שיירות של מובילי טנקים נעו בכבישי הארץ בדרכם לגבול רצועת עזה בזמן כתיבת שורות אלה - זהו עוד שלב בהיערכות של אוגדה 162 למגה תמרון קרקעי נוסף נגד חמאס. רגע לפי "שעת השין", קצין המודיעין של אוגדת ההכרעה - אל"מ מ' (40), תושב הקריות, מספר בראיון בלעדי לוואלה על ההכנות האחרונות לתמרון, על שלבי השיא של הלחימה - וגם על רגע אחד כואב שלא ישכח - הרגע שבו אמנם ניצלו חייו, אך במרחק של מטרים בודדים ממנו נהרג חברו מח"ט 401 הנערץ, אחסאן דקסה.
לאחר פירוק תשתיות טרור בעיר רפיח, עברה אוגדה 162 בפיקודו של תא"ל איציק כהן ללחימה בג'באליה. בבוקר 20 באוקטובר 2024, נסע תא"ל כהן ללב רפיח כשהוא מלווה בקמ"ן, אל"מ מ', כדי לפגוש את מח"ט 401, אל"מ דקסה, לקראת מהלכי התמרון הבאים.
"החלטתי להצטרף לכוחות בשטח. לאתגר את המחשבה המודיעינית", סיפר מ'. "הכנתי לעצמי תיק, מברשת שיניים וכל מה שצריך ולנסוע עם מפקד האוגדה לג'באליה. אכלנו ארוחת בוקר בבית המח"ט של אחסן בג'באליה. מפקד האוגדה חזר לישראל ואנחנו המשכנו לשטח, בפיקוד מלפנים של אחסן. עברנו לבית פלסטיני אחר באזור, לשיחה עם כל המג"דים כדי לדבר על מה שקרה בלילה הקודם. איפה האויב? מה הם מתכננים לקרב? מבחינתי זה זהב לשמוע אותם". אל"מ מ' מספר: "אני מבין לעומק מה חושב כל מג"ד. איך הם חווים את הלחימה ולא רואה את זה מהמפקדה, ולא מנגד או דרך מסך. זה ממלא ומלמד אותי".
אל"מ דקסה החליט להתקדם לעבר אחת מנקודות הלחימה, 300 מ' רגלית מבית המג"ד. "ירדנו במרחק קצר מאוד מהבית הפלסטיני, 300 מ' לכיוון הסמטה. התקדמנו ואז למעשה אחסן זיהה משהו חשוד, קפאנו במקום. אחסן ראשון, אני בקו שלו ומג"ד 52, ואז מתרחש פיצוץ גדול. החול עף באוויר. הדף עצום. כשהאבק יורד אני ממשש את עצמי ומבין שנפצעתי בפנים. אני מספיק להגיד נפגעתי נפגעתי, כשהאבק נעלם אני מבין שאני לא הפצוע הקשה".
אל"מ מ' ממשיך לספר על האירוע המטלטל: "שלושה מטרים ממני אחסן. יורים עלינו ואני צריך לחפות בירי לסמטה. היו שם מחבלים שצפו בנו, זיהו את ההתקרבות. אני ממשיך לירות. תוך כדי מושך את המג"ד אחורה והוא פצוע קשה. לוחמים מגיעים לסייע. כל הזמן הזה אחסן לידי, אני רואה שהוא פצוע קשה מאוד. אני חובש את י', ומיד לאחר מכן מפנים אותי ואת המג"ד לביה"ח".
"שם אני מבין שניצלתי בנס" משחזר מ'. "כדורית מהמטען חדרה לי את הפנים, ונעצרה מאחורי האוזן. אחרי הניתוח הוציאו אותה. למזלי המוח לא נפגע. קצינת משאבי אנוש עדכנה אותי שאחסן נהרג. תחושה קשה. איבדנו מפקד בכיר, דמות מרכזית, לא קל בכלל, אבל צריך להגיד שהחטיבה התאוששה מהר מאוד ויצאה בערב להתקפה עם בידרמן, מח"ט 401. יאמר לזכותו של איציק כהן שהוא מהר מאוד עזב את הכול והצטרף עם החפ"ק שלו לחטיבה 401 לפקד על הכוח מקרוב".
על רגעיו האחרונים של אל"מ דקסה, אמר אל"מ מ', "בדיוק ירדנו מהבית אל הסמטה. הספקנו לדבר על איך הוא רואה את המשך הלחימה, מה מפריע לו. ברמה האישית? אני פה בזכותו. זה ברור לי לגמרי. מבצעית? אם הוא לא היה מזהה את המטען כולנו היינו עולים עליו. אם הוא לא היה מזהה משהו חשוד לא היינו קופאים במקום. טכנית? עמדתי מאחוריו. סביר להניח שחלק מהפגיעות הוא ספג במקומי ולכן נפגעתי פחות חמור ממנו".
"אחרי הניתוח חזרתי לתפקיד קמ"ן האוגדה, ומיד קיבלתי דיווח על אירוע בבית חנון, על כך שחפ"ק מג"ד נתקל במחבלים, ויש פצועים וכבר בראש שלי אני יודע שיש לי קמ"ן גדודי והוא פצוע, למה? כי הקמ"נים הגדודיים אצלי הולכים ליד המג"ד, מקדימה, כנ"ל הקמ"נים החטיבתיים. מדובר בקמ"נים משפיעים שנמצאים עם המפקדים שלהם קדימה. המלחמה הזו החזירה את הקמ"נים לשטח. אני מהאסכולה הטיפה ישנה שאומרת שהקמ"ן צריך להיות תמיד קדימה. תחשוב שאני הייתי בפטרול עם דקסה. ועוד משהו: אני מאחל לכל קמ"ן שיהיה לו מפקד כמו אחסאן דקסה שיאתגר אותו, שישאל אותו שאלות קשות ולא יקבל את מה שאומר כראה וקדש. בדיוק כמו שהוא אתגר אותי".
במהלך הראיון הדגיש קמ"ן אוגדה 162 כי אחד האירועים הכי משמעותיים מבחינתו התרחשו 12 שעות לפני כניסת הפסקת האש בהיערכות לחילוץ גופתו של לוחם גולני אורון שאול ז"ל. "זה אירוע דרמטי וגדול. התרגשנו מאוד. זה מבצע שמעיד על נחישות, אומץ ומנהיגות. לבצע מבצע שכזה. אתה אומר לעצמך אולי זו הזדמנות אחרונה לחלץ אותך. מי יודע מה יקרה אח"כ. רק שלא יסתבך משהו. איציק (מפקד אוגדה 162) במנהיגות שלו דחף שזה יקרה. מהלך כזה, קרוב להפסקת האש, במידה והדברים משתבשים, לגרום למשהו שיפגע בהפסקת האש... לכן רגעי היציאה למבצע היו מורטות עצבים, בודקים כל תרחיש, וכל אירוע, ואיך נגיב, עד שסוגרים את כל הקצוות ומחליטים לצאת. עשרות אנשים בשטח, ומאות אנשים מסביב מקווים שהכול יצליח. היו רגעים מורכבים מאוד. אני לא יכול לחשוף פרטים מודיעיניים אבל הכול היה רגיש ושברירי עד הרגע האחרון. תחשוב שאתה נוסע על כביש ודקה לפני שאתה עולה על המחלף אתה יכול לקבל החלטה שאתה יורד ממנו.... זה היה כזה דרמטי".
האירוע הבא כלל מודיעין מדויק ותוכנית הונאה על גבול המושלמת שסייעו לחסל עשרות מחבלים בג'באליה. צה"ל עצר כ-240 מחבלים בבית החולים כמאל עדואן. הלחץ בחמאס גבר ובהתאם לכך הגיע מידע מודיעיני על כוונות בריחה של מחבלים ממתחמים שונים אל העיר עזה. "קיבלנו אינדיקציה על מה רוצים המחבלים לעשות. כינסנו את כל המח"טים לוועידה דחופה. חילקנו פקודות וגזרות על מיקום מארבים וההבנה היתה מהירה. הכול קרה מהר לפני שהם יברחו. היו הרבה דברים במלחמה זו אבל זה היה אחד מהלילות הכי דרמטיים. עשרות מחבלים נהרגו. הצלחה כבירה. למרות מזג אוויר קשה. עד היום האויב מדבר על כך שזה אחד הכישלונות הכי גדולים שלו. המודיעין היה מצוין, כך גם הרעיון התחבולני. אירוע דרמטי ביותר עם אפקט גדול"
אך לדבריו היה רגע אחד מטלטל וקשה במיוחד שהתרחש בשכונת תל-סולטאן ברפיח שהשפיע עלינו ועל החיילים. זה היה אחד הרגעים העצובים. קשה ומכונן. בלמידה מבצעית אבל גם בהבנה כמה המלחמה הזו יכולה להיות אכזרית. היה זה הרגע בו היו קרובים מאוד לששת החטופים שנכלאו במנהרה ולבסוף המחבלים החליטו לרצוח אותם בדם קר ולהימלט.
"רואים את החטופים לנגד עיננו"
"החיילם שלי, המפקדים שלי, החיילים השונים ביחידות האוגדה, כולם, רואים את החטופים לנגד עיננו כל הזמן. החיים והמתים. כל הזמן. לכן כשדבר כזה קורה התחושה היא קשה מאוד. אתה כל הזמן שואל את עצמך מה יכולנו לעשות אחרת. זה לא משפיע רק עליי כקמ"ן אלא על כל המערכת. זה דרמטי".
האוגדה שצברה יותר מ- 500 ימי לחימה ברצף מאז ה-7.10 יותר מכל האוגדות בצה"לֿ, עברה לפיקודו של לתא"ל שגיב דהן, שריונר ומח"ט 401 בעבר. רק השבוע ביקר שר הביטחון ישראל כ"ץ את הפיקוד הבכיר באוגדה בשטח לא הרחק מהגבול כדי ללמוד על ההכנות והמוכנות.
ברקע קיימת השאלה האם התמרון העצים מאוד אליו נערכים לוחמי אוגדה 162 לא יפגע בחטופים. "גם שר הביטחון והרמטכ"ל אומרים בצורה ברורה - אנחנו עושים הכול לשמור על ביטחונם של החטופים", אמר. "אני רוצה להגיד לך שזה חלק מרכזי מאוד בכל דבר אנחנו עושים. בכל תכנון מבצעי. בכל מה שאפשר....על מנת לא לפגוע בחטופים. אני לא יכוך לחשוף מה המשימה של אוגדה 162 אבל עצם החזרה שלנו למלחמה מרתיעה את חמאס. אני יודע את זה. הם יודעים בדיוק מה אנחנו מסוגלים לעשות. הם זוכרים גם מה עשינו בג'באליה. כשאוגדה 162 מצטרפת למלחמה זו עוצמה גדולה מאוד. בהרבה מובנים. כולל רוחות של אחסן ז"ל. אני לוקח ממנו הרבה דברים אבל מילה אחת במיוחד : 'אודרוב'
אני אומר את זה בכל הזדמנות, לנו, לצה"ל, למדינת ישראל, למול המטרה שהציבו לנו שהיא חשובה וערכית: חטופים ומיטוט חמאס. אודרוב. עוד קצת, ואנחנו שם".
"כלל המח"טים מבינים את המשימה, מבינים למה אנחנו פה ולמה מפעילים דווקא את אוגדה 162", המשיך. "אנחנו מדברים על להכניע את חמאס. באוגדה 162 מדגישים את המילה הזו. אנחנו שם. גם הקמ"נים של האוגדה מבינים. הם הכתר של אמ"ן במלחמה. אם תשאל את ראש אמ"ן זה מה שהוא יגיד לך". לקראת סיום שאלתי אותו את השאלה הכי שכיחה בציבור הישראלי: למה אתם חושבים שמה שלא הצלחתם להשיג עד כה במלחמה תשיג עכשיו בעוד מלחמה והוא ענה בצניעות: אני לא יכול לענות לך. לא יכול לחשוף תוכניות מבצעיות. אבל לא סתם שלחו אותנו, את אוגדה 162 למשימה הזו".