עשרות אלפי דונמים עלו באש ביום העצמאות, אסון בקנה מידה לאומי, עם נזקים ברכוש ובנפש. עוד אסון שאפשר וצריך היה למנוע. אחרי אסון הכרמל, כל האזהרות נכתבו, בין היתר גם בדוח מבקר המדינה, אז איך מצאנו את עצמנו משחזרים את זה שוב?
גם אז כמו היום, נתניהו ואנשיו יצאו למאבק נגד הקמת ועדת חקירה ממלכתית. "ממשלת ישראל שחסמה בגופה הקמת ועדת חקירה ממלכתית - לא חששה מעיכוב ביישום לקחים נדרשים כדי להילחם בשריפות אלא מחשיפת כשליה המתמשכת של הממשלה, בהמשך למחדלי הממשלה הקודמת. רק קשר אינטרסים של כל האשמים יכול היה להכשיל מה שכל הציבור יודע שיש בו צורך - ועדת חקירה ממלכתית לחקר כשלי מערך הכיבוי וההצלה", הציטוט הזה נאמר ע"י ח"כ דאז אריה אלדד (האיחוד הלאומי) לפני 15 שנה - והוא נכון גם למאבק הנוכחי שמנהל נתניהו בהקמת ועדת חקירה ממלכתית -ל-7 באוקטובר.
בעקבות 7 באוקטובר, שורה ארוכה של בכירים בצבא ובכוחות הביטחון קיבלו אחריות וסיימו את תפקידיהם במהלך החודשים האחרונים. בין היתר: ראש השב"כ רונן בר, הרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש אמ"ן אהרון חליווה, מפקד פיקוד דרום ירון פינקלמן, מפקד אוגדת עזה תא"ל אבי רוזנפלד, מפקד יחידה 8200 תא"ל יוסי שריאל.
אחד השיעורים הראשונים בקורס קצינים הוא כי סמכות וקבלת החלטות באה בד בבד עם קבלת אחריות, ומפקדי צה"ל מהבכיר ביותר ומטה - נהגו כמצופה מהם. אלא שלא יתכן שתהליך התחקיר, הפקת הלקחים וקבלת האחריות ייעצרו בש"ג במשרד רה"מ.
ראש ממשלת ישראל נושא באחריות מרכזית ומקיפה על מערכת הביטחון, הן בשגרה והן במלחמה. אחריות זו נובעת מעצם תפקידו כראש הרשות המבצעת וכמי שעומד בראש הממשלה, הגוף האמון על קביעת מדיניות המדינה ויישומה, כולל בתחום הביטחון. צה"ל נתון למרותה של הממשלה, או באופן ממוקד יותר הקבינט המדיני-בטחוני, ובמקרים רבים בשנה וחצי האחרונות - לפורום מצומצם עוד יותר בראשותו של נתניהו.
חוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968 מסמיך ועדת חקירה לזמן עדים גם מהדרג המדיני ולחקור אותם, עוד נקבע כי הדיון יהיה פומבי (למעט נסיבות מיוחדות). בראשות הוועדה יעמוד שופט כדי להבטיח מקצועיות וניטרליות והמלצות הוועדה יכולות לכלול צעדים שיינקטו נגד האחראים גם מהדרג המדיני. ההמלצות אינן מחייבות משפטית את הממשלה אבל הדיון הפומבי והשקוף במחדלי הדרג המדיני ובראשו ראש הממשלה - מאיימים מספיק כדי שנתניהו יטרפד את הקמת הוועדה.
המחדל הלאומי היחיד שמתקרב ל-7 באוקטובר הוא מלחמת יום הכיפורים, ובעקבותיו קמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות נשיא העליון השופט שמעון אגרנט. הוועדה מתחה ביקורת חריפה על הדרג הצבאי הבכיר, אך גם קבעה כי הדרג המדיני, בראשות ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין, נשא באחריות מסוימת למצב. הביקורת הציבורית והפוליטית בעקבות דוח הוועדה הייתה משמעותית, ולבסוף הביאה להתפטרותם של מאיר ודיין, למרות שהוועדה עצמה לא המליצה על כך באופן ישיר.
שתי ועדות חקירה ממלכתיות נוספות שהוקמו, כהן ווינוגרד, מצאו את הדרג המדיני אחראי והוציאו המלצות בהתאם. ועדת כהן הציגה מסקנות אישיות נגד אריאל שרון שאולץ להתפטר מתפקיד שר הביטחון. ועדת וינוגרד הצביעה על כשלים בניהול מלחמת לבנון השנייה, אבל למרות הקריאות להתפטרותו - אהוד אולמרט המשיך בתפקידו. עם זאת, דוחות ועדות החקירה מהווים כלי חשוב לפיקוח ציבורי ולקידום אחריותיות שלטונית.
אחרי דחיות חוזרות ונשנות, תידרש היום ממשלת ישראל לדון בשאלת הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית בהוראת בג"ץ. הדיון הזה נכפה על ראש הממשלה בעתירה שתנועת "דרכנו" נמנית על מגישיה. לאור התנהלות נתניהו בשנה וחצי האחרונות, יש להניח שגם הפעם ראש הממשלה ישים את הישרדותו הפוליטית לפני טובת המדינה. אנחנו נהיה שם, וניאבק עד שהצדק לא רק ייעשה, אלא גם ייראה. הפקת לקחים מהאסון הגדול בתולדות ישראל היא הדבר היחיד שיוכל להשיב את התקווה ולמלא בתוכן את המילה "תקומה".
הכותב הוא מייסד ומנכ"ל תנועת דרכנו, בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומדעי המדינה ותואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדעים והרעיונות