רק לפני שלושה חודשים, הכול הצביע על מהפך פוליטי קרב בקנדה. הסקרים העניקו למפלגה השמרנית מהמרכז-ימין יתרון של כמעט 30% על יריביהם מהמפלגה הליברלית השלטת מאז 2015, שנמאסו - במיוחד מנהיגה וראש הממשלה ג'סטין טרודו - על מרבית הציבור.
קסמו של טרודו התפוגג לאורך השנים האחרונות, שבהן שלטונו לווה בשערוריות בלתי-פוסקות, והוא הפך לנטל על המפלגה שאותה הנהיג קרוב לעשור. הוא עמד בראש ממשלת מיעוט מאז שהמפלגה הליברלית איבדה את הרוב ב-2021, ויציבותה התערערה עוד יותר כשהמפלגה הדמוקרטית החדשה מהשמאל הסירה את תמיכתה מבחוץ בספטמבר האחרון.
כשסגנית ראש הממשלה כריסטיה פרילנד התפטרה בדצמבר תוך השמעת ביקורת נוקבת על היערכותו של טרודו לקראת חילופי הממשל בוושינגטון, המפלה של המפלגה הליברלית נראתה ודאית. טרודו, שבתחילה האמין שהוא יוכל לפייס את טראמפ כפי שעשה בכהונה הראשונה, החל להשמיע מסרי אזהרה: התבטאויותיו של הנשיא הרפובליקני בדבר סיפוח קנדה הם רציניים.
כדי להציל את מפלגתו, הכריז טרודו בתחילת השנה על התפטרותו ופרישתו מהפוליטיקה. לכתו של מי שהיה הפנים הליברליים של קנדה פינתה את הדרך למנהיג חדש, על מנת שיוכל למשוך בחזרה את קולותיהם של מי שנטשו את המפלגה במחאה נגדו. בכך שלא נאחז בקרנות המזבח ולא התעקש על התמודדות בבחירות, טרודו סלל את הדרך לקאמבק מפואר של מפלגתו.
מארק קרני, לשעבר נגיד הבנק המרכזי של קנדה ושל אנגליה, היה חסר ניסיון פוליטי כשנכנס לנעליו של טרודו במרץ. אך במהרה, הוא מיצב את עצמו כאחד המנהיגים הבולטים ביותר במערב הנכונים לעמוד אל מול ניסיונותיו של טראמפ לערער את הסדר הבינלאומי, ולהגן על ריבונותה של קנדה. ביקורו הראשון בתפקיד היה באירופה, ולא כמקובל בארצות הברית, והוא סימל את עומק המשבר בין שתי השכנות.
ניסיונו הכלכלי של קרני וסירובו להתקפל בפני טראמפ העלו את הליברלים אט-אט בסקרים, עד שעקפו את השמרנים. ככל שהנשיא האמריקני החריף את הטון והטיל מכסים נוספים על קנדה, שותפת הסחר הגדולה ביותר של ארה"ב ושותפתה לנאט"ו, כך גבר הרגש הפטריוטי במדינה. צרות היומיום, כמו משבר הדיור ויוקר המחיה, פינו את מקום לטובת מה שנתפס כאיום קיומי, מטורף עד כמה שזה יישמע, מצד בעלת בריתם הקרובה עד לא מכבר.
השמרנים, לעומת זאת, התקשו להתנער מהקירבה האידיאולוגית שלהם לתנועתו של טראמפ, בין היתר בסלידתם מתרבות "הווק". מנהיגם פייר פוליאבר, שלאורך חודשים ארוכים כבר תפר חליפות, חטף לבסוף מכה כפולה: לא רק שהוא לא יהיה ראש הממשלה, הוא אף איבד את מקומו בפרלמנט לפי שיטת הבחירות הקנדית האזורית.
"אמריקה רוצה את האדמה שלנו, את המשאבים שלנו, את המים שלנו, את המדינה שלנו", אמר קרני בנאום הניצחון שנשא אחרי הבחירות. "אלה לא איומי סרק. הנשיא טראמפ מנסה לשבור אותנו כדי שאמריקה תוכל לשלוט בנו. זה לעולם לא יקרה".
לליברלים יש עדיין סיבות לדאגה. הם לא זכו במספק מושבים כדי להקים ממשלה לבדם, ושוב עשויים למצוא את עצמם בממשלת מיעוט המועדת לפורענות תמיד. ואף שקנדה לא תהפוך למדינה ה-51 של ארצות הברית אם לא תרצה בכך, ואין סיבה לחשוד שזה יקרה בעתיד הנראה לעין, מלחמת הסחר מכאיבה מאוד לכלכלתה. לאחר שזכה לאמון הבוחרים, קרני יידרש לספק עתה תוצאות מעבר לשמירה על ריבונות המדינה.
טראמפ והימין בארצות הברית קיוו לראות את עמיתיהם בקנדה מקימים ממשלה, אולם בחישתם בפוליטיקה המקומית וחזונות הסיפוח שלהם הניבו תוצאה הפוכה. טראמפ כבר אותת שההתגרויות שקדמו לבחירות מאחוריו, כשהודיע על ביקור מתוכנן של קרני בוושינגטון בשבוע הבא כדי לדון בהסכם סחר בין המדינות.
קרני, שהצהיר לאחר כניסתו לתפקיד במרץ שהוא מוכן להיפגש עם טראמפ רק אם הנשיא האמריקני יפגין כבוד כלפי ריבונותה של קנדה, הוכיח כושר עמידה מול האדם החזק בעולם. טראמפ מעריך מנהיגים תקיפים, וקרני הראה שהוא קורץ מהחומר הזה. עכשיו הוא ניצב בפני האתגר הגדול ביותר שלו - שיפור היחסים הכלכליים עם ארצות הברית וביסוס יחסי עבודה עם טראמפ.