מאמני כדורגל שמאשימים את השופטים באופן סדרתי פוגעים בקבוצה שלהם ובעתיד שלהם בעצמם.
זו המסקנה ממחקר עצמאי שערך פסיכולוג הספורט הוותיק, ד"ר מרטין פרי. לפי ד"ר פרי, "האשמת השופט היא התגובה הקלה ביותר למאמן שרוצה להדוף את הביקורת מקבוצתו או מעצמו אבל היא גם בעייתית, במיוחד אם האשמות השופטים הופכות לסדרתיות".
האשמה של השופט מונעת מהקבוצה לקחת אחריות על עצמה. ולפי פרי "במקום להאשים את השופט, המאמן צריך לסייע לשחקניו באופן מקצועי על ידי הבלטת הטעויות שלהם ומתן דרכים לתקן אותן. האשמת השופט מונעת מהשחקנים להבין את האחריות שלהם למצב הקבוצה, בעוד התעלמות מהשופט והחלטותיו השגויות יכולה לגרום למאמן ולקבוצה להגיע לדיאגנוזה ברורה יותר לגבי מצבם המקצועי".
אפשר לראות איך הימנעות מביקורת בונה השפיעה באופן משמעותי על המסלולים של שני מאמנים מאוד מוכשרים: ז'וזה מוריניו ופפ גווארדיולה.
שניהם היו המאמנים הכי טובים בעולם לפני עשור וקצת - אבל בעוד מוריניו הפורטוגלי הפך למתלונן סדרתי כנגד שופטים, פפ גווארדיולה נמנע (כמעט תמיד) מהאשמת אחרים בהפסדיו ובבעיותיו ותמיד חקר לעומק איך פותרים את הבעיות שניצבו בפניו.
מוריניו מאז השיא שלו בריאל מדריד בתחילת העשור הקודם התדרדר עד לאימון פנרבחצ'ה הטורקית - וגם שם הוא לא חווה הצלחה גדולה במיוחד. גווארדיולה, לעומת זאת, הפך, ככל הנראה, לגדול המאמנים בכל הזמנים.
וזה רק בכדורגל. בחיים עצמם, אנשים שלא מוכנים לקבל ביקורת והודפים אותה על ידי האשמת האחר או "השלכה", עושים נזק לעצמם אבל חמור עוד יותר - הם עושים נזק לארגון שהם עובדים עבורו, לקהילה שהם מנהלים או למדינה שהם שולטים בה שני עשורים.
ההתנגדות הסדרתית של בנימין נתניהו לוועדת חקירה - על אסון הכרמל, על אסון מירון ועל 7 באוקטובר - היא פשוט קטלנית. כי כשאין וועדת חקירה, לא מתקנים את מה שצריך לתקן ובעצם מבטיחים שהאסון הבא יקרה.
לפי מחקר של פרופ' סאטוריס האווס, מנהלת בית הספר לעסקים באוניברסיטת אורגון סטייט, רוב בני האדם מתקשים בביקורת עצמית וזה רק טבעי לייחס הצלחות למאמצים וכישלונות לכוחות חיצוניים - ולכן צריכים להתאמן בחשיבה ביקורתית. זה משהו שגם טייסי חיל האוויר הישראלי, כנראה חיל האוויר הטוב בעולם, מתאמנים בו כל הזמנים עם תרבות התחקירים שלהם.
והמנהיגים הכי טובים בעולם הספורט, ובכלל, יודעים איך לנתח את ההצלחות שלהם ואת הכישלונות שלהם - ועוסקים בעיקר בזה. אלו המוכשרים שיש בהם אלמנט נרקיסיסטי יוצאים מתוך נקודת הנחה שהם טובים יותר מהאחרים והמצב הפתולוגי שלהם לא מאפשר להם להשתחרר מהחשיבה הזו - גם כשהם כושלים. מה שכמעט תמיד מבטיח את כישלונם בעתיד.
במחקרים שעשתה האווס, ובהם שאלה נרקיסיסטים מאובחנים "אם הייתם יכולים לעשות משהו אחר, מה הייתם עושים?", כמעט כולם ענו "הכל היה טוב" אפילו כשהתוצאה היתה גרועה.
השורה התחתונה היא שלא צריך להיות פסיכולוג כדי להבין שההתנהלות של נתניהו בכל הקשור לוועדת חקירה ממלכתית היא של נרקיסיסט. ולא צריך להיות מנבא עתידות כדי להבין שההתנהלות הזו תוביל אותנו לאסון גדול יותר מ-7 באוקטובר.