"ככל שרמת הבכירות של איש הציבור עולה, בדרג הפוליטי, כך יש להפחית בתנאי ההגבלה המוטלים על המוחים או המפגינים", כך כתב השופט דורון פורת מבית משפט השלום בנצרת, בהחלטתו לקבל ערר שהגיש תושב הצפון נוכח מגבלות שהטיל עליו קצין משטרה, בעקבות פעולות מחאה שלו נגד השר עמיחי שיקלי.
המפגין, תושב גבעת אלה שבעמק יזרעאל, חנה עם טרקטורון שאליו רתומה עגלה ועליה תלה שלט מחאה, שבו יוחסה לשר שיקלי אחריות להפקרת החטופים. בעקבות כך נחקר במשטרה בחשד לביצוע עבירות של פגיעה בפרטיות והפרת הסדר הציבורי. ילדיו של השר שיקלי לומדים בבית הספר בגבעת אלה ובתום החקירה הורה קצין המשטרה על שחרורו של המפגין בתנאים מגבילים, שכללו הרחקה מבית הספר לתקופה של 30 ימים, איסור יצירת קשר או פגישה עם השר שיקלי וילדיו, גם כן לתקופה של 30 ימים, וכן התחייבות עצמית להבטחת קיום תנאי הערובה בסך 2,000 שקלים.
לדברי השופט "בחינה של תיק החקירה מעלה כי אין בדל חשד שהעורר נכנס לתחום בית הספר. מכאן שלא היה כלל בסיס לאסור עליו את הכניסה לבית הספר. מחומר הראיות עולה כי העורר החנה טרקטורון שאליו רתומה עגלה ועליה דגלים וכרזה, החנה את הטרקטורון וישב בכיסא הנהג בתחנת ההסעה ביציאה מהיישוב גבעת אלה ולא בפתח בית הספר".
את המפגין ייצג עו"ד תומר בן חמו מטעם המערך המשפטי של המחאה האזרחית. השופט הדגיש כי "חופש הביטוי הוא ציפור נפשה של הדמוקרטיה. הדמוקרטיה אינה מתמצה בבחירות אחת לכמה שנים. הקשר בין ציבור האזרחית לבין השלטון כולל בתוכו גם את האפשרות של הבעת התנגדות למעשה שלטוני על דרך של מחאה. יתרה מכך, הבעת עמדה בכל דרך שהיא, באין באמצעות כתיבה באמצעי תקשורת ובין בדרך של הנפת כרזה היא דרך לגיטימית ואף יותר מכך יש בה משום הפגנה של אחריות מצד האזרח המבקש להשפיע על מקבלי ההחלטות. ההפגנה, כמו גם המחאה השקטה, היא מנגנון ונטילציה שדרכו ניתן לרכז תחושות וחוסר שביעות רצון של אזרחים ביחס לשלטון. הצרת מרחב
המחאה או ההפגנה מעבר לנדרש משמעותה פגיעה במהותה של הדמוקרטיה. יש במרחב המחאה מוגבל ומצומצם באשר להפגנה או למחאה מול ביתו של איש ציבור. מדובר בהתנגשות בין הזכות לפרטיות של איש הציבור ובאי ביתו לבין הזכות למחאה והפגנה. כאן המקום גם לעשות הבחנה בין הפגנה רבת משתתפים הכוללת השמעת סיסמאות לבין מחאה שקטה בשטח ציבורי. ברור כי מפני מחאה שקטה יש לדחות את הזכות לפרטיות של איש הציבור, נוכח הפגיעה המצומצמת בה", קבע השופט.
"לכל אדם בישראל נתונה זכות חוקתית לקיום הפגנה"
עוד הזכיר השופט תקדימים משפטיים מהעבר וציין כי "בית המשפט קובע כי לכל אדם בישראל נתונה זכות חוקתית לקיום הפגנה ובדרך זו לבטא את מחאתו כנגד מהלך כזה או אחר של השלטון. לא ניתן למנוע הפגנה או אסיפה בשל כך שדעות המפגינים אינן נראות למפקד המשטרה וזכות הביטוי כזכות יסוד היא בעלת מעמד חוקתי. על בית המשפט לערוך איזון בין זכויות מתנגשות, לדוגמא זכות חופש התנועה המתנגשת עם רצונו של האחר".
בנוסף לסוגיות העקרוניות מתח השופט ביקורת על כתב הערבות שעליו הוחתם המפגין כששוחרר בתום החקירה שלו. בין השאר הוא הבחין כי בטופס נכתב כי "העורר מקיים עילת מעצר של מסוכנות לביטחונו של אדם/ציבור/המדינה". לדברי השופט "אין זה ראוי לציין בעילת המעצר עילות שאינן מתקיימות. לא נטען בשום מקום כי העורר מסכן את ביטחון המדינה ומכאן שלא היה מקום לציין זאת בכתב הערובה". על כך ענה נציג המשטרה כי מדובר בטופס סטנדרטי ולכן נפלו בו הפגמים הרבים. השופט פורת הגיב לטענה זו וכתב בהחלטתו: "אין אני מוכן לקבל הסבר זה. גם מקום שבו יש כתב ערובה היוצא מהמדפסת המשטרתית, ראוי כי ייעשו השינויים וההתאמות הנדרשות. כתב הערובה הוא כשטר התחייבות ועליו להיות מדויק. אף מטעם זה מצאתי לקבל את הערר ולבטל את כתב הערובה".