89 אזרחים ערבים נרצחו מתחילת השנה - כך פורסם היום (חמישי) מטעם מרכז אמאן. מדובר בשיא עגום חדש: בשליש הראשון של שנת 2024 נהרגו 69 אזרחים ערבים, בשנת 2023 נהרגו 62. לעומת זאת, בשנת 2022, בתקופת ממשלת בנט-לפיד, עמד מספר קורבנות האלימות והפשיעה על 25.
גם השנה, אזור הצפון נמצא בראש הרשימה עם 37 קורבנות, אחריו אזור המרכז עם 26 קורבנות, הערים המעורבות עם 14 קורבנות, אזור הנגב עם 7 קורבנות, וירושלים עם 5 קורבנות. נתונים אלו משקפים את הפיזור הגיאוגרפי של האוכלוסייה הערבית בארץ וממחישים שהאלימות איננה פוסחת על אף אזור.
מהם היישובים הערביים עם מספר הקורבנות הגבוה ביותר?
העיר טירה נמצאת בראש טבלת הרציחות עם 8 מקרי רצח, אחריה רמלה ונצרת עם 6 נרצחים בכל אחת, אום אל-פחם והעיר לוד עם 5 נרצחים בכל אחת, עראבה עם 4 נרצחים. ואחריהן עכו, קלנסווה, כפר קרע, אבו סנאן וסח'נין עם 3 נרצחים בכל אחת. שפרעם, יפיע, עבלין ורהט עם 2 נרצחים בכל אחת.
יותר נשים נרצחות
מבין 89 הקורבנות השנה, 85 הם גברים ו-4 נשים, לעומת 67 גברים ושתי נשים בתקופה המקבילה אשתקד - דבר שמצביע על הכפלה במספר הנשים שנרצחו.
רוב הקורבנות בחברה הערבית הם בגילאי 25-39. שני קורבנות היו מתחת לגיל 17, 12 קורבנות בגילאי 18-24, 53 קורבנות בגילאי 25-39, ו-20 קורבנות מעל גיל 40. גילן של שתי נשים לא פורסם. מדובר בעלייה חדה במספר הקורבנות בגילאי 25-39, שבשנה שעברה עמד על 29 קורבנות.
הגורם המרכזי לרציחות: פשיעה מאורגנת
לפי מרכז אמאן, 63 מתוך 89 מקרי הרצח בוצעו בשל פשיעה מאורגנת וסכסוכים בין כנופיות פשע. ב-18 מקרים הרקע היה חברתי, ו-8 מקרים טרם נודעו הסיבות.
בשליש הראשון של השנה 2025 נהרגו 6 אזרחים ערבים מירי המשטרה - לעומת 5 בתקופה המקבילה אשתקד. לשם השוואה: בשנת 2023 נהרגו 10 אזרחים ערבים מירי המשטרה - השנה בה נכנס בן גביר לתפקידו, לעומת 3 בשנת 2022. מרכז אמאן מייחס את העלייה לעוינות הממשלה הנוכחית והשר הממונה כלפי החברה הערבית, ולהנחיות של השר להפעיל "יד קלה על ההדק" כלפי ערבים - לצד עידוד וקידום שוטרים שירו והרגו אזרחים ערבים.
יו"ר מרכז אמאן, השייח' כאמל ריאן, מסר עם חשיפת הנתונים: "למרבה הכאב והצער, זו השנה השלישית ברציפות שהחברה הערבית חווה עלייה מטורפת במספר הקורבנות - עד לרמות שיא. ממשלת נתניהו בן גביר וסמוטריץ נושאת באחריות מלאה לכל טיפת דם, חרף העובדה שהיא איננה מפעילה שום תכנית משמעותית לעצירת הטבח. לו התרחשו פשעים דומים בחברה היהודית, המערכת כולה הייתה מזדעזעת - אך דם ערבי, כך נראה, שווה פחות בעיני הממשלה. על-כן החברה הערבית חייבת לקבל אחריות על עצמה, כי אין לה על מי לסמוך, מול שר כושל שמאפשר לעבריינים לפעול בחופשיות, בעודו שולח כוחות גדולים להרוס בתים של משפחות ערביות שרוצות רק לחיות בכבוד על אדמתן. סיום כהונת הממשלה הזו הוא חלק בלתי נפרד מהפתרון. ללא שינוי במדיניות ברמת השלטון המרכזי - לא יהיה שינוי אמיתי במציאות הקשה הזו."