"האש התקרבה ולא רצינו לחכות לחושך": מאות קשישים פונו בעקבות השריפות בהרי ירושלים

תחת איום מיידי של שריפות שהתפשטו במהירות באזורים ההרריים סביב ירושלים, משרד הרווחה ביצע אתמול (רביעי) את אחד ממבצעי הפינוי הגדולים בתולדותיו מאז ה-7 באוקטובר. 550 קשישים, רבים מהם סיעודיים, הועברו ממוסדות דיור מוגן ובתי אבות לאתרים חלופיים ברחבי הארץ יחד עם עוד 300 אזרחים ותיקים ממסגרות הרווחה באיזור.

הפינוי התנהל בדחיפות וברגישות - צוותים מתוגברים, מערך לוגיסטי מורכב ומאמץ גדול להרגיע את תחושת החרדה שפשטה בין הדיירים. "זו הייתה החלטה לא פשוטה, אבל הכרחית. לא חיכינו לרגע שבו נצטרך לפנות קשישים בלילה, תחת עשן כבד", מספרת בריאיון ל-וואלה חמה ישראלי שמייסר, מנהלת אגף בכיר במנהל אזרחים וותיקים במשרד הרווחה, שלקחה חלק בניהול המבצע בשטח.

המסגרות פונו ממוקמות באזורים שידועים כסיכון גבוה לשריפות - אזורים הרריים עם גישה מוגבלת ותנועה מורכבת. "הצוותים היו כבר מתורגלים. תיקים אישיים עם תרופות מוכנות מראש, הליכונים, משקפיים, מכשירי שמיעה - הכול הוכן כבר מהבוקר, מבלי לעורר פאניקה אצל הדיירים", אמרה שמייסר.

לאורך היום, נעשו פעולות מיגון במתחמים עצמם - כולל פריסת מערכות התזה אוטומטיות מסביב לבניינים, אך כשהלהבות התקרבו עד כדי קילומטרים ספורים בלבד, הוחלט להפעיל את תוכנית הפינוי המלאה. "ידענו שאין ברירה - ועדיף לעשות את זה לאור יום, ביעילות, ובשליטה", היא מסבירה.

הפינוי התבצע במספר שלבים: בתחילה פונו כ-60 קשישים במצב סיעודי מלא באמצעות עשרות אמבולנסים, בליווי אנשי רפואה של משרד הבריאות ומטפלים. לאחר מכן החל הפינוי של כ-300 דיירים נוספים - תשושים, נעזרים בהליכון או בכיסא גלגלים, שלוו באוטובוסים מיוחדים ששלח המשרד. בשטח פעלו צוותים משולבים - עובדים סוציאליים, מטפלים, מתנדבים, חיילים ושוטרים, שניסו לתמרן בין סיוע פיזי להנחיה רגשית.

"היו דיירים שלא הבינו מה קורה, עובדים זרים שלא דוברים עברית שצריך גם להסביר להם מה מתרחש במקום ואיך לתפקד, בני משפחה שלא הצליחו להגיע בגלל חסימות דרכים. הפחד והבלבול הורגשו היטב", תיארה מנהלת האגף.

בין הדיירים - ניצולי שואה, אנשים עם מוגבלויות, וגם כאלה שאיבדו בעבר את ביתם. "עבור רבים מהם, עזיבת הבית - אפילו זמנית - היא טראומה בפני עצמה. חלק שאלו: 'האם הם יחזו לדיור המוגן ומה יישאר, האם הבית שלנו ישרף?, אלו חששות קשות מאוד".

הדיירים שפונו עברו למתחם דיור מוגן בתוך העיר ירושלים הרחק מאיזורי השריפות, שם קיבלו קפה, עוגיות וחיבוק אנושי. "זה אולי נשמע קטן, אבל התחושה שאתה לא נזרק, שיש לך מקום לנחות בו - קריטית במצב כזה", מסבירה שמייסר.

משם חלק מהקשישים המשיכו לדיורים מוגנים אחרים בעיר או ברחובות, אחרים נאספו על ידי ילדיהם ורבים נשארו תחת אחריות המשרד. גם מחלקת הרווחה של עיריית ירושלים נרתמה והעמידה כוח אדם ומשאבים לטיפול בדיירים שהגיעו לעיר.

מדגישה כי הפינוי היה מלווה בתחושת שליחות, גם מצד הגורמים המקומיים וגם מצד הקהילות הסמוכות: "ביישובים הסמוכים הקצו אולמות, ביתי עם, חדרי אירוח לקליטת מפונים. היו כאלה שהציעו להביא אוכל, ציוד רפואי, אפילו לנגן בכינור כדי להרגיע את הקשישים", הדגישה ישראלי שמייסר ומספרת כי הפינוי היה מלווה בתחושת שליחות, גם מצד הגורמים המקומיים וגם מצד הקהילות הסמוכות.

ועדיין - הדאגה לא נעלמה. "יש דיירים שמחכים לדעת אם ישובו לבתיהם. אחרים פשוט מנסים להבין מה יהיה בהמשך. התפקיד שלנו הוא לא רק לפנות - אלא ללוות לאורך כל הדרך". לדבריה, משרד הרווחה ממשיך להיערך גם לפינויים נוספים - אם וכאשר תתקרב סכנה לאזורים אחרים בארץ. "אנחנו כאן בשבילם - לא רק לפינוי, אלא להחזיר להם תחושת ביטחון, כאשר אנחנו יודעים שההערכות היא להישאר במסגרות אלה מספר ימים ברציפות".

שמייסר מסכמת את האירוע המורכב: "כבר עברנו פינוי של אלפי אזרחים ותיקים מאז תחילת המלחמה, אבל המקרה הזה היה מהמורכבים ביותר. בזכות הצוותים המסורים, התמיכה הקהילתית וההבנה שקשישים הם אוכלוסייה שצריך לפנות ברגישות - הצלחנו לעשות את זה".