 1970 - אז נהרגו שמונה ילדים מפגיעת טיל באוטובוס שהובילם לבית הספר, וכן ארבעה מבוגרים מאביבים שליוו אותם למושב דוב"ב השכן. טבח אביבים הוא צלקת שכל משפחה באביבים נושאת מאז.
במלחמת חרבות ברזל נאלצו התושבים לעזוב את בתיהם ועברו להתגורר בבתי-מלון. המושב ספג פגיעות קשות, החייל אריאל סוסנוב נהרג מפגיעת רקטה, עשרות בתים נהרסו, ויקב, לולים וציוד חקלאי עלו באש.
שמעון ביטון, יו"ר ועד המושב, בנו של מכלוף ביטון שנרצח בפיגוע האוטובוס, אמר: "חזרנו לבתינו אחרי שנה וחצי של נוכחות חסרה. חוסר של ריחות בישולים היוצאים מהבתים, של קולות תפילה מבית הכנסת, של רעש הטרקטורים והחקלאים המשכימים קום לעבודת השדה, ובעיקר קולות הילדים וצהלותיהם. קולות שחסרו לנו במהלך שנה וחצי, שנה וחצי שבה הריחות היו ריח אבק שריפה והקולות היו קול האזעקה וקולות מלחמה. קולות של חיילים גיבורים שמושב אביבים היה להם בית, מוצב זמני ונקודה למנוחה לפני צאתם לקרב על הגנת המולדת, מקום מבטחים בשובם מהקרבות המרים. כאן גם נשמעו קולות כאב וצער על אובדן חברים ונפילתו במקום זה של סמל אריאל סוסנוב".