העונה החדשה של הפרלמנט: הנה כמה חוקים שהיינו רוצים באמת

אחת הטענות הקבועות כנגד הסיקור התקשורתי של חיינו, מה שנקרא "חדשות", היא שאנו, העיתונאים ואנשי התקשורת, נוטים להדגיש רק את השלילי, המכוער, המסוכן והמלחיץ. "מה, אין לך אפילו משהו טוב לכתוב על הממשלה?" (כל ממשלה כמובן) - הוא משפט ששמע כל עיתונאי לפחות פעם בחייו.

הייתי כותב פה משהו על תפקיד התקשורת ודפוסי הצריכה שלה, אבל לא אבזבז לכם אפילו דקה מסוף השבוע היקר שלכם ואכריז בזאת על מעבר לחשיבה חיובית, ספיישל לכבוד כנס הקיץ של כנסת ישראל, שנפתח השבוע בקול תרועה רמה ויסתיים אי שם בסוף יולי, ערב ט' באב - או אז תצא הכנסת לפגרה של כשלושה חודשים (עד לחודש אוקטובר) כי אם יש ציבור שזקוק לחופשה ארוכה יותר משל המורים בישראל, הרי שמדובר בחברי הכנסת.

חברי כנסת, להזכירנו, לא נבחרו כדי ללהג באולפני טלוויזיה ואפילו כדי לעסוק ללא לאות בבחירתם-מחדש. הם נבחרו כדי לקדם חקיקה למען האזרח. פעם היו רבים כאלה: בליכוד, במפד"ל, ברצ ובחד"ש, אבל עם השנים הלך מספרם והתמעט. לכן, כשירות לא רק לקוראים הנכבדים אלא גם לנבחרים, הנה כמה חוקים שהיינו שמחים מאוד שייעברו בכנסת, רצוי אפילו בכנס הקיץ הנוכחי.

הנה סוגייה אקטואלית שלא נותנת לנו מנוח, מחסירה מהסד"כ הצה"לי עשרות אלפי לוחמים פוטנציאלים ותוקעת אצבע בעינו של הציבור המשרת בסדיר ובמילואים.

אחת הטענות שעולות מפי חרדים היא שהמסגרת הצבאית אינה מאפשרת קיום אורח חיים חרדי. אולי הם צודקים - צבא נועד כדי להילחם, לא כדי להקדיש את חייו ללימוד תורה והקפדה על קלה כחמורה.
אז הנה מתווה השירות לכל: כל אזרח ישראלי, ללא הבדל דת מין או גזע יהיה מחויב בשירות לאומי של שנתיים לפחות.

מי שיבחר להתגייס לצה"ל כפי שאנו מכירים אותו היום, יזכה לתגמול מיוחד. מי שיתנדב לשירות קרבי יזכה לתגמול גבוה הרבה יותר, כולל מענק מיוחד ליום השחרור, למטרות השכלה גבוהה.

החוק יכלול את כלל אזרחי ישראל: נשים (כולל דתיות וחרדיות!), גברים, יהודים, ערבים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים, בדויים וכל מיעוט אתני ודתי אחר. פטור ממנו יינתן אך ורק על בסיס רפואי (כולל נפשי כמובן). מי שלא ישרת לא יוכל להצביע בבחירות לכנסת, להתקבל למוסד אקדמי ועוד.

כמובן שהשירות יותאם ליכולתו, צרכיו ואף להעדפתו של המשרת: לוחמי האש, כוח עזר בבתי חולים ובמוסדות סיעודיים, כוח עזר במערכת החינוך, במשרדי הממשלה ובתעשיות חיוניות (ראו את המפעלים הביטחוניים שמשגשגים עתה, כמה הם משוועים לעובדים).

במסגרת חוק כזה אפשר להסדיר גם את מעמדם של משרתי הקבע - שמצד אחד יזכו לתגמול הולם על שירותם המסור ויבטיחו את שימור כוח האדם האיכותי במדים, אבל גם לא יסתירו עוד מאחורי גבו של מג"ד קרבי (שלא רואה את האישה והילדים, אלא פעם בכמה חודשים) מאה בעלי תפקידים עורפיים. תנאים מעולים למצטיינים, אבל לא עוד פנסיה תקציבית, מגשרת, מענק הרמטכ"ל וכל אותם מסלולי תגמול חצי פיראטים שמצטברים כבר לעשרות מיליארדים.

הזכרנו בפתיח את המורים. אז הנה פרדוקס ההוראה: כולנו היינו רוצים שהילדים שלנו יזכו למורים מעולים. כולנו יודעים שמה שמציעה היום המערכת הוא בעיקר תנאים מעליבים. מצד שני - כשאנו מביטים באוכלוסיית המורים, אנו מגלים שלצד בני אדם מעולים שהיו יכולים לעשות חיל בלא מעט תחומים אחרים, נמצאים גם מי שפשוט לא התקבלו ללימודים קצת יותר מחייבים - ולא נמשיך, מפאת כבודם של עשרות אלפי מורות ומורים.

תכף נגיע לתגמול המוצע, אבל קודם כל נעשה סדר באחד התחומי הכי כואבים להורים: לוח החופשים.

החופשים במערכת החינוך בישראל נקבעו בשנים שבהם עבודת נשים הייתה אטרקציה, משמע - רוב מוחלט של האימהות תפקד כעקרות בית. לוח החופשים הזה לא יכול להתקיים עוד במציאות שבה שני ההורים עובדים (אלא אם אחד מהם הוא מורה...).

לפיכך ייקבע בחוק שמערכת החינוך תוסיף לפעול גם בחודש יולי. חודשי חופשת הקיץ הגדולה יהיו אוגוסט (שלרוב השכירים בישראל יש די ימי חופש כדי למלא חצי ממנו, בלי להזדקק לקייטנות, סבים וסבתות) וחודש החגים, שיזוז בכל שנה בהתאם לחגים היהודיים: יתחיל כמה ימים לפני ראש השנה ויסתיים לאחר שמחת תורה.

בשאר החגים יינתן חופש רק בערב החג ובחג (אם נורא רוצים אפשר להחריג את פסח). לא עוד שמונה ימים בסוכות, לא עוד שבעה ימים בחנוכה, לא עוד שלושה ימים בשבועות, לא עוד חודשיים רצופים בקיץ כשלפחות במשך שישה שבועות מתוכם צריכים ההורים להתייצב במקומות העבודה.

לגבי ימי שישי: בתי הספר היסודיים יהיו פתוחים ויתפקדו כשמרטפייה, שתאפשר למורים להתייצב רק פעם בחודש למשמרת שישי. בחטיבות הביניים ובבתי הספר התיכוניים, יתקיימו בימי שישי שיעורי תגבור והעשרה, שתפקידם יהיה לצמצם את הפערים שיצר החינוך האפור ולהנהיג שיעורי עזר לכל. כמובן שגם המסגרת הזאת תאפשר למורה ליהנות משלושה ימי שישי חופשיים בחודש (או לזכות לתגמול בגין שעות נוספות אם יבחר ללמד).

שכר הבסיס של המורים יגדל - וכן ישופרו התנאים, לא רק בגין ותק, כנהוג כיום, אלא גם בונוסים בגין ביצועים. כל מנהל וכל מורה יהיו זכאים לבונוסים נדיבים על הישגי התלמידים (ובתנאי שיהיו כפופים לאזורי רישום, כלומר - לא יוכלו לבחור את התלמידים).

בנוסף יוקשחו מאוד תנאי הקבלה לסמינרים למורים. לא עוד כאלה שלא צלחו אפילו את הסף הדרוש לקבלה לפקולטות אחרות, אלא כאלה שהיו יכולים לבחור.

אדרבא: יתחרו הסמינרים למורים בפקולטות למשפטים, למדעי המחשב, לרפואה ועוד. נשמע מופרך? ובכן, לא אמרתם שהדבר הכי חשוב לכם בחיים הוא הילדים - אז למה שלא נשקיע קצת במי שבידיהם הם מופקדים?

מדובר ברפורמה ארוכת שנים, אבל כמו כל פרויקט תשתיות ארוך טווח, מוכרחים להתחיל, כי במקביל תצטרך המערכת להיפטר מעשרות אלפי מורים, שכדי לא להעליב יותר מדי, נקרא להם "בינוניים".

מאיפה הכסף אתם שואלים? הכסף כבר מובנה בתכנית - חשבתם פעם כמה מיליארדים מאבד המשק בגין לוח חופשות שאינו מסונכרן עם זה של ההורים? יש מישהו שלא נכנס למקום העבודה שלו במחצית אוגוסט ולא נחרד לראות את המקום מתפקד כגן-ילדים? רק ההתייעלות הזאת לבדה שווה מיליארדים רבים וזה עוד לפני שעסקנו בתגמול עתידי למדינת ישראל כתוצאה ממערכת חינוך איכותית, מתפקדת, שמתגמלת כהלכה ובעיקר מכבדת את העושות והעושים במלאכה - ומעל כולם: את הלקוחות הצעירים שלה.

אחת המחלות של הציבור הישראלי היא חוסר היכולת לוותר על הרכב הפרטי. הטענה הקבועה שלנו היא שהתחבורה הציבורית אינה מעמידה אלטרנטיבה יעילה. זה נכון, אבל רק בחלקו - כי גם במקומות שבהם יש פתרון סביר, אנחנו מתקשים להיפרד מהרכב, שבמקרים רבים הפך כמעט לחדר מגורים - מנהלים שיחות טלפון, אפילו ישיבות בזום או מאזינים למוזיקה ופודקאסטים בעודנו תקועים בפקקים.

לכן, במקביל לשיפור תשתית התחבורה הציבורית שמשווע לשדרוג, צריך לתת לישראלים גם תמריצים חיוביים ושליליים להיפטר מכלי הרכב הפרטיים. כך למשל אגרת כניסה למרכזי הערים. בעבר כשהציעו זאת לאזור תל אביב רבתי, פרצה מהומה קטנה. ובכן, לא רק תל אביב - גם ערים אחרות בישראל (ואפילו לא רק הגדולות שבהן) סובלות ממרכז משותק תחבורתית בגלל שימוש יתר ברכבים פרטיים.

לפיכך תוטל אגרת כניסה לאזורים שיוגדרו "אדומים" ואגרה פחותה על אזורים "כתומים" - זו ממש לא בעיה בעידן שבו כל סמטה מרושתת במצלמות מעקב.

אבל לא רק אגרות, אלא גם הקלות. למשל - כל מי שיוותר על רכב פרטי ולא ירכוש תחתיו אחר, יהיה זכאי למענק של 10,000 שקל לשימוש בתחבורה הציבורית. כך משפחה שתוותר על שני רכבים, תדע שרכשה להורים ולילדים את זכות השימוש בחינם בתחבורה הציבורית למשך שנים! גם בציי הרכב כדאי לטפל: מי שזכאים לרכב ממקום העבודה שלהם ויוותרו עליו, יזכו לבונוס משותף שיורכב הן ממענק מטעם מקום העבודה והן מהמדינה.

שוב תשאלו מאיפה הכסף? ובכן גם כאן המצב הקיים עולה לנו מיליארדים רבים שמתבזבזים כתוצאה משעות של פקקים, שלא לדבר על מחירים גבוהים הרבה יותר כתוצאה מתאונות דרכים.

כמובן שתידרש גם פעילות מול העיריות והרשויות המקומיות, למשל בונוס מיוחד לערים ירוקות שיסללו מסלולי אופניים, יפתחו דרכי קיצור במרכזי הערים להולכי רגל בלבד ועוד.

תתארו לכם עולם שבו בעלי תפקידים בכירים, מראשי ערים ועד לראשי ממשלה, חייבים להתחלף לאחר שתי קדנציות. לא מדובר כאן על "כן ביבי" או "לא ביבי", אלא החל מכהונתו של ראש הממשלה הבא או הבאה.

מה דעתכם על מערכת ציבורית שבה בעלי המשרות הקבועים היחידים הם משרתי ציבור - ולא פוליטיקאים? שמונה שנים הם זמן רב דיו כדי לאפשר לראש ממשלה או ראש עיר להטביע את חותמו, ליישם את מדיניותו - לעשות למען כלל האזרחים מתוך ידיעה שימיו בתפקיד אולי לא ספורים, אבל קצובים.

ממילא כבר הבנו שאחרי פרק זמן כה רב הדבר היחיד שראש מדינה מכהן יודע לעשות היטב הוא להיאחז בכיסא, אז למה לנו לכלוא את המדינה למצב הזה.

גם כאן אין הבדל בין שמאל לימין או בין דתיים לחילוניים. לחוק הגבלת כהונה אפשר לגייס רוב מכל קצוות הבית.

אם רוצים, אפשר להשלים את החקיקה בסעיפים שייבצרו את מעמדו של ראש הממשלה. כך הוא יוכל להפנות את רוב מרצו - במשך שמונה שנים - לעשייה, במקום לחשוש כל העת לגורל הממשלה.

הנה לכם ארבעה תחומים מרכזיים ומשמעותיים בחיינו שבהם אין שמאל וימין, ארבע המלצות שבניואנסים כאלה ואחרים יכולים לחתום עליהם גם בעבודה וגם בציונות הדתית, גם חברי כנסת שהם מתנחלים וגם חברי כנסת ערבים.

כמובן שמדובר ברעיונות כללים מאוד, כאלה שיש לפרוט לצורך הכנת הצעת חוק כהלכתה. אלא שגם כאן לא צריך להקים ועדות - המחלה של החיים הציבוריים. יש בישראל מספיק מכוני מחקר עצמאיים, מוסדות וארגונים שמקדישים את כל זמנם ומוחותיהם של החוקרים המועסקים בהם לצורך לימוד, מחקר, מיפוי והמלצות בכל מני תחומים בחיינו.

תחבורה, הנדסת ערים, חינוך, ביטחון, רווחה - ועוד נושאים רבים. חברי הכנסת והממשלה מוזמנים לעשות בהם שימוש, בלי לבדוק אם מי מהם השתתף אי פעם בהפגנה בקפלן או להיפך - כינה את המפגינים "בוגדים".

למה זה לא קורה? בגלל סוכני הכאוס, אנשים שנכנסו לכנסת במטרה לפלג, לסכסך לפצל ולהפוך כל סוגייה אזרחית ממשהו שאפשר לפתור למען הכלל למאבק איתנים בין "טובים" ל-"רעים".

רק תראו אילו חוקים כן מקדמים בכנסת: חוק החסינות של טלי גוטליב, חוק הפקעת השכר לראש הממשלה, השרים והח"כים של אביחי בוארון, החוק למניעת הקמת ועדת חקירה בעניין ה-7 באוקטובר ועוד חוקים חצי-פליליים, מושחתים, מפלגים או סתם אידיוטים.

ויותר מכל, יותר משזה מכעיס, זה עצוב: הן פעם אנשים הלכו לפוליטיקה גם מתוך אמונה בצדקת הדרך, ברצון להיות שליחי ציבור כדי לעשות למענו - ולא רק כדי לרפד לעצמם את הכיסים, למנות מקורבים ולקשור קשרים פסולים.

לכן, למרות פשטות ההצעות דלעיל והעובדה שלא יהיו להן כמעט מתנגדים, אין סיכוי שהכנסת תחוקק אותם - לא בכנס הקיץ שנפתח ביום ראשון - ואולי אפילו לא באלה שיבואו אחריו. ככה נראה בית נבחרים שהפך עיר מקלט לרשעים, ככה נראית מדינה שיורדת מהפסים.