כל ישראלי זוכר בדיוק היכן היה בבוקר 7 באוקטובר — היום שבו קרסה לפתע תחושת הביטחון המוכרת תחת רגלינו. באופן לא פחות מעורר השתאות, נדמה כי אין יהודי בעולם שאינו זוכר היכן היה ואיך הרגיש כשדווח לראשונה על הזוועות שהתרחשו בדרום הארץ וברחבי המדינה. יתרה מכך, גלי האנטישמיות והכחשת הטבח שנצפו לאחר מכן היוו מעין פעמון אזעקה קולקטיבי לכל יהודי באשר הוא — בישראל ובתפוצות. התחוור לכולנו: האיום אינו מקומי בלבד, אלא משותף לנו כעם.
מאז היווסדו, שימש הקונגרס הציוני כזרוע מבצעת של העם היהודי, שנועדה לקשר בין חלקיו ולקדם מטרות לאומיות. טרם הקמת המדינה — חזונו היה הקמת בית לאומי לעם היהודי. לאחר הקמתה — מטרתו הייתה לקלוט עלייה מאסיבית, ליישב את הארץ, ולחזק את המדינה כעוגן יציב לכל יהודי בצרה. עתה יש להגדיר מחדש את יעדי הציונות כדי שתתמודד עם אתגרי הזמן והמרחב של העם היהודי כיום.
במרוצת השנים התגבשו, הלכה למעשה, שתי תרבויות יהודיות נפרדות: העם היהודי בישראל והעם היהודי בתפוצות. בעוד קהילות רבות בעולם פיתחו יהדות פלורליסטית — המשלבת מסורת עם השתלבות בחברה המקומית — בישראל צמחה תרבות ישראלית חילונית, לעיתים מנותקת מתפיסת העם היהודי כערך. במקביל, היהדות האורתודוקסית בישראל נותרה שמרנית ומסוגרת. כך התפתחו להן זהויות מקבילות שלא תמיד משתלבות, למרות זיכרון קולקטיבי משותף.
קהילות ישראליות בתפוצות, לרוב, אינן נטמעות בקהילות היהודיות המקומיות — תופעה המחזקת את הפיצול. הקרע הזה, שנחשף ביתר שאת בשנים האחרונות, מחייב התמודדות אמיצה עם שאלת האחדות היהודית.
במרכזם של אתגרי יהדות התפוצות עומדת שאלת הרלוונטיות של הקהילה. האם הקהילה היהודית מצליחה להיות אטרקטיבית, משמעותית ומזמינה? האם היא מקדמת ערכים יהודיים ותומכת בצמיחה אישית וחברתית? אידיאל הקהילה, שבעבר היה מובן מאליו, נשחק מול אתגרי האינדיבידואליזם, חוסר עניין, ולעיתים אף ריחוק מערכים יהודיים. כל אלו פוגעים בתחושת השייכות ובקשר אל העם היהודי ואל ישראל.
למרות אירועי 7 באוקטובר, בשנתה ה-77, מדינת ישראל היא מדינה יחסית חזקה — כלכלית, צבאית, טכנולוגית. יזמות ההייטק פורצת גבולות, ו-40% מהיזמים פועלים בתחומי האימפקט: מים, אנרגיה, רפואה, חקלאות, תעבורה, אקלים ועוד. מדינת ישראל, שהוקמה כמקלט, הפכה כיום למוקד יצירה עולמי.
כעת, כשקיומה של מדינת ישראל כבר אינו מוטל בספק, עלינו לשוב ולשאול: מהי הציונות של המאה ה-21? כיצד היא רלוונטית לחיינו?
הפוגרום של 7 באוקטובר זעזע את עולמנו, אך את גלי השנאה והאנטישמית חווים ביתר שאת דווקא אחינו בתפוצות — אלו שתמיד עומדים לצדנו בשעת צרה. גם הפעם, גייסו יהודי העולם מאות מיליוני דולרים לשיקום המדינה. אך יותר מכך — הם חידשו את הברית.
שעת המבחן הזו, קשה ככל שתהיה, היא גם ההזדמנות לנסח מחדש את מושג הציונות: לא רק כחלום מדיני שהוגשם, אלא כחזון רלוונטי לימינו. ציונות שמאחדת את העם היהודי, מחזקת קהילות, מקדמת רעיונות שיתנו השראה לדורות העתיד שיפעלו להגשמת ייעודו של העם היהודי בהובלת פתרונות לאתגרי העולם.
הציונות החדשה רואה בישראל לא את היעד הסופי, אלא את הכלי המרכזי למימוש החזון כברית בין חלקי העם. מדינת ישראל יכולה וצריכה לרתום את החדשנות והיצירתיות שלה לטובת קידום ערכים אוניברסליים ויהודיים כאחד: המתחילה במימוש ערבות הדדית וסיוע הדדי, הובלת שיח גלובלי יהודי ועבודה משותפת לתיקון אתגרי עמינו ויחד בתיקון עולם.
במסגרת זו, עלינו לחבר את יהדות העולם לעשייה הישראלית בתחומי האימפקט והחברה ואת יהדות ישראל לעשייתן של קהילות יהודיות בתפוצות. למצב את ישראל כמרכז תרבות, השראה וחוסן רוחני יהודי. לטפל באתגרים הקהילתיים: אנטישמיות, חינוך יהודי, טיפול באוכלוסייה מבוגרת וחיזוק השייכות בתוך העם ובין העם לארצנו.
חזונה של הציונות המודרנית כבר הוגשם - מדינה לעם היהודי קמה, חיה וקיימת. כעת הזמן להפוך את ישראל מכלי קיום לעם היהודי — לכלי חזון ופעולה עבורו. עלינו לאמץ תפיסה חדשה, עמוקה ואחראית: ישראל ככלי לשירות כל חלקי העם, לחיזוק קשרי האחווה בתוך ישראל ובין ישראל לאחיה ואחיותיה בתפוצות, ולקידום ערכים ופעולות לתיקון עולם יחד.
ד"ר יונתן מנוחין הוא מנכ"ל המכון הישראלי לחדשנות
דוד יערי הוא סגן יו"ר קק"ל ויו"ר כל ישראל - הציונים הכלליים