מאות אלפי סורים הועלמו לאורך תקופת שושלת אסד שהטילה משטר טרור על סוריה במשך יותר מ-50 שנים, ונפילתה בדצמבר העניקה תקווה למשפחות הנואשות לקבל רמז לגבי גורל יקיריהן. רובן יודעות שהם לא בחיים, אך מקוות לנס.
חלק מהתשובות לאותן שאלות כואבות טמונות בקברי האחים הרבים שנחפרו על ידי המשטר הקודם.
"אלה", סיפר ד"ר אנס אל-חוראני לרשת BBC בעודו עומד ליד שני שולחנות המכוסים בעצמות ירך, "הם מקבר אחים מעורב".
ראש מרכז הזיהוי הסורי, שנפתח לאחרונה הסביר ש"קבר אחים מעורב" פירושו שגופות הושלכו זו על גבי זו. אם אכן אלו קורבנות נוספים של משטר אסד, הם היו בין הקורבנות האחרונים: הם מתו לפני לא יותר משנה.
ד"ר אל-חוראני הוא רופא שיניים משפטי. לדבריו, שיניים יכולות לספר לך הרבה מאוד על גופה, לפחות בכל הנוגע לזיהוי זהות האדם. אבל עם עצם הירך עובדי המעבדה במרתף של בניין המשרדים האפור הזה בדמשק יכולים להתחיל במשימה: הם יכולים ללמוד את הגובה, המין, הגיל, איזו עבודה הייתה להם; הם עשויים גם להיות מסוגלים לראות אם הקורבן עונה.
הכלי המדויק ביותר בזיהוי הוא כמובן ניתוח DNA, אך לדבריו, יש רק מרכז אחד לבדיקות DNA בסוריה. רבים מהם נהרסו במהלך מלחמת האזרחים במדינה. ו"בגלל הסנקציות, הרבה מהכימיקלים המקדימים שאנו זקוקים להם לבדיקות אינם זמינים כרגע".
הם גם קיבלו הודעה ש"חלקים מהמכשירים יכולים לשמש לתעופה ולכן למטרות צבאיות". במילים אחרות, הם יכולים להיחשב "דו-שימושיים", ולכן מדינות מערביות רבות אוסרות על ייצוא לסוריה.
לכך נוספת העלות: 250 דולר לבדיקה בודדת. לדברי ד"ר אל-חוראני, "בקבר אחים מעורב צריך לעשות כ-20 בדיקות כדי לאסוף את כל חלקי הגופה האחת". המעבדה מסתמכת לחלוטין על מימון מהוועד הבינלאומי של הצלב האדום.
'This will be the work of years': The medics identifying remains from Syria's mass graves. "These," says Dr Anas al-Hourani, "are from a mixed mass grave."https://t.co/AwD2lyMzFm
— SØÝÈKWØ ?Ķ. CHESANG (@SCHESANGKEN) May 8, 2025
הממשלה החדשה של המורדים האסלאמיסטים לשעבר אומרת שמה שהם מכנים בתור "צדק מעברי" הוא אחד מסדר העדיפויות שלהם. עם זאת, סורים רבים שאיבדו קרובי משפחה ואיבדו כל זכר להם, אמרו ל-BBC שהם עדיין לא מתרשמים ומתוסכלים: הם רוצים לראות מאמץ רב יותר מהאנשים שסוף סוף גירשו את בשאר אסד מהשלטון בדצמבר האחרון, אחרי 13 שנות מלחמה.
במהלך שנות הסכסוך הארוכות, מאות אלפי סורים נהרגו ומיליונים נעקרו מבתיהם. ולפי אחת ההערכות, יותר מ-130 אלף איש נעלמו בכפייה.
בקצב הנוכחי, זה יכול לקחת חודשים כדי לזהות רק קורבן אחד מקבר אחים מעורב. "זו", אומר ד"ר אל-חוראני, "תהיה עבודה של הרבה מאוד שנים".
"הפשעים החמורים ביותר של המאה ה-21"
11 מאותם "קברי אחים מעורבים" שוכנים מעל ראש גבעה מחוץ לדמשק. ה-BBC הוא כלי התקשורת הבינלאומי הראשון שראה את האתר הזה. הקברים נראים בבירור כעת. בשנים שחלפו מאז שנחפרו, פני השטח שלהם שקעו באדמה היבשה והסלעית.
אחד המלווים לאתר הוא חוסיין עלאווי אל-מנפי, או אבו עלי, כפי שהוא מכנה את עצמו. הוא היה נהג בצבא הסורי. "המטען שלי", אומר אבו עלי, "היה גופות אדם".
הוא אותר הודות לעבודת החקירה הבלתי נלאית של מועאז מוסטפא, המנכ"ל הסורי-אמריקני של כוח המשימה הסורי לשעת חירום, ארגון סיוע שבסיסו ארצות הברית. הוא שכנע את אבו עלי להצטרף לסיור של BBC, כדי להעיד על מה שמועז מכנה "הפשעים החמורים ביותר של המאה ה-21".
אבו עלי העביר משאיות עמוסות גופות לאתרים רבים במשך יותר מעשר שנים. למקום הזה הוא הגיע בממוצע פעמיים בשבוע במשך כשנתיים בתחילת ההפגנות, ולאחר מכן במלחמה, בין 2011 ל-2013.
השגרה תמיד הייתה זהה. הוא היה הולך למתקן צבאי או ביטחוני.
"היה לי קרוואן באורך 16 מטר. הוא לא תמיד היה מלא עד אפס מקום. אבל היו לי, אני מניח, ממוצע של 150 עד 200 גופות בכל מטען".
הוא אומר שהוא משוכנע שהם היו אזרחים. גופותיהם היו "מעוותות ומעונות". הזיהוי היחיד שהוא יכול היה לראות היו מספרים שנכתבו על הגופה או מודבקים לחזה או למצח. המספרים זיהו היכן הם מתו.
לדבריו, היו הרבה "215" - מתקן מעצר ידוע לשמצה של המודיעין הצבאי בדמשק, הידוע בשם "ענף 215".
בקרוואן של אבו עלי לא הייתה מערכת הידראולית כדי להטות ולזרוק את המטען שלו. כשהוא נכנס לתעלה, החיילים היו מושכים את הגופות לתוך הבור בזו אחר זו. לאחר מכן, טרקטור היה "משטח אותם, דוחס אותם פנימה, ממלא את הקבר". שלושה תושבים מכפר סמוך שהגיעו לאתר הנידח הזה איששו את דבריו לגבי ביקורים קבועים של משאיות צבאיות.
כנשאל כיצד היה מסוגל לבצע את העבודה, אבו עלי השיב שהוא למד להיות משרת אילם של המדינה. "אתה לא יכול להגיד שום דבר טוב או רע". כשהחיילים השליכו את הגופות לבורות שזה עתה נחפרו, "הייתי פשוט מתרחק ומסתכל על הכוכבים. או מביט למטה לעבר דמשק".
דמשק היא המקום שאליו חזרה לאחרונה מאלכ עודה, לאחר שנים כפליטה בטורקיה. ייתכן שסוריה השתחררה מאחיזת החנק של הדיקטטורה של אסד, אך עבורה, היא עדיין מרצה מאסר עולם נפשי.
ב-13 השנים האחרונות היא כלואה בשגרה יומיומית של כאב וגעגוע. ב-2012, שנה לאחר שחלק מתושבי סוריה העזו להביע מחאה נגד הנשיא שלהם, נעלמו שני ילדיה.
מוחמד בנה היה עדיין נער כשגוייס לצבא אסד, כשההפגנות התפשטו והדיכוי הקטלני של המשטר הצית מלחמה כוללת. אמו סיפרה שהוא שנא את מה שהוא ראה. מוחמד התחיל לברוח, ואפילו יצא להפגנות בעצמו. אבל הוא נתפס.
"הם שברו לו את הידיים והכו לו את הגב", נזכרה אמו. "הוא בילה שלושה ימים מחוסר הכרה בבית החולים". מוחמד שוב השתחרר. "דיווחתי שהוא נעדר", אמרה מאלכ. "אבל הסתרתי אותו".
במאי אותה שנה אזל מזלו של מוחמד בן ה-19 והוא נתפס יחד עם קבוצת חברים. כולם נורו. מאלכ אמרה שלא הייתה הודעה רשמית, אבל היא תמיד הניחה שהוא נהרג.
שישה חודשים לאחר מכן, אחיו הצעיר של מוחמד, מאהר, נגרר מבית הספר על ידי שוטרים. זה היה המעצר השני של מאהר. הוא הלך להפגנות ב-2011, בגיל 14. זה הוביל למעצרו הראשון. כששוחרר מהמעצר, חודש לאחר מכן, הוא היה בתחתונים, מכוסה, לדברי אמו, בכוויות סיגריות, פצעים וכינים. "הוא היה מבועת".
היא חושבת שמאהר נעלם מבית הספר ב-2012 כי הרשויות גילו שהיא הסתירה את אחיו הגדול. כעת, לראשונה זה 13 שנה, מאלכ חוזרת לבית הספר הזה, נואש לקבל רמז כלשהו על מה שקרה למאהר.
המנהל החדש הוציא כמה פנקסים אדומים בלויים. מאלכ עוקבת אחר שורות השמות באצבעה, ואז מוצאת את שמו של בנה. בדצמבר 2012, התיעוד קובע באופן חד משמעי: מאהר הורחק מבית הספר מכיוון שלא הגיע לשיעורים במשך שבועיים.
"לפחות הייתה לו הלוויה"
העובדה שהמדינה העלימה אותו לא מוזכרת שם, אבל אמו של מהאר מצאה תיקייה עם רישומי בית הספר שלו. על הכריכה מופיעה תמונה מחמיאה של אסד, עד שהאם לוקחת עט משולחנו של המנהל ומקשקשת עליה. עד לפני חצי שנה, מחאה שכזו הייתה עלולה לעלות לה בחייה.
במשך שנים, פיסות המידע היחידות שמאלכ נאחזה בהן היו שני גברים שסיפרו שראו את מאהר ב"ענף 215" - אותו מתקן מעצר צבאי שסיפק גופות לאבו עלי.
אחד העדים סיפר לה שבנה סיפר לו משהו על הוריו, שלדברי אמו, רק הוא יכול היה לדעת. זה בהחלט היה הוא. "הוא ביקש מהאיש הזה להגיד לי שהוא בסדר", אמרה מאלכ בבכי.
עבורה, כמו סורים רבים כל כך, נפילתו של אסד לא הייתה רק יום של שמחה, אלא של תקווה. "חשבתי שיש סיכוי של 90% שמאהר ייצא מהכלא. חיכיתי לו".
אבל היא אפילו לא הצליחה למצוא את שמו של בנה ברשימות הכלואים. "אני מרגישה אבודה ומבולבלת", סיפרה.
אחיה הצעיר, מחמוד, נהרג מירי טנק על אזרחים בשנת 2013.
"לפחות הייתה לו הלוויה".