הם באים מיחידות שונות, ומשני צידי המפה הפוליטית. כולם נקראו לדגל ב-7 באוקטובר, ובכולם הציתו אש הקרב והסכנה את הרצון לכתוב ולתעד, כבר בשדה הקרב. הפחד, העצב, התשישות - והתקווה: 5 אנשי מילואים מספקים הצצה ליומני המלחמה שלהם.
הכירו את סא"ל (מיל') י', מפקד גדוד בחיל השריון. הוא בן 42, גדל בראשון לציון. נשוי, והם מתגוררים בתל אביב עם שבעת ילדיהם. בחיים האזרחיים הוא עורך-דין, ועוסק בעיקר בנדל"ן, אבל בצבא הוא עוסק במקרקעין מסוג אחר, כשריונר - שבסדיר שירת בחטיבה 188, ובמילואים בגדוד 7029, ביצע את כל התפקידים במעלה הדרגות ומפברואר האחרון משרת כמפקד הגדוד.
ב-7 באוקטובר היה בביתו, והוזנק למחנה נחשונים. מאז עשה יותר מ-400 ימי מילואים, הכתיבה, הוא מספר, באה לו באופן טבעי. "זה גם לא משהו חדש אצלי. אני כותב הרבה", הוא אומר ל"וואלה". במהלך החיים כתב דברים אישיים למגירה, אבל הכתיבה ביומן המלחמה היתה חשובה לו במיוחד, מתוך המחשבה שיש חשיבות לכתיבת חוויות המלחמה האותנטיות, סמוך למועד האירועים. "הכתיבה זה דבר שנשמר לתמיד, לכן רציתי לשמר את הרגעים מהמילואים", הוא מספר על הרציונל לכתיבת היומן האישי, והתובנה של חשיבות שימור הזיכרונות שהתפתחה והתחזקה בו תוך כדי כך, "זה חידד לי את חשיבות ה'ביחד'. התבהר לי שלצד המורכבות שיש במלחמה, אנחנו גם גדלים ממנה מבחינה אישיותית, ואולי היא לוקחת אותנו למקומות שלא היינו מצליחים לפגוש בשגרה. פתאום אתה מגלה סביבך אנשים שלא ידעת שהם נושאים בקרבם עוצמות כאלה גדולות".
את העוצמה הזו הוא גילה, בין השאר, בפשיטה שעשה הכוח בגזרה הצפונית של חאן יונס. "חלקים של מבנה נופלים על ה-D-9 וחוסמים את הדלת של המפעילים", הוא מתאר את התקרית ביומנו, "למרות תנופת ההתקפה אנחנו מחליטים לעצור ולפתוח את הדלת עם פטישים. אש נפתחת, וה-D-9 מתחיל לבעור. מזל שטיפלנו בדלת שלהם בזמן, אחרת הם היו נשרפים בפנים. הסמ"פ ד' מתקרב עם הטנק שלו ומעביר את את מפעילי הדובי בשלום אליו. אחרי חצי שעה נתקע עוד D-9, והבאנו D-9 שלישי לחילוץ. גם הוא נפגע. כולם פורקים. חילצנו את שני המפעילים האחרונים. הכל תחת אש. האויב נחוש, ואנחנו חייבים להתקדם. בלי ה-D-9 אי אפשר".
ובקטע אחר ביומן הוא כותב: "אנחנו גדלים בתוך המלחמה הזאת. מיום ליום, מקרב לקרב, משבוע לשבוע. אנחנו גדלים במקצועיות, בקשרים האנושיים ובנפשנו פנימה. הרקמה האנושית מתרחבת ומתגמשת [...] הכלים בשטח עם תצפית עליהם. מחר נחדש את ההתקפה על האויב וניכנס לחילוץ בטוח יותר. המג"ד נותן פקודות ניתוק מגע, וממקם את עצמו אחרון. ברשת הקשר הגדודית המג"ד אומר שהוא יסגור את הכוח וייצא אחרון. אנחנו גדלים במלחמה. משעה לשעה, מקרב לקרב".
עכשיו הוא רוצה לפתח את זה הלאה. "אני מחכה לסיום המלחמה לרשום הכל בצורה מעמיקה, כשיהיה לי זמן", הוא מספר. יש לו מחשבות על להפוך בעתיד את היומן לספר, ובינתיים, למרות החוויות האישיות הכלולות, הוא שיתף את הדברים עם אחרים, בתקווה שילמדו מתוך החוויה האישית שלו מהמילואים. הוא החל להעביר שיעורים בבית הכנסת בשבתות, וגילה שרבים מהדברים שהוא מלמד דומים עד מאוד לחוויות המלחמה, ולהפך. "פתאום זה התחיל לקרות בקביעות, בכל פעם שאני יושב לכתוב שיעור. התחלתי כל הזמן לחפש איפה בתנ"ך כבר פגשנו דברים כאלה. התחלתי לחפש קשר לרוח שמאחורי, ולמקום של האחריות".