הפיצוץ באיראן הגיע דווקא כשהסכם הגרעין התחיל להתגבש. מקרי זה לא

הפיצוץ בנמל שהיד רג'אי הסמוך לעיר בנדר עבאס באיראן עשוי לגרור השלכות עמוקות על קבלת ההחלטות במדינה ועל תדמיתה האישית. הפיצוץ מדגיש את החולשה הארגונית האיראנית כשמדובר בתפקוד שוטף ועל רשלנות מערכתית, בייחוד כשמדובר באירוע שנוגע לאתר אסטרטגי לכלכלה וליציבות האיראנית בזירת הפנים. זאת בדומה לפיצוץ בנמל ביירות בלבנון ב-2020, שהקרין באופן מובהק על חולשת המדינה ועל הצורך האקוטי שלה לסיוע מבחוץ. בלבנון הפיצוץ גרר התערבות זרה רבה במאמצי שיקום וייצוב לאור המשבר, אך גם בדרישות לרפורמות כלכליות, פוליטיות ומערכתיות במדינה - שמונפו לאחר ההישג הצבאי של צה"ל בשנה האחרונה.

בדומה ללבנון, גם באיראן הפיצוץ בנמל שאחראי על כ-85% מהתעבורה הימית של המדינה והוביל לעשרות הרוגים ולמעלה מ-1,000 פצועים, עשוי להרחיב את משבר האמון במשטר. בעוד הציבור האיראני רגיל לאסונות מסוג זה, כדוגמת דליפות נפט וקריסת בניינים, פיצוץ בקנה מידה כזה צפוי להעצים את התסכול הציבורי, על אחת כמה וכמה אם ייתפס כאסון שנגרם מרשלנות של השלטון וכשלים ביטחוניים.

במקביל לנפגעים מהפיצוץ עצמו, המשבר הכלכלי במדינה עשוי להחריף עקב הפגיעה בתשתיות הקריטיות בנמל המרכזי, שתוביל לפגיעה בתהליכי ייצוא וייבוא, תעכב עסקאות ותעמיק את מצוקת המט"ח במדינה, לצד יצירת מחסור בסחורות מיובאות וזינוק נוסף במחירים ובאינפלציה הגבוהה ממילא.

לצד זאת, לפיצוץ פוטנציאל השלכות ארוכות טווח על הנכונות של חברות זרות להשקיע באיראן, במיוחד אם יתברר שהוא קשור לאחסון חומרים מסוכנים ללא פיקוח. חברות זרות שהיו שוקלות לעבוד עם איראן תחת סנקציות, יירתעו כעת עוד יותר.

העמקת חוסר האמון, לצד החרפת המשבר הכלכלי, מוסיפות לתפיסה הציבורית של משטר שלא אכפת לו מהאזרחים ושהוא מוכן לסכנם ולהזניח את יציבותם, מחייתם, וביטחונם עבור "הרפתקאות" צבאיות מיותרות.

מאחר שהישרדות המשטר נמצאת בראש סדר העדיפויות שלו, הוא יאלץ לנקוט בצעדים להרגעת הציבור ושיכוך הזעם, ולהפנות קשב ומשאבים לייצוב כלכלי, הגברת הביטחון ומניעת משברים נוספים.

הפיצוץ התרחש במקביל לסבב השיחות השלישי של איראן עם ארה"ב על קידום הסכם גרעין חדש, בו ממשל טראמפ מנסה לנצל לחץ על איראן כדי לדחוק אותה להסכמות מסוימות. ההסכם הנידון צפוי להגביל את תוכנית הגרעין האיראנית ולהגביר את הפיקוח, בתמורה להסרת סנקציות שצפויה לשפר את כלכלת איראן. בין נקודות המחלוקות המרכזיות נמצאת ההתעקשות האיראנית לשמר ולהכשיר בפועל יכולת העשרת אורניום עצמאית, באצטלה של "תוכנית גרעין האזרחית". יכולות אלו יאפשרו לה, בכל עת שתבחר, להחיות את תוכנית הגרעין, להעשיר בקצב גבוה ולפרוץ לפצצה תוך זמן קצר.

בשעה שהמשטר האיראני זקוק לצעדים מהירים שיפחיתו את הזעם והתסכול הציבורי, הסכם הגרעין יכול לשמש כמהלך שיאותת שהמשטר דואג לצרכים הכלכליים של המדינה ומקדם הפחתת סנקציות בעת משבר. הפיצוץ הגיע בתזמון קריטי, כשהצדדים קרובים להבנות על הסכם גרעין חדש. ארה"ב יכולה למנף הלחץ שיצר הפיצוץ כדי להגבירו ולדחוק את המשטר האיראני להסכמות נרחבות יותר. איראן עשויה להעדיף סיום מהיר של השיחות גם במחיר פשרות מסוימות, בין היתר כדי להפחית את הלחץ הכלכלי והמדיני עליה.

על ישראל לדחוף מול ארה"ב לדרישות מרחיבות להגבלות על איראן, בדגש על כך שהסכם הגרעין המתגבש יעמוד ב"סטנדרט הזהב" של ארה"ב מול שותפות בהקשר גרעיני: ללא יכולת העשרה עצמית של אורניום וללא יכולת ייצור פלוטוניום מכורי כוח. סטנדרט זה קריטי לישראל גם כדי להגביל תוכנית אזרחית איראנית בעלת פוטנציאל לקידום תוכנית צבאית, וגם על מנת להגביל את השאיפות הגרעיניות של מדינות אחרות במזה"ת, בראשן סעודיה, תורכיה ומצרים. מניעת תפוצה גרעינית במזרח התיכון היא אינטרס ליבה של ישראל אך לא רק שלה - גם שותפותיה באזור ובזירה הבינ"ל, ובראשן ארה"ב, רואים בכך אינטרס מרכזי.

הכותב הוא חוקר זירה בינלאומית ב-MIND Israel