שלושה מטוסי קרב הודיים הופלו, ביניהם לפחות רפאל צרפתי אחד, מטוס הדגל של חיל האוויר ההודי, לעומת מטוס קרב פקיסטני אחד, ככל הנראה אף-16. זאת במסגרת תקיפה נרחבת של חיל האוויר ההודי שכללה תשע מטרות בקשמיר ובפקיסטן, לאחר פיגוע שבו נרצחו 25 מטיילים הודים ואזרח נפאלי אחד על ידי טרוריסט מארגון שזוכה לחסות פקיסטנית.
התוצאות בינתיים מפתיעות לרעה מצד ההודים, שנחשבים כבעלי יכולת צבאית מתקדמת יותר, המבוססת בין השאר על שימוש במערכות נשק ישראליות. עם זאת, ההודים בחרו לצייד את מטוס הראפאל הפעם בנשק צרפתי, טילי שיוט ופצצות, אם כי ייתכן שמטוסי המיג 29 שהפילו את האף-16 עשו שימוש בטיל אוויר אוויר מתוצרת רפאל הישראלית.
אבל מה שהופך את העימות ליותר מקרב בין שתי מדינות אסיאתיות, הוא שמדובר בשתי מדינות בעלות נשק גרעיני, שכבר הוכיחו את קיומו בניסויים גרעיניים, ומצויידות בטילי קרקע קרקע ומטוסי קרב שמסוגלים לשאת אותו למטרה. לא סתם מפעילות כעת ארה"ב וסין, שכנותיהן של הודו ופקיסטן, לחץ כבד על שתי המדינות שכבר ניהלו שלוש מלחמות עד היום, שלא להסלים עוד יותר את העימות הנוכחי.
נשק גרעיני: הודו VS פקיסטן
- להערכת פדרציית המדענים האמריקנים (FAS) להודו יש 180 ראשי קרב גרעיניים ולפקיסטן 170. לישראל, כך לפי הערכת הארגון יש כ-90 ראשי קרב גרעיניים, 4,300 בידי רוסיה ו-3,700 בידי ארה"ב.
- כמו כן, לפי הארגון להודים יותר מ-100 טילים בליסטיים לטווח של עד 5,000 ק"מ המסוגלים לשאת נשק גרעיני, כולל בתצורה המתקדמת של ראשי קרב מתפצלים, המשוגרים מבסיסים יבשתיים ומצוללות, לצד פצצות למטוסי קרב. לפקיסטאן יש לפי הארגון טילים בליסטיים המשוגרים מהיבשה ומצוללות, לטווח של עד 2,750 ק"מ, המכסים את כל שטחה של הודו, לצד פצצות וטילי שיוט גרעיניים למטוסי הקרב שלה.
עוצמה אווירית: הודו VS פקיסטן
- להודו חיל אוויר מתקדם, המשלב מטוסים ומסוקים מערביים ומזרחיים ומתוצרת עצמית. לצד 36 מטוסי רפאל (כמות נוספת הוזמנה השנה עבור הצי ההודי) יש לו 260 מטוסי סוחוי 30 רוסיים, 123 מטוסי טג'אס מקומיים, 69 מטוסי מיג 29 ו-49 מטוסי מיראז' 2000 צרפתים. להודים גם 139 מטוסי תקיפה סילוניים מיושנים מדגם יגואר, הבריטי צרפתי. להודים יש גם מטוסי בקרה אווירית, כולל ארבע פלקונים מתוצרת התעשייה האווירית הישראלית, ואמבראיר פשוטים יותר. צי מטוסי התובלה שלהם כולל סי-17 והרקולס J אמריקנים. להודים יש גם עשרות מסוקי קרב אפאצ'י אמריקנים.
- להודו מערכות הגנה אווירית מתקדמות, כולל S-400 רוסית, ברק 8 הישראלית הודית מתוצרת התעשייה האווירית וספיידר הניידת, מתוצרת רפאל. ההודים גם מפעילים מל"טים ישראלים כמו הרון של התע"א והרמס 900 של אלביט. חיל האוויר ההודי עושה שימוש במגוון רחב של חימושים ישראלים, כמו טילי אוויר אוויר פיתון ודרבי ופצצות מונחות ספייס של רפאל, וטילי לורה של התעשייה האווירית בגרסה המשוגרת ממטוסים. מערכות ישראליות מיוצרות בהודו בשיתוף עם חברות מקומיות.
- לפקיסטאן יש 75 מטוסי אף-16 מהימים שבהם הייתה קרובה יותר לארה"ב, 150 מטוסי FC-17 מייצור מקומי שפותחו בעזרת סין וכ-150 מטוסי מיראז' 3 ו-5 בני יתר מ-50 שנה, כמו ששירתו בחיל האוויר הישראלי במלחמת ששת הימים, שבה טייסים פקיסטנים תגברו את חיל האוויר העיראקי והשתתפו בקרבות אוויר נגד טייסים ישראלים. ומה שמעניין יותר, יש לה 25 מטוסי J-10C סיניים, המבוססים לפי גורמים זרים על מטוס הקרב הישראלי שבוטל, הלביא, שתוכניות הייצור שלו נמכרו לסין.
- מערכות ההגנה של פקיסטאן מתקדמות יותר, ואינן כוללות ככל הנראה יכולת ליירוט טילים בליסטיים, שיש להודים. הודו זוכה לגב טכנולוגי בעיקר מסין ומטורקיה, שמתכוונת להקים בה פס ייצור למל"טים.
- לצבא ההודי יש 250 טנקי ארג'ואן מקומיים ויותר מ-2,000 טנקי טי 72 וטי 90 רוסיים, והארסנל שלו כולל גם טילי ספייק של רפאל.
- הצי ההודי כולל 36 משחתות וקורבטות, וגם 2 נושאות מטוסים, אחת מהן מבנייה עצמית, עם מטוסי מיג 29 ובעתיד גם ראפאל, לצד 16 צוללות והיא בונה כעת צוללות גרעיניות. כל ספינות השטח הגדולות מצוידות בטילי ברק 8 ימיים להגנה עצמית.
- הצבא והצי הפקיסטנים הם בערך שליש בגודל מאלה של הודו, המדינה המאוכלסת ביותר בעולם, עם 1.4 מיליארד איש, לעומת 250 מיליון, ותקציב ביטחון של 10 מיליארד דולר לעומת 75 מיליארד.