טקס הזכרון המשותף הישראלי - פלסטיני ייערך השנה בפעם ה-20. לאחר שבשנה שעברה, בצל המלחמה, נערך הטקס במתכונת מקוונת והוקלט מראש. המלחמה עודנה נמשכת, ובכל זאת הוחלט השנה לשוב ולקיים טקס פיזי. בעבר האירוע גרר סערות רבות ואין ספק שנוכח המציאות הנפיצה כיום בישראל האירוע צפוי לעורר מתנגדים רבים. המארגנים הודיעו כי פרטים אודות הטקס יימסרו סמוך לאירוע ורק למי שנרשם אליו כדי למנוע עימותים. בשל הסגר על יהודה ושומרון מאז תחילת המלחמה, השותפים הפלסטינים בפורום לא יגיעו פיזית לטקס והם יצפו בו מרחוק.
"אנחנו לא מפרסמים את מיקום האירוע, בהתאם להנחיות בטיחות של המשטרה", אמרה אילת הראל, מנכ"לית שותפה של "פורום משפחות שכולות ישראלי-פלסטיני בעד שלום", שמקיים את הטקס יחד עם אירגון "לוחמים לשלום". עוד ציינה כי אין בכוונת הארגון לעורר כעס ופילוג: "אין לנו עניין לעורר בערב יום הזיכרון הפגנות וכעסים ולכן אנחנו מנסים להתחשב בכל הציבור. אנחנו אנשים של פיוס ושלום. כל אחד עדיין רשאי לקיים טקס שהוא מאמין בו ומשטרת ישראל תדאג שהוא יתקיים".
אילת הראל ששכלה את אחיה, יובל הראל, במלחמת לבנון הראשונה אמרה כי מאז 7 באוקטובר נוספו לפורום המשפחות השכולות קרוב לתשעים חברים חדשים, מחציתם ישראלים ומחציתם פלסטינים. אחת מהן היא אלמנתו של רב-סרן עידו שני, מעין כפיר שני. עידו שני, בן 29 בנופלו, היה סגן מפקד סיירת הנח"ל והוא נהרג ב-7 באוקטובר, בקרב על הגנת הישובים בגזרת כרם שלום. עידו ומעין נישאו רק שבעה חודשים לפני כן.
מעין יודעת שקיום טקס הזיכרון המשותף יעורר התנגדות ומודה ש"לדבר בקול רם ובפומבי את הדברים שאני מאמינה בהם נהיה דבר מרתיע. זה תמיד היה ככה, אבל עכשיו זה החמיר. קללות, עלבונות, איחולי מוות ועוד השתלחויות ברשת היו עוד קודם ורק הולכות ומחמירות". בשנים הקודמות כבר היתה התנגדות נחרצת שחצתה גבולות והגיעה לכדי אלימות ותקיפות של משתתפים ומעין הביעה את דאגתה שמצב זה ימשיך גם השנה.
"יש בי גם חשש שהמשטרה פחות תאות להגן על משתתפי הטקס", אמרה. אך למרות האווירה הקשה היא נחושה בדרכה: "אני מאמינה שצריך לבטא בפומבי דעות שאומרות שעדיין יש דרך אחרת וזאת חובה לנסות אותה. צריך להגיד את זה בקול רם, גם אם זה לא תמיד נעים". עוד המשיכה וסיפרה מעין כי גם בסביבתה הקרובה היא נתקלת בהתנגדות: "גם בסביבה הקרובה שלי יש כאלו שלא מסכימים עם דרכי. אחרי 7 באוקטובר קשה יותר לדבר על פיוס ועל הכלה של שכול וכאב של הצד השני. הכל נהיה יותר טעון ושלום זאת מילה גסה, כמו גם דו-קיום ופיוס", אמרה.
קרן הראל הצטרפה לפורום המשפחות השכולות לפני שנה. בנה, אוֹרָן אלפסי נרצח ב-7 באוקטובר בדירת חברתו שבקיבוץ נירים. אחרי שצפתה בטקס המקוון של שנה שעברה היא החליטה שהיא מצטרפת לפורום ושהשנה תיקח חלק בטקס המשותף. "משהו ביופי של האנושות אבד ופה יש משהו שמכבד את כל תושבי הארץ הזאת, שנפגעו ואיבדו את יקיריהם".
"גם כשמישהו עובר דבר קשה בחיים, הוא יכול לבחור בטוב. לא כולם בפורום אותו דבר ויש בו המון דעות, אבל זה המקום שאני מוצאת בו תקווה ומוצאת בו אנשים מדהימים. זה ממלא אותי בתקווה ובאמונה שאולי נמצא את הדרך", אמרה. השנה זאת הפעם הראשונה שבה קרן תשתתף בטקס והיא מודעת לביטויי שנאה, קללות ויריקות שבהם נתקלו משתתפים בכנסים בעבר. "לא יצא לי להיתקל בזה ומקווה שלא אתקל". אמרה הראל.
קרן הראל סיפרה כי היא חזקה והיא הצליחה להתמודד בסיטואציות מסוג דומה: "כמטפלת, עבדתי עם ילדים ובני נוער בסיכון שלעתים הגיעו מסביבות קשות, אלימות ועברו פגיעות מאד קשות. עמדתי מול נערים שאני מורידה אותם מהגדר או מחזיקה אותם ונשברו לי יד ושן וקיבלתי אגרוף בעין, אז כנראה שאני לא כל כך מפחדת". המשיכה הראל וסיפרה על הגישה המיוחדת שלה לדברים מסוג זה: "תמיד ידעתי איך להגיע אליהם ואיך לדבר איתם, להרגיע ולהזכיר להם שגם כשמישהו עובר דברים מאד קשים בחיים הוא יכול לבחור להיות טוב, לבחור להפסיק את מעגלי האלימות וההרס, לדבר ולשמוע את הכאב אחד של השני", אמרה.
הטקס לפני שנתיים היה הגדול מכל הטקסים, מאז הראשון שנערך בשנת 2006; קרוב ל-15,000 בני אדם הגיעו לאירוע שהתקיים בפארק הירקון. אילת הראל יודעת ש"השנה זה לא יקרה. הקול שלנו היום נדיר יותר, אבל זה לא אומר שהוא לא נכון". לדבריה, אם הייתה יותר פתיחות לנושא בעבר היום המצב היה נראה טוב יותר: "אולי אם היו מקשיבים לנו בעבר, מצבנו היה היום טוב יותר. זה קול מוסרי וערכי שחשוב להשמיע ולא נוותר על השמעת הקול הזה. זה מרגש ונותן משמעות לאנשים שחרב עליהם עולמם והם בכל זאת מבינים שהמלחמה חסרת תוחלת ולא רוצים שעוד אנשים יצטרפו למעגל השכול".