שתישרף המדינה: גם ביום הכי שמח בשנה, אי אפשר להרים פה את הראש

יא אללה, אפילו ביום העצמאות, מסתבר שאי אפשר להרים פה את הראש לשנייה.

כלומר, נניח שאי שם נמצאת משפחת ישראלי החציונית. לא עשירה גדולה, אבל שמחה בחלקה. נאבקת בהחזר החודשי של המשכנתה, אבל טסה פעם בשנה לחופשה משפחתית בחו"ל, מתפלל שעד שהבן הגדול יגדל, כבר יהיה שלום - אבל בינתיים מתפוצצת מעצבים מול המסך כשהיא רואה חרדים צועקים "נמות ולא נתגייס". מודאגת מהמצב הביטחוני, אבל יותר מהקרע בעם. שלושה ילדים, שני הורים עובדים, שכר ממוצע, אפילו ממוצע-פלוס, אבל החשבון תמיד במינוס.

מה כבר רצתה משפחת ישראלי? להרים קצת את הראש ליום אחד. לא לדבר למשך 24 שעות על התצהירים של ראש השב"כ וראש הממשלה, על החקיקה המשפטית, על חוק הגיוס, על המלחמה שלא נגמרת אפילו על... טוב, זה קצת לא נעים - והיא בחיים לא תודה בזה, אבל אפילו על החטופים.

קצת לשכוח, קצת לשמוח, קצת לקחת את הילדות הקטנות לראות זיקוקים, אולי להופעה - ומחר, על האש עם החברים של אבא מהמילואים, אלה המשוגעים שקמים בארבע בבוקר בשביל לתפוס כמה שולחנות בחורשה: "מועצה אזורית ויקטוריה" הם קוראים לזה ונקרעים מצחוק.

אפילו ב(עוד) יום עצמאות עצוב, ביקש עם ישראל לראות את חצי הכוס המלאה, גם אם מפה נראה שמדובר בקושי ברבע. לרגע אחד לשכוח שאת הטקס המסורתי מפיקה מירי רגב כדי להאדיר ממשלה רקובה מבפנים, ולהתרגש בכל פעם שמישהו שמגיע לו, באמת, צועק בדמעות: "ולתפארת מדינת ישראל!".

את ההתרגשות החליפה תחושת מחנק - ולא רק בגלל ריח השריפה שבחוץ. את הזיקוקים החליף מופע של מטוסי כיבוי, ה"על-האש" קיבל משמעות אחרת ו... ה"מועצה אזורית ויקטוריה" היחידה שייראו, לא תהיה בפיקניק עם החברים של אבא, אלא בשידור החוזר המי-יודע-כמה של "גבעת חלפון".

לפחות אין הרוגים, כלומר עוד לא, אבל הזיכרון נודד אל החג ההוא שנהרס, אל שמחת-תורה ההיא, שהייתה ליום אבל לאומי. תודה לאל שהפעם עוד אין הרוגים, שרק יישאר כך - כפרות על רכוש שנשרף.

כמו שאוהבים להגיד במצבים שכאלה: הכתובת הייתה על הקיר. מה זה על הקיר? יותר קיר מזה לא יכול להיות: פורום האקלים הזהיר, חברי כנסת דרשו לקיים דיון חירום מיוחד, אפילו הנעבך הזה, הנשיא, זה שתמיד נשמע מאנפף אפילו כשהוא צועק, הזהיר מאסון. "לא משכו בדש מעילי" אמר ההוא שאף פעם לא אחראי לכלום, חוץ ממבצע הביפרים והחילוץ של נועה ארגמני. אה - והחיסול של סינוואר ונסראללה, אבל חוץ מזה באמת שלכלום.

רק שהפעם מה-זה משכו בדש מעילו, עד שזה כמעט נקרע. מה עשה הלא-אחרי-לכלום? צחק והעביר תקציב, תקציב שנתן יותר לכל מי שמתחמק, שמשתמט, שמסכסך, אבל מקצץ איפה שבאמת צריך כסף, למשל במערך הכבאות. אחרי השריפה הקודמת הוא אמר שמצא באינטרנט משהו שנקרא "סופר טנקר" ("אווירון דוד" בשפת הגשש-החיוור, שהייתה פעם שפת העם - כשעוד היה פה רק אחד כזה).

עכשיו הוא מסיט את האש, תרתי משמע, שוב לכיוון שב"כ! הנה הבן שלו צייץ כבר ממיאמי שזה הכל בגלל שבשב"כ עסוקים בלרדוף את אבא שלו במקום למנוע הצתות.

למרות שקשה מאוד להתייחס לטרלול הזה ברצינות, נעשה עם הגולה-המאובטח חסד ונשיב לו עניינית: אין לשב"כ שום יכולת לעצור בן אדם שיוצא עם קופסת גפרורים ובקבוק בנזין ליער הקרוב למקום מגוריו כדי לשרוף אותו.

רק שמה אכפת להאשים מישהו, העיקר שלא יגעו בג'וב המשתלם של אבא, שמאפשר לך להסתובב על החוף במיאמי עם שני מאבטחים צמודים לך לישבן, כאילו אתה הבן של פאבלו אסקובר? אז מאשימים, או כמו שאומרים בסרט ההוא שכבר הזכרנו: "מה שעשינו ב-67", כלומר - אם האשמת השב"כ תפסה בקרב כמה מטומטמים ביחס ל-7 באוקטובר, למה שלא ננסה עוד פעם?

צריך לומר משהו גם על מי שמציתים את השריפות. אז קודם כל חובה להקדים ולומר שנכון לרגע כתיבת שורות אלה לא ברור עדיין מה גרם לשריפה הגדולה. מה שכן, אפילו אם יתברר שמדובר ברשלנות ולא בהצתה מכוונת, אי אפשר להתעלם מההסתה ברשתות, אי אפשר להתעלם מכך שהיו (ועוד יהיו) ניסיונות להצית. אי אפשר להכחיש עוד את העובדה שיש לנו עסק עם הגרועים שבשכנים.

אומרים שזה קרב על אדמה, אבל מי שבאמת אוהב את האדמה לא שורף אותה. אחרת הוא קצת כמו הפסיכופתיים האלה שרוצחים את אהובותיהם בגלל שהעזו לא לאהוב אותם בחזרה. בעצם, אולי לא זו לא הדוגמה הכי טובה, לאור החיבה המגזרית לרצח על כבוד המשפחה.

כן, אפשר לומר את זה בפה מלא, גם אם אתה מקווה שאיכשהו, מתישהו, עוד יהיה פה עם מי לדבר על משהו, אבל כן - לא צריך להיות ימין-קיצוני בשביל להודות שנפלנו לגמרי עם בחירת השכנים. שהאויבים שלנו הם, בהכללה כמובן, הגרועים ביותר - שילוב של ברבריות עם טירוף דתי, של שנאת יהודים עם פנאטיות מוסלמית קיצונית.

הם שרפו בתי ילדים בקיבוצים, ירו באנשים כפותים, העלימו מעל פני האדמה משפחות שלמות, לא חסו אפילו על חיות המחמד - אז שחורשה בהרי ירושלים תהיה דווקא המקום שבו יתגלה שיש להם מצפון?
כן, גם ברגע כזה חובה לזכור שלא כולם, שיש כבאים משטחי הרשות שלחמו באש בכרמל (ד"ש מעוד פעם שבה לא משכו בדש) והודיעו כבר שהם מוכנים לבוא לסייע גם הפעם, אבל מרוב כאלה ששונאים אותנו עד העצם, כבר בקושי אפשר לראות את אלה שלא, את אלה שיש להם גם ערכים אנושיים ולא רק לאומיים-דתיים.

רק שאת האויבים שלנו לא אנחנו בוחרים - והעובדה שנפלנו בשכונה שנראית רע יותר מיום ליום, לא אומרת שקצת כמו ב-7 באוקטובר: זה שהאויבים שלנו הם הגרועים ביותר, לא אומרת שאין פה מחדל גדול של מי שאומרים לשמור עלינו, וכאשר מגיעים אל אלה, הדם רותח כשאנחנו עומדים מול הלהבות - ולא רק בגלל עצמת האש.

יותר מ-200 מיליון שקל קוצצו מתקציב הכבאות וההצלה. למה? כי היה דחוף יותר לשחד את גולדקנופף, זה שרוקד בחתונות לצלילי "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים" - ואולי כדאי להוסיף ללהיט החתונות החרדי הזה עוד שורה: "אבל את כספם אנו חומדים". אולי היה צריך להעביר בדיוק כמה מאות מיליונים למשרד ההתיישבות הפיקטיבי של אורית סטרוק, היה צריך לממן איזו עמותה שמייעצת איך לא להתגייס - העיקר שהממשלה לא תתפרק.

אז תוכניות להצטייד לא מומשו, כוח אדם לא נוסף, אלה שנשארו לא תוגמלו - ואפילו את התכנית לרכש מסוקים מיוחדים לכיבוי אש, גנז הפירומן - השר שלא ניהל בחייו שום ארגון גדול יותר מכנופיית רחוב. למה? כי היה לו חשוב להפוך את הכנופיות שלו למיליציה חמושה - ובשביל זה צריך כסף, הרבה כסף. אז לוקחים ממערך ההצלה וכיבוי האש. מה אכפת לפירומן? שריפות זה הרי הכי טוב לו, בטח אם יש אפילו חשד קל שהוצתו על רקע לאומני. הוא אוהב רקע לאומני, זה עושה לו נעים.

והוא אולי בקצה המקפצה, אבל החברים שלו לא הרבה יותר טובים ממנו. לא בטוח שהספקתם לקרוא ערב יום הזיכרון, אבל נמצא מנגנון שיעלה את שכר השרים. כן כן, אתם שומעים נכון. לכם אולי קצת קשה עם המשכנתה או עם יום החיוב של כרטיס האשראי, אבל מאי גולן ועידית סילמן יזכו לתוספת ביחד עם עמיחי שיקלי או אליהו - או כל מי שיחלוף ליד שולחן הממשלה בדיוק כשנתניהו צריך לקנות גם אותו (אומרים שבלשכת ראש הממשלה משלמים נהדר, לפעמים אפילו בדולרים מקטאר!).

זה לא אומר שהשרים הנכבדים לא עשו כלום. לא, הם הפיקו את הלקח מאירועי 7 באוקטובר אפילו בלי ועדת חקירה. יותר שום אירוע לא יתפוס אותם לא מוכנים, ולכן החל מרגע היוודע ממדי הדליקה, הם פתחו בבליץ של הודעות לתקשורת: משרד התיירות מכין מלונות, משרד הבריאות את בתי החולים, משרד התחבורה פותח כבישים והמשרד לשירותי דת כבר עובד במרץ על "אל מלא רחמים"...

חבורה כה עלובה לא נראתה במחוזותינו מזמן - אותם השרים בדיוק שהעבירו את התקציב שקיצץ במערך הכבאות כדי לכלכל משתמטים בישיבות, תוך שהם ממלמלים משהו על "לעולם לא נפגע בעולם התורה", מפגיזים עכשיו את התקשורת בהודעות דובר על עשייה מדומה. רק מהרוק שעולה בפה למקרא הדברים אפשר היה לכבות חורשה קטנה בהרי ירושלים.

הקבס עולה בגרון גם מבלי שנדחוף אליו שיפוד פרגית עם טחינה, כמנהג החג - ומתוך הבחילה עולה גם ההכרה שאולי אחרי כל הוויכוחים על הטקס, קיבלה מדינת ישראל בדיוק את הטקס שמגיע לה, אחרי ששוב הוכח שהלוחמים (הפעם לוחמי האש) עושים את מלאכתם בגבורה עילאית ובמסירות נפש, אבל האנשים שמתיימרים לנהל את הקרקס הזה הם חבורה של מוגי לב.

אולי באמת מגיעה לנו חורשה שרופה במקום משואה, יערות בוערים במקום זיקוקים, מכוניות על האש בכביש 1 במקום המנגל המסורתי. איך אמרה זאת שמכונה "רעייתי", שמלמלה רק שלשום "פחות" (פחות אבל כואב)? "שתישרף המדינה".