החות'ים קשרו את גורלם עם הפלסטינים ורצועת עזה מליל 30 באוקטובר 2023, עת שיגרו לראשונה טיל קרקע-קרקע מתימן לעבר ישראל (באותה נקודת זמן היה זה הטיל הארוך ביותר ששוגר עד אותו זמן לעבר מדינת ישראל) ומאז שימרו החות'ים על ירי תכוף של טילי קרקע-קרקע וכלי טייס בלתי מאויישים. מאז חידוש הלחימה ברצועת עזה לפני כשבעה שבועות, ותוך כדי מערכה אווירית אגרסיבית ומשמעותית הגבירו החות'ים את קצב הירי ובפרק זמן זה שיגרו יותר מ-50% מכלל הירי שביצעו בשנה וחצי שקדמה לאותו זמן.
מאז חידוש הלחימה ולמרות עשרות טילים וכלי טיס בלתי מאויישים נמנעה ישראל מלהגיב ולתקוף בתימן, כנראה מתוך דרישה אמריקאית (שהיתה נוחה לישראל) להשאיר להם את הטיפול במרחב זה. בבסיס הרעיון, נכון לייצר מחויבות עולמית לטיפול באיום החות'י, הוא משפיע על הכלכלה העולמית, מטיל מצור ימי על תעלת סואץ ופוגע באופן ישיר בכלכלת מצרים. איום שבמשך שבע שנים (2015-2022) ניהל מלחמה מול ערב הסעודית עם יותר מ-430 טילים ארוכי טווח (עד 1200 ק"מ) עם אותו אירוע משמעותי בספטמבר 2019 של תקיפת מתקני הנפט הגדולים בערב הסעודית (אראמקו), פעולה שהובלה בעיקר על ידי איראן, אליה הצטרפו החות'ים באופן שולי.
קו דק ומתעתע עובר בין הבלגה והכלה לבין תגובה, מניעה והרתעה. צוות היועצים במיינד ישראל (MIND ISRAEL) בראשות האלוף (במיל') עמוס ידלין גיבש במהלך המלחמה הצעה לאסטרטגיית תפיסת הביטחון הלאומי 2.0. אחד המרכיבים המשמעותיים הוא עקרון ה"מניעה", החייב להיות משולב בהפעלת הכוח עם הפעולה הרב-מימדית כדי לשפר את המאזן האסטרטגי, למנוע התהוותם של איום ולהימנע ממלחמות ארוכות. המקרה של החות'ים מתימן מוכיח (שוב) את הצורך לגבש אסטרטגיית פעולה, המביאה בחשבון את הרב-זירתיות, את מכלול האיומים וסדר העדיפויות שלהם, תוך מניעת התהוותם של איומים שיעמידו את ישראל בפני חוסר ברירה.
לעיתים הבלגה נתפסת כמרכיב כוח, אבל לאורך זמן הכלה והבלגה מקרינה היבטים שליליים על האזור והזירות. כאשר האסטרטגיה (גם אם אינה מוצהרת, דרכי הפעולה מצביעות על כך) היא לבחון את האיום רק במבחן "התוצאה" ולא "הכוונה". כך קורה שכשלון יירוט של טיל המשוגר מתימן ופוגע במרחב נתב"ג מאלץ את ישראל (בתיאום עם ארצות הברית) לצאת תוך יממה ולתקוף אווירית את תשתיות נמל חדידה (בפעם המי יודע כמה) ומפעל בטון. מסוג הפעולות המאולצות, בבחינת "אין ברירה", שאסתכן ואעריך שלא תביא לשינוי באיום מדרום כלפי מדינת ישראל. מבחנה של ישראל יעבור לירי או לשיגור הבא מתימן וכיצד תבחר להגיב.
אסטרטגיה נכונה צריכה לשלב בין הגנה יעילה (ויש לנו כזאת) שמנטרלת את מרביתם המוחלט של האיומים ומאפשרת למקבלי ההחלטות בדרג המדיני להחליט באופן שקול ומאוזן, לא מתוך אילוץ בדרכי הפעולה, אך כאשר ההחלטה "ממתינה" רק לתוצאה שלא מותירה ברירות, אנו עדים לתגובה שמצביעה בעיקר על חולשת הכוח ולא על עוצמתו. חיל האוויר היא זרוע אסטרטגית, קטלנית ומדויקת שמסוגלת להגיע לכל יעד, אתגר או מטרה. מניעת איומים מקרוב ומרחוק מחייבת מודיעין תשתיתי ועיתי מדויק. בלעדיו אלו יהיה תגובות אמוציונליות ופחות אפקטיביות. היה מצופה שפעולה כמו אתמול תכוון לתשתיות ומפעלי ייצור הטילים, לאתרי אחסון ושיגור, לאמצעי שינוע הטילים וכדומה, ולא שוב נמל ימי - מרכזי וחשוב ככל שיהיה - ומפעל בטון שגם אם הוא מייצר בטון לבניית מנהרות, זה לא היעד הראשון לתגובה.
מדינת ישראל צריכה וחייבת לגבש אסטרטגיית בטחון לאומי לאיומים הרב-זירתיים, לאזן נכון בין הגנה והתקפה, לאזן נכון בין הרתעה למניעה, להימנע ממלחמות ותגובות אין ברירה ולשאוף כל העת לשיפור המאזן האסטרטגי האזורי. במקרה שלנו, לשמור כל הזמן על מגע וקשר מול האיום והאתגרים שמייצרת איראן.
הכותב הוא תת אלוף במיל', לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ בכיר ב"מיינד ישראל"