מבלי לשים לב: זו הסכנה בנטישת החטופים-החללים בעזה

35 חטופים-חללים, אזרחים וחיילים, שנרצחו במתקפת 7 באוקטובר ועדיין מוחזקים ברצועת עזה - עלולים להיעלם שוב. כך מזהיר נייר עמדה חדש שפורסם היום (שלישי) על ידי מטה משפחות החטופים בשיתוף מומחים בבריאות הציבור, רפואה משפטית ופסיכולוגיה.

המסמך, שנכתב על ידי פרופ' חגי לוין, ד"ר עינת יהנה וד"ר אמיר בלומנפלד, מתריע: הזמן שחולף פועל לרעת המדינה, לרעת המשפחות ולרעת החברה כולה. הסכנה איננה רק מוסרית - אלא מעשית: קיים חשש ממשי לאובדן בלתי הפיך של השרידים, של היכולת לזהות את הנופלים, להבין את נסיבות מותם ולחקור את האחראים למותם.

אובדן מודיעיני הולך ומעמיק - מיקומם של רבים מהחללים ידוע רק ליחידים בקרב חמאס או אזרחים מקומיים. המידע עלול לא לעבור הלאה או להימחק לחלוטין עקב מותם.

הרס סביבתי מואץ - תנאים פיזיים קשים במיוחד, הכוללים חום קיצוני, הצפות, קריסות מבנים ומעורבות של בעלי חיים, פוגעים באנטומיה ובזהות השרידים. לפי הדו"ח, אחסון לא יציב, קבורה מאולתרת או פגיעה במנהרות עלולים להפוך את השרידים לבלתי ניתנים לזיהוי.

דאגה חמורה שעלתה בדו"ח היא מהחללים שמוסתרים במנהרות תת־קרקעיות - שם שוררים תנאים קיצוניים של לחות, מחנק, סכנת הצפה וקריסה. כל נזק למנהרה - כתוצאה מהפצצה או חבלה - עלול, לדברי המחברים, לגרום לפיזור או השמדה מלאה של שרידים.

מעבר לפגיעה בזכות לקבורה בכבוד, נייר העמדה מזהיר כי עיכוב ההשבה פוגע קשות באפשרות המשפטית לחקור ולהעמיד לדין את האחראים. בהיעדר גופות או במצב של ריקבון מתקדם, לא ניתן לבדוק אם החטופים הוצאו להורג, עברו התעללות, נמנע מהם טיפול רפואי או הוזנחו למוות.

האיגוד הישראלי לרפואה משפטית, שצוטט במסמך, הבהיר כי כל עיכוב פוגע ביכולת להבין את נסיבות המוות, במיוחד אם נפגעה שלמות השלד - המרכיב הקריטי לקביעת סיבת מוות מאוחרת. "ללא ממצאים פורנזיים מהימנים", נכתב, "לא ניתן להבטיח חקירה תקפה, תיעוד אמין או צדק היסטורי".

ההשלכות של עיכוב ההשבה חורגות מתחום הרפואה המשפטית. לפי נייר העמדה, המצב פוגע אנושות גם במשפחות - נפשית, גופנית וחברתית. קרובי החטופים-חללים, שהוכרזו כ"חללים שמקום קבורתם לא נודע", חיים בשגרה שבה אבלם מושהה. הם מדווחים על חרדה מתמשכת, דיכאון, בלבול בטקסים ומועדים, חוסר שינה - ואף החמרה במחלות כרוניות ואובדן חיים. המסמך מציין במיוחד את הפגיעה בתחושת השייכות של המשפחות: "הן לא נכללות בקטגוריית 'משפחות שכולות' ולא ב'משפחות חטופים'. סיפורן נותר באוויר - ללא הכרה, ללא סגירה וללא תשובות".

השבת חללים, טוענים מחברי הדו"ח, איננה רק מחווה טקסית או חובה הלכתית - אלא עמוד תווך של הערכים עליהם מושתתת החברה הישראלית: אחריות, כבוד לנופלים וערבות הדדית. "היעדר פעולה נחרצת משדר מסר מסוכן: שמדינת ישראל מוכנה להשאיר את בניה מאחור - ובכך עלולה לפגוע גם בלכידות החברתית ובאמון הציבור", הם כותבים.

"פציעה מוסרית", כך מכנה הדו"ח את תחושת הבגידה שעלולה להתעורר במצב שבו אזרח חש שהמדינה מפקירה אותו או את יקיריו. התחושה הזו, נטען, מעצימה את הסבל, שוברת את תחושת הצדק - ועלולה לגרום לפגיעה באמון הקולקטיבי במוסדות השלטון.

המסר הסופי של הדו"ח ברור: "החזרת החללים אינה מותרות - אלא הכרח בריאותי, מוסרי ולאומי". הזמן שחולף מוחק ראיות, שוחק עדויות, מעמיק את הסבל - ועלול להפוך את ההשבה לבלתי אפשרית.

הקריאה לממשלה היא להגיע בדחיפות להסכם שיבטיח את החזרת כל החטופים - החיים לקהילה, והחללים לקבר ישראל. פעולה זו, נכתב, "תשיב את הכבוד, תשיב את האמת - ותאפשר לחברה הישראלית להתחיל, סוף סוף, בשיקום".

פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה המשפחות להחזרת החטופים, סיכם: "ישנה סכנה ממשית לחטופים החללים, כזו שעלולה לפגוע ביכולת להשיב אותם לקבורה ראויה. החזרת החטופים החללים לקבורה בכבוד והשבת החיים לשיקום היא תנאי יסוד לריפוי הפצע האישי, החברתי והלאומי, זוהי מחויבות מוסרית והלאומית של מדינת ישראל כלפי אזרחיה, חלק מהחוזה הבלתי כתוב שעליו נשענת החברה הישראלית. ללא החזרת החטופים-החללים ובהעדר ודאות, בני המשפחות הופכים להיות לחיים-מתים, והחללים נשארים מתים-חיים. פצע זה מערער את האמון שעליו בנוי המרקם החברתי כולו".