כשעשן כבד כיסה את השמיים והלהבות טיפסו משני צדי הדרך, נהגים מצאו עצמם לכודים באמצע תופת. בלי התרעה, בלי מוצא - רק נהיגה זהירה, פחד משתק, ותפילה שיצליחו לצאת מזה בשלום.
עדויותיהם של נוסעים שנקלעו ללב השריפות ממחישות את עוצמת הדרמה - ואת העובדה שלפעמים, החיים תלויים רק בחסד של רגע.
יוסף בן חמו, תושב אשדוד, היה בדרכו לכיוון מודיעין כשראה את השמיים הופכים כתומים:
"בווייז עוד לא היה עדכון, אז המשכתי לנסוע. פתאום אני רואה רכבים עוצרים - ואז זה בא מולי: קיר של להבות, עשן שחור, חום מטורף. אנשים ברחו מהרכבים. נשארתי ברכב ונסעתי בזהירות. לא ראיתי כמעט כלום, רק קיוויתי שזה לא יתלקח. זו תחושת חוסר אונים שקשה לתאר".
"הילדים התחילו לבכות - ואני רק אמרתי תהילים" - רינת לוי מרחובות חזרה עם משפחתה מטקס יום הזיכרון בהר הרצל. היא לא תשכח את הדרך חזור:
"בעלי נהג, ואני ישבתי מאחור עם שני הילדים. באיזשהו שלב הכביש התמלא עשן, והתחילו צעקות ברדיו על שריפה. לא ידענו אם להסתובב או להמשיך. ברגע אחד הרגשנו את החום - ממש בתוך האוטו. הילדים בכו, ואני פשוט פתחתי תהילים ואמרתי: 'שנצא מזה בשלום'."
"היינו מוקפים באש - לא היה לאן לברוח" - יעל הרשקוביץ, בת למשפחה שכולה, עצרה עם משפחתה בתחנת דלק בשער הגיא - ברגע הלא נכון:
"עצרנו להטעין את הרכב. פתאום אני רואה רכבי משטרה, ואז הבחנתי בעשן מתקדם לעברנו. הבנתי שזו לא שריפה רחוקה - זה כאן. היינו מוקפים באש. נסענו מתחת ללהבות, ממש. זו הייתה נסיעה של כמה דקות שנראו כמו נצח. כל הדרך אמרנו תהילים".
"ריח של עשן בתוך הרכב - תחושת חנק" - עמוס גואטה, שנסע לבדו חזרה מביקור משפחתי, תיאר חוויה קשה במיוחד:
"הכביש היה חסום, עשן בכל כיוון, והייתי לבד. הריח חדר לתוך הרכב, העיניים צרבו. היו כאלה שיצאו מהמכוניות והתחילו לרוץ לצד הדרך. אני נשארתי בפנים. לא זזתי. פשוט עצמתי עיניים והתפללתי".
"אמרו לנו לעזוב הכל ולרדת מהר"
גם בעיר אלעד נרשמו רגעים של לחץ. כ-1,200 תלמידי ישיבת "תורה בתפארתה" פונו במהירות אל אולם הספורט ברחוב אבטליון.
שמואל, בחור ישיבה בן 19, מספר: "פתאום התחילו לעבור שוטרים ולהגיד שצריך להתפנות. היינו באמצע סדר ערב, לקחתי רק את הכובע שלי וירדתי. הייתה אווירה של לחץ, אבל ניסו להרגיע אותנו".
אפרים, בן 20 מהישיבה, מוסיף: "לא הבנו עד כמה זה חמור. בהתחלה חשבנו שזו סתם אזעקת תרגול או שריפה רחוקה. אבל כשיצאנו החוצה, ראינו את העשן - וזה היה כבר ממש קרוב".
