המפגש הראשון של עודד בן ארי, קצין נפגעים במילואים, עם הילד דניאל לוי התרחש מספר שבועות לפני הניתוח באקראיות בתחנת הרכבת בדרך לבית החולים שניידר. "אני ודניאל ירדנו במעלית, ואז נעמד לידנו גבר שזיהה את דניאל מהתמונות", מספרת אסתר אימו. "הוא חייך אלינו ואמר: 'אני חושב שאנחנו הולכים לאותו כיוון'. זה היה כמו רגע מסרט", משחזרת.
עודד, בן 40, נשוי ואב לארבעה מעמק המעיינות, שירת 320 ימים במילואים מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל". כסמנכ"ל משאבי אנוש ברשת חינוך, הוא נשא במשך עשור חלום לתרום כליה. כששמע על דניאל, בעל סוג דם O+, הרגיש שזהו ייעודו. "ברגע שראיתי את המודעה, ידעתי שזו ההזדמנות שחיכיתי לה", הוא מספר.
המפגש הבלתי מתוכנן התרחש בתחנת רכבת באבא הלל. עודד, בדרכו לבית החולים שניידר, זיהה את דניאל מהתמונות ואמר לו בחיוך: "נראה לי שאנחנו הולכים לאותו מקום". מאוחר יותר התברר - הוא התורם שיציל את חייו.
הניתוח, שהובל על ידי ד"ר סיגל אייזנר במרכז שניידר לרפואת ילדים, הצליח, ודניאל שוחרר ביום העצמאות - תאריך סמלי עבור משפחתו. ד"ר יעל בורוביץ, נפרולוגית ילדים שמלווה את דניאל מלידתו, מסבירה: "התרומה חסכה מדניאל את הסבל של דיאליזה, תהליך קשה שפוגע בילדים. בזכות עודד, הוא קיבל הזדמנות לחיים נורמליים".
עודד אמר: "זה יכול היה להיות הילד שלי. לתת חיים זו חובה". דניאל, הנמצא בהתאוששות, מקווה לשוב בקרוב לבית הספר ולחברים. סיפורם של השניים ממחיש כיצד מעשה חסד אחד יכול לשנות גורל - ולהזכיר לכולנו את כוחה של נתינה.