התגובה הצבאית של ישראל למתקפת 7 באוקטובר אמנם שינתה את מאזן הכוחות בלבנט והחלישה את אחיזת איראן בציר ההתנגדות - אך לפי מסמך מדיניות עדכני של מועצת אירופה ליחסי חוץ (ECFR), שפורסם בסוף השבוע (שישי) ישראל עצמה עלולה להפוך לגורם מערער בשלב הרגיש של עיצוב הסדר האזורי החדש.
הדו"ח, שנכתב על ידי מומחי מדיניות בכירים, מתחיל במיפוי השחקנים האזוריים וסיווג השפעותיהם במזרח התיכון. קטר, ערב הסעודית, איחוד האמירויות וטורקיה סווגו כגורמים שתורמים ליציבות האזור, בעוד שישראל ואיראן סווגו בקטגוריה של הגורמים שמערערים את היציבות האזורית.
המסמך מתאר את הנזקים שנגרמו לחזבאללה בלבנון ואת נפילת משטר אסד בסוריה כנקודת מפנה אסטרטגית. פעולות צה"ל פגעו ביכולות ההנהגה והשליטה של חזבאללה והובילו בעקיפין לקריסת שלטון אסד, כשהכוחות האיראניים, שנותרו מבודדים וחלשים, נאלצו לבצע חישוב מסלול מחדש. בלבנון, הממשלה החדשה מנסה להתנתק מהשפעת טהראן ולבסס יחסים עם מדינות ערב והמערב. עם זאת, הדו"ח מזהיר מפני סכנה ממשית שישראל תתרום לחוסר יציבות מתמשך. בין היתר, נטען כי "המשך הכיבוש הישראלי בדרום לבנון והתקיפות המתרחבות בשטח סוריה פוגעים במעמדן של ממשלות חדשות ושבריריות, ומגבירים את התחושות האנטי-ישראליות ברחוב". הדו"ח מוסיף כי התחרות הגוברת בין ישראל לטורקיה על השפעה בסוריה עלולה להוביל לעימותים דיפלומטיים ואף לעימות צבאי, במיוחד על רקע יציאתה של איראן מהזירה הסורית.
בתוך כך מועצת אירופה קוראת לאיחוד האירופי לנצל את השפעתו על ישראל - באמצעות הסכמי סחר, סיוע ביטחוני והכוח הדיפלומטי המצטבר של הגוש - כדי לרסן צעדים שעלולים לדרדר את המצב במזרח התיכון. במיוחד ממליץ הדו"ח על הצבת גבולות ברורים להמשך הפעילות הצבאית של ישראל בשטחי לבנון וסוריה, ולקדם דיאלוג בין ישראל לגורמים אזוריים יציבים כמו טורקיה, סעודיה וקטאר.
לדברי מחברי הדו"ח, לישראל תפקיד קריטי: היא יכולה להמשיך להחליש את מוקדי הכוח האיראניים ולתרום לייצוב אזורי - או לחלופין, להפוך לזרז לקריסה מחודשת של המדינות השכנות, תוך סיכון מיידי לאינטרסים האירופיים והגלובליים. "כדי למנוע חזרה לכאוס, נדרש איזון בין ביטחון לגבולות הדיפלומטיים - וישראל נדרשת להפגין אחריות אזורית ואיפוק," נכתב בסיכום.
לצד ההתפתחויות בזירה האזורית, מצביע הדו"ח על גורם משמעותי נוסף שעשוי לעצב את פני הלבנט -המדיניות האמריקאית תחת ממשל טראמפ. מחברי המסמך מזהירים כי חוסר הוודאות בנוגע לעמדות ארה"ב יוצר מתח נוסף באזור: בין גישת ה"מרסנים", השואפים לצמצם מעורבות אמריקאית במזרח התיכון, לבין "הדומיננטים", התומכים בלחץ מרבי על איראן, סנקציות תקיפות ותגובה צבאית למהלכים בשטח. לפי הדו"ח, כל עוד אין קו מדיניות ברור, שחקנים אזוריים פועלים על בסיס הערכות ולא בהכרח על עובדות, דבר המגביר את הסיכון להסלמה.
באירופה חוששים כי חזרתו טראמפ תגביר את חוסר היציבות בלבנט, בעיקר אם תוביל לחרפת הסנקציות על איראן ולשימוש מואץ בכוח צבאי - מגמות שעלולות לשבש ניסיונות פיוס ולחזק גורמים קיצוניים. מסמך המדיניות ממליץ לאירופה לפעול בתיאום עם מדינות המפרץ, שלהן ערוצי תקשורת קרובים לממשל האמריקאי, כדי למתן השפעות שליליות ולבלום צעדים חד־צדדיים שעלולים לסכל יוזמות ייצוב. בהתמודדות עם הגורם הטראמפיסטי, כך נטען, תידרש מאירופה מדיניות חכמה וגמישה שתמנע הידרדרות נוספת.
הדו"ח גם ממליץ למנהיגי אירופה לפעול בדחיפות למתן תמיכה כלכלית, לקדם רפורמות שלטוניות ולחזק את החברה האזרחית בלבנון, סוריה ובעיראק - אך גם מזהיר כי כל מאמץ כזה עלול להתמסמס אם ישראל תמשיך לפעול כשחקן חד־צדדי שאינו מתואם עם הסדר האזורי החדש.