"הותר לפרסום" צמד המילים הנורא שלמדנו לשנוא, חזר לחיינו. עבור משפחות לחיילים קרביים, הסיוט מתחיל עוד הרבה קודם לכן, עת האוזן הישראלית הרגישה כל כך לניואנסים, שומעת על "חילופי אש כבשים" או "קרבות עזים" או כל יתר מטבעות הלשון שמאפיינות מערכות חדשות בהן יודעים כבר על נפגעים וממתינים ל"הותר לפרסום" הרשמי. מה עובר עליהן באותו הרגע? אפשר להתנחם רק בידיעה לפיה אצל רוב הדואגים מתבדה החשש הנורא מכל.
אין מה לעשות, מלחמה - יאמרו רבים, כשאנו מונים כבר קרוב ל- 1,800 חללים (כשני שלישים מהם בטבח 7 באוקטובר). כן, אט אט הופכת המלחמה הזאת לאירוע שבו מונים אפילו נפשות שאבדו לעד בהערכות כמות של "קרוב ל...". עד מתי?
עד שיוכרע חמאס, זו לפחות עמדתה הרשמית של ממשלת ישראל, מטרה שקודמת להשבת החטופים. קשה לקרוא לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' "צדיק", אבל בכל הקשור להגדרת יעדי המלחמה, הוא לפחות היחיד שאומר אמת.
השבת החטופים הפכה למטרה משנית, משהו שיושג אולי - אם כי לא ברור איך בדיוק - תוך כדי לחימה, שמטרתה כיבוש מחדש של עזה. רגע, אבל אם סמוטריץ' הוא שקובע, אזי מטרת הלחימה אינה רק השתלטות על עזה אלא גם יישובה במתנחלים - גם מכך ראש הממשלה כבר לא מתנער.
כמעט שנה ושבעה חודשים שאנו חוזים במחול המוות הזה שבין "הכרעת חמאס" ל"השבת החטופים", מנטרה שפוליטיקאים שאין להם מה למכור זולת שקרים, מפטמים אותנו בה, הגם שברור ששתי המטרות אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.
פה ושם נשמעים קולות, בעיקר של שרים חרדים, שמקדימים את השבת החטופים לכל מטרה אחרת, אבל הם אולי גרועים מכל אותם "סמוטריצ'ים": בימין הקיצוני מוכנים לפחות לשים את הז'יטונים הפוליטיים על מלחמה, כיבוש והתנחלות, בעוד שהחרדים מדברים גבוהה גבוהה על "פדיון שבויים", אבל רק בתנאי שאינו מנדנד את הכיסא עליו הם יושבים לבטח.
למה לא מנצחים?
בתוך בליל הסיסמאות, איש כבר לא שם לב לעובדה הפשוטה לפיה מלחמה נגד חמאס נמשכת כבר 19 חודשים. נחדד: מלחמה שאפשר היה לסיים ב-19 דקות נמשכת כבר 19 חודשים (ומאות רבות של הרוגים, גם אם סופרים רק את מספרם מאז החלה מתקפת צה"ל).
הכיצד? כי צה"ל נמנע מלהפעיל את כל עוצמתו, משני טעמים עיקריים. אחד מהם הוא חשש לשלומם של החטופים החיים. נדמה שאין צורך להסביר מדוע אלה מהווים מעין תעודת ביטוח למחזיקים בהם ומונעים מצה"ל לפעול באזורים בהם הוא מעריך שהם נמצאים.
אם זה הנימוק, לא ברור מה ישתנה: הן מי שמחזיק בחטופים לא ישחרר אותם מרצונו, ושחרור באמצעות מבצע צבאי, גם אם תיקרה בפנינו ההזדמנות, הוא יפה רק לבודדים. אם כך - איך הופך צה"ל את ה"שח" הזה ל"מט" - ולא של החטופים, חלילה, לא ברור.
האמינו או לא, זו הסיבה הפחות מגבילה את פעילות צה"ל. הסיבה המרכזית היא שגם ממשלת ימין על מלא וגם צבא שסר באופן מובהק לפקודותיה, פוחדים מהדין הבינלאומי. אפשר היה להחליט שמתעלמים מהחטופים והופכים את עזה לחצץ. דרושה לכך גיחה אחת בדיוק של חיל האוויר.
המחיר? ויתור מוחלט על מעמדה של ישראל (שגם כך מתערער בכל "תקרית" עם מירכאות או בלעדיהן שבה נהרגים אזרחים, פעילי סיוע, אנשי צוות רפואי ועוד) בקרב העמים, תנאי מרכזי להישרדותנו.
כלומר, המלחמה בעזה נמשכת למרות שאי אפשר לנצח בה. למרות שברור שתסתיים בהסכם שכל צד יבקש להציג כ"ניצחון מוחלט". נתניהו התכוון לעשות זאת כבר לפני שנה, עד שהתברר לו שאם יעשה כן, אין לו ממשלה (אז הפך ציר פילדלפי לגרסה עזתית של הכותל המערבי, סלע קיומנו).
תדע כל אם
אם אי אפשר להשיג הכרעה, נגד מי אנו נלחמים בעזה? התשובה מבהילה, מצמררת ממש: נגד דעת הקהל הישראלית. בכל סקר עולה רוב של קרוב ל-70% מהישראלים שתומכים בהפסקת המלחמה בתמורה לשחרור החטופים.
הרוב שתומך בהפסקת המלחמה הופך מוצק מיום ליום, זאת על אף שברור שזה רצונו של חמאס ושהשחרור ילוו בתהלוכות ניצחון של ארגון המרצחים שיחגוג את שחרור אסיריו ונסיגת צה"ל. ולמרות זאת, קרוב ל-7 מתוך 10 ישראלים מוכנים לנשוך שפתיים ובלבד שלא ידבק בנו הקלון של הפקרת אחינו אל מותם.
מה עושה הממשלה, שכבר מזמן לא מייצגת את עמדות הציבור? מעלה את גובה ההימור. מקווה שיהיה רגע שבו הסקרים יתחילו להתהפך. שמי שתמך בהפסקת המלחמה אחרי שהיו "רק" 1,500 חללים, ישנה את דעתו כשהמספר יחצה את האלפיים - ומשך המלחמה את השנתיים.
בינתיים אולי ימותו בשבי חלק מהחטופים ואז אפשר יהיה לבוא לציבור ולומר משהו כמו: עכשיו להפסיק? אחרי 2,200 חללים ותמורת 15 חטופים חיים, שנעניק הישג כזה לחמאס?
מצמרר ככל שזה יישמע, זו בדיוק המדיניות של ממשלת ישראל, מדיניות שאותה קובעים לא גורמי הביטחון, אלא מי שרואים בהתנחלות בעזה ערך עליון.
על כן תדע כל אם, תדע כל משפחה שחוששת מדפיקה בדלת, מכך שמה ש"הותר לפרסום" הבא יכה קרוב, קרוב מדי. יידע כל חייל שנפרד - זו לו כבר הפעם השישית - ממשפחתו, ויוצא אל גבול הרצועה, כי למה שמתחולל בעזה היום אין קשר לביטחון ישראל, אין סיכוי להכריע את חמאס, אין כל זיקה לשחרור החטופים.
צה"ל ימשיך לדשדש, שמות חדשים יותרו לפרסום, סופה של מלחמה שבה כבר היינו, על פי ראש הממשלה עצמו, כ"פסע מניצחון" לפני יותר משנה - לא ייראה בעין וכל שם שיתווסף למניין הנורא יהיה למען שלמות הקואליציה, במלחמה שאולי התחילה נגד חמאס, אבל שינתה פניה והפכה למלחמה נגד דעת הקהל, נגד רוב הציבור הישראלי.