עבור וספיה אבראהים כל רסיס מידע או דרישת שלום מבן הזקונים שלה, ג'לאא, היה בבחינת אבן יקרה שהיא אספה לשרשרת לא נראית. 11 בנים ובנות לוספיה. כל ששת הבנים משרתים בצבא ובמשטרה. מבוקר שבעה באוקטובר כל השישה היו שקועים במשימות ביטחוניות. ג'לאא, מפקד פלוגה בגדוד ההנדסה 601, עוצבת 'עקבות הברזל' (401) היה עם חייליו בלחימה ברצועת עזה ומאז שנכנסו ללחימה, הקשר איתו הלך ונחלש. לפתע, בערב חג הקורבן, הוא הופיע בבית. יום קודם נהרגו שמונה חיילי הנדסה קרבית במה שנודע כ"אסון הנמר"ה (רכב משוריין קרבי שמשרדת את חיל הנדסה)". אחד ההרוגים היה חברו - סרן ווסים מחמוד מהכפר השכן, בית ג'ן וגם חבר לנשק- סגן מפקד פלוגה בגדוד 601 שבו שרת ג'לאא.
בביתה של וספיה ישבה כל המשפחה. מאז החג, שנה קודם, לא הצליחה המשפחה להיפגש בהרכב מלא ונוכח המלחמה התקווה שמפגש כזה יתרחש בקרוב, נדחקה לפינה. והנה, לפתע ג'לאא הופיע. כעת הסעודה המשפחתית עמדה להיות חגיגה מושלמת. אבל ג'לאא הבהיר שהוא לא ישאר להמשך הערב. "אני באבל על מותו של חבר קרוב", אמר והוסיף ש"כל עוד החיילים שלי לא יכולים להיות עם משפחותיהם, גם הוא לא יכול להיות עם משפחתו". הוא חיבק את אימו שהתחננה שישאר רק ללילה אחד, נכנס למכונית ונסע חזרה דרומה. כעבור שלושה שבועות נהרג.
בסלון הבית שאליו היה אמור ג'לאא להיכנס לגור, ישבו לפני שבוע אמו ושלושה מאחיו - קצינים בהנדסה קרבית, משמר הגבול ובמשטרת ישראל. "יש לנו מצפן משפחתי שסבא שלנו השאיר אחריו וכל המשפחה הולכת לפי אותו מצפן", הבהירו. הסבא הוא מזיאד אבראהים. בטרם מלאו לו 18 שנה התגייס מזיאד לצבא האנגלי. עם קום המדינה התגייס לצה"ל ולאחר מכן התגייס למשמר הגבול.
ביום 27 בספטמבר 1967 פיקד על כוח משמר הגבול במרדף אחר קבוצת מחבלים, אשר פעלה מזרחית לקו הירוק באזור טול כרם וגרמה לאבידות בנפש וברכוש בעורף הישראלי. יומיים לפני כן אותה חוליית מחבלים פוצצה בית במושב אומץ. בפיגוע נהרג הפעוט יוסף סלומון, שרק ארבעה ימים קודם חגגו את יום הולדתו השלישי. הוריו נפצעו בפיגוע הקשה. בהגיע הכוח הרודף לראש הגבעה נפתחה עליו אש ונזרקו לעברו רימונים. מזיאד זרק רימון לעבר המחבלים ופקד על הכוח להסתער, ובהסתערות זו פגע בו צרור יריות והוא נהרג. בן 39 היה במותו. על פעולתו בקרב הוענק לו אחרי מותו אות המופת של המשטרה.
"שם התחיל הסיפור", מבהיר סגן אלוף ג'זאא אבראהים, קצין ההנדסה של אוגדה 91. "לאבא שלנו, סלים, היה חשוב שנשתלב בחיי המדינה", הסביר. האח בהא התגייס לחיל ההנדסה, שכמעט ולא שירתו בו דרוזים והפך לקצין. אחריו התגייסו לחייל עוד שלושה אחים וג'לאא היה האחרון שבהם. האבא סלים, בנו של מזיאד, שירת עשרות שנים במשטרה, עד שיצא לפנסיה. הוא הלך לעולמו לפני עשר שנים, בגיל 65. "הדרך שסבא היתווה מראה לנו ללכת בדרך הגיבורים", פוסק ג'זאא. "אני כועס שאומרים לי 'תודה' שאני משרת בצבא. אל תגידו לי 'תודה'. אני מגן על המשפחה שלי, על הבית שלי, על המדינה שלי. אני לא עושה טובה לאף אחד. גם אבא היה כועס כשנתנו לו תחושה שהוא עושה טובה שהוא משרת את המדינה", הוסיף.
וספיה מוחה דמעות כשבניה מספרים על ג'לאא, בן הזקונים שהיה קרוב אליה וגר איתה כשכל אחיו כבר הקימו משפחות ויצאו מהבית. כבר בתיכון סומן כתלמיד מחונן וצפו לו עתיד מזהיר אחרי שישתחרר משירות צבאי. אבל במשפחה אמרו שאת התוכניות לעתיד דחה וחשב על מסלול משמעותי בצבא.
את סלון הבית שהיה אמור לרשת ממנה הפכה וספיה לחדר זיכרון; שני קירות הם ארונות זכוכית שעל המדפים שלהם מסודרים חפצים של ג'לאא- החל מפריטים מתקופת הצבא ועד דגם של מעבורת חלל שהביא איתו מביקור שערך כתלמיד תיכון במתקן של נאס"א בחו"ל. בני המשפחה אומרים שג'לאא כתב שיש שני דברים חשובים שצריך להקפיד עליהם - לשמור על קשר קבוע עם משפחות שכולות ולא לתת לאותן משפחות תחושה שהן מסכנות. לדבריהם הם שומרים את זיכרו על פי אותם ערכים. הם מספרים שלבית המשפחה מגיעים מדי פעם מבקרים ששמעו עליהם ועל תצוגת ההנצחה שהקימה אימם. הביקורים האלה מרגשים אותם וממחישים להם שהאח הקטן שלהם נוכח בזיכרון של אנשים שכלל לא הכירו אותו.
למרות הנחישות של בניה אומרת וספיה שהיתה מעדיפה שיהיו בעורף. כעת גם חלק מנכדיה כבר משרתים כחיילים קרביים. שניים מהם נלחמים ברצועת עזה והיא כל הזמן מודאגת. "זה מה שהם בחרו", היא אומרת בשקט וכאילו רוצה להשלים את המשפט שזאת לא הבחירה שלה. "זה היא בחרה", מבהיר הבן עלא ומסביר- "היא חינכה אותנו". כדי להמחיש את דאגת האם, הגיעה פציעה של ג'זאא בידו, שבועות ספורים אחרי שאחיו נהרג. לדבריו חשש מהרגע שבו אימו תשמע על הפציעה. הוא עבר מספר ניתוחים בידו ושב לשרת. "המפקד שלי אמר לי- 'רחם על אמא שלך ועל הילדים שלך, אבל הודעתי לו שאני אעשה מה שנכון וטוב עבורי ושאני ממשיך בדרך של אחי ושל סבי", אמר.
יום הזיכרון הראשון אחרי נפילת ג'לאא קשה להם. הם חוו עשרות ימי זיכרון לסבם וכבר ספגו את האווירה הקשה סביב אותו יום. "בשבוע שלפני יום הזיכרון אבא היה מסתגר בתוך עצמו. אי אפשר היה להתקרב אליו. זה נראה כאילו הוא ממש עכשיו איבד שוב את אביו". המשיך וסיפר האח דועא: "היינו הולכים איתו לבית הקברות, עומדים לידו והוא היה מצדיע. עכשיו אנחנו חווים את זה בעוצמה גדולה יותר ויוצא שאנחנו מתנהגים כמו אבא - כל אחד בעולם שלו, עם השכול ועם הכאב. עוד לא יודעים איך נצליח לעבור את השבוע הזה", אמר האח.
14 חללים בכפר סאג'ור - 13 חיילים וצעירה שנרצחה בפיגוע. הסבא מזיאד שנהרג לפני 58 שנים נקבר בבית הקברות הישן של הישוב. נוכח נפילת נכדו, ג'לאא, במשרד הביטחון הבינו כי מצבות הנכד וסבו צריכות להיות זו לצד זו ובימים אלו נעשות עבודות כדי להספיק ולהכשיר חלקה צבאית משותפת לכל חללי הישוב. מזיאד יצא לקרב ליד טול כרם אחרי שכבר סיים משמרת והיה בדרך למנוחה. כך גם הנכד ג'לאא; הוא סיים משימה וחזר למוצב. כששמע שטנק נתקע בתל סולטאן ובתוכו יש לוחמים, זינק לנמר"ה ומיהר לשם. הוא העמיד את הנמר"ה וחצץ בין השטח הבנוי שבו היו מחבלים לבין הטנק התקוע. אז נורה לעברו טיל נ"ט והוא נהרג במקום. בכך הציל כשמונה לוחמים מפגיעה ודאית. "ג'לאא חתר למגע וחשב רק איך להגן על אחרים ולא על שום דבר אחר", אומרים אחיו. "הוא תמיד היה מקדימה, זאת המורשת של סבא, זאת מורשת המשפחה".