מייה שם נחשפת: אני התלוננתי על מאמן הסלבס, וזה מה שקרה | ריאיון לוואלה

אחרי שחזרה הביתה בחיים מהסיוט הגדול מכולם - 55 ימים בשבי חמאס - נדמה היה שמייה שם, שהייתה רק בת 21 כששוחררה, סוף סוף יכולה לנשום. אבל שנה ושלושה חודשים אחרי ששוחררה, היא מוצאת את עצמה בלב סערה חדשה שמטלטלת מדינה שלמה: החשד לאונס מצידו של מאמן הסלבס. היום (שבת) מייה מדברת בראיון מיוחד לוואלה ופותחת את הלב. נציין כי מייה שם התראיינה לראשונה לאדוה דדון בחדשות 12.

בכנות כואבת, מייה מספרת איך התחיל הקשר עם המאמן - מאימון כושר תמים ועד פגישה גורלית שבה לדבריה נמחק לה הזיכרון. היא משתפת בתחושות מאז שזהותה כמתלוננת דלפה לרשתות, מסבירה מדוע לא יכולה להישאר אדישה לטענות שהועלו נגדה, ומתארת איך ההתמודדות עם פוסט-טראומה כפולה - מהשבי ומהאירוע הנוכחי - הופכת לקרב יומיומי. בראיון היא מדברת גם על החיבוק מהציבור, וגם על החשיבות שהיא רואה בחקירה מדוקדקת של כל פרט: "האמת פשוטה - והגיע הזמן שכולם יידעו אותה".

"הכרתי את המאמן במסיבת פורים של חברים, הוא הציג את עצמו בפניי, וסיפר לי שהוא מאמן כושר והציע לי לבוא להתאמן אצלו. הבנתי שהוא מאמן ידוע ומוכר והסטודיו שלו קרוב למקום מגוריי וקבעתי איתו אימון. הוא סיפר לי דברים אישיים עליו, על המצב בביתו, הקשבתי לו ודיברנו אבל לא היה שום דבר מעבר. תוך כדי האימונים, ישר מהאימון הראשון, הוא אמר שהוא מכיר מפיק הולווידי חשוב ומוכר ושהוא רוצה להכיר בינינו כדי לקדם לעשות סרט בעקבות סיפור חיי והספר שאני כותבת".

"אחרי האימון השלישי הוא הציע לקבוע לנו פגישה עם המפיק, ומהאימון נסענו ישר לפגישה במקום שנקרא הטרקלין בהרצליה. שם המתנו למפיק קרוב לשעתיים. המפיק לא הגיע. לכן קבענו פגישה ליום ראשון לאחר מכן. הפעם הפגישה תואמה אצלי בבית, שכן לא רציתי שוב להמתין באיזה מקום שעות. הבית שלי הוא המקום הבטוח שלי".

"יום לפני הפגישה, ביקשתי מחבר טוב להיות נוכח איתי בפגישה. ביום הפגישה המאמן איחר להגיע לשעה שקבענו ובעצם מאותה נקודה פחות או יותר נמחק לי הזיכרון. יש לי בור בזכרון ופרט להבזקים מאד מטרידים - אני לא זוכרת כלום."

"בדיעבד, אני מבינה שהוא הגיע לבד ללא המפיק וביקש מהחבר שלי לעזוב שכן זו פגישה חשובה לטענתו, זאת לאחר שהוא ביקש ממנו גם לא לשתות מכוס שתיה שהייתה על השולחן".

ניסיתי להימנע מלקרוא את הטוקבקים, מילים רעות פוצעות את הנפש וזאת בנוסף לכך שגם ככה זו תקופה מאוד קשה וכאובה נפשית.

שיש דברים שלא ראויים להתייחסות, כמה שקרים אנשים יכולים להמציא. זה בעיקר אומר משהו עליהם.
האמת היא אחת והיא פשוטה: לא היה שום רומן (אגב, גם הוא אומר שלא היה כלום). אני חוויתי "חור" בזכרון בשעה שהגוף שלי ידע ו"דיבר" בצורות שונות, והיו יותר מדי סימני שאלה מחשידים, שלא קיבלתי עליהם תשובות ממנו: כשחיברתי את הסימנים כולם הדבר המתבקש היה ללכת למשטרה שיחקרו.

"ההיפך, אני מקבלת חיבוק גדול מאוד, המון תמיכה, המון אנשים כותבים לי בפומבי ובפרטי שהם מאמינים לי, תומכים ושולחים לי חיבוק גדול. אני חייבת להודות שזה מחמם את הלב שיש לנו עם כזה נפלא שמוכיח שוב ושוב שברגעים הקשים אני אף פעם לא לבד".

עורכות הדין אפרת נחמני-בר ושרון זגגי-פנחס המייצגות את מייה שם מסרו: "סם האונס נועד לנטרל את יכולת הבחירה וההתנגדות של הקרבן, וכן מיועד לנטרל את היכולת של העדות המרכזיות - לספר כיצד האירוע קרה. לכן, במקרים כאלה יש חובה מוגברת לאסוף בשקידה את כל הראיות הנסיבתיות כדי להרכיב פאזל שלם. בין היתר, לבחון האם החשוד מצליח לתת הסבר משכנע למעשיו. בענייננו, לצד אבדן הזכרון ישנם סימנים נוספים ומגוונים: החל מממצאים פיזיים, דרך התנהלות תמוהה חשודה ומתחמקת של החשוד ועוד. אנו מצפות מהמשטרה והפרקליטות, לפיכך, למצות את החקירה מתוך הבנה ורגישות לסטואציה ולאתגרים הראייתיים שהשימוש בסם אונס יוצר".

מוקדם יותר, בראיון הראשון שהעניקה לחדשות סוף השבוע עם דנה ויס בחדשות 12, סיפרה מייה כי מעולם לא חוותה מצב של חוסר שליטה לפני אותו אירוע. היא תיארה כיצד בפגישה עם המאמן החלה להרגיש מנותקת מעצמה: "יש לי הבזקים שבאו אחרי יום-יומיים - הבזקים של אדם שנכנס לי לחדר הארונות, ותהיתי איזו סיבה יש לו להיכנס לשם בזמן שאני מתלבשת. שם כבר התחלתי להבין שמשהו לא תקין, עלה לי הבזק שלא הייתי לבושה לגמרי," שיתפה. היא הוסיפה כי לאחר האירוע התקשרה לחבר הכי טוב שלה, מכור לשעבר, שאמר לה מיד: 'מייה, סיממו אותך'. לדבריה, כשבדקה בצ'אטים עם המאמן מי בדיוק אותו מפיק שהוזכר - בשם יואל כהן - גילתה שמעולם לא פגשה בו פנים אל פנים. אלא שבתיעוד ממצלמות האבטחה בבניין מגוריה, שנחשף לראשונה בחדשות 12, עלה כי המפיק שהגיע לפגישה המשותפת ביניהם אינו אותו אדם שנושא את השם יואל כהן.

מייה גם חשפה את ההתכתבויות והעימות בינה לבין המאמן, שבהן ניסתה להבין מי אותו יואל כהן. בדמעות סיפרה: "עוד לא עיבדתי את השבי ואת החיים שלי אחרי השבי. אני כל החיים בהישרדות, אני במצב שאני דרוכה. זה משפט קשה להגיד את זה, אבל אחרי הפרשה הזאת - פיזית בגוף אני משוחררת, על היד, על הכול - אבל בפנים אני מרגישה ריקה, אין לי במה להיאחז. קשה לי, אני קולטת שאני לא מצליחה לקום ולהתרומם מזה."

אמה, קרן שם, סיפרה גם היא בראיון: "אני מכירה את הבת שלי, אבל פה הילדה הייתה באיזושהי מצוקה, מפורקת. אני לא יכולה לשאת את המחשבה מה באמת קרה לילדה שלי. עברנו הרבה דברים, וזה באמת גומר. אני לא יכולה לחשוב מה עשו לה".