מאות בני משפחה, חברים ותושבים ליוו היום (חמישי) למנוחות את ברק צח, הצוללן בן ה-45 שנהרג השבוע לאחר שהותקף על ידי כריש במהלך צלילה בחוף חדרה. ההלוויה התקיימה בבית העלמין ירקון - שער פתח תקווה, בהשתתפות בני משפחה, חבריו לגדוד 8207 ותושבים רבים. רבים מהנוכחים לבשו חולצות עם הכיתוב: "תישאר בליבי לנצח".
רעייתו של ברק, שרית צח, ספדה לו בדמעות: "ברקי, החצי שלי. קשה לי לעמוד כאן ולדבר עליך בלשון עבר. היית מלא חיים, אנרגיה ושמחת חיים. תודה לך על שלושים שנות חברות, 26 שנות נישואין, ארבעה ילדים ועל המשפחה שיצרנו ביחד. היית הפיטר פן שלי - שטותניק, טוב לב, שתמיד עוזר לכולם. הים היה המקום שלך, החופש שלך - ושם גם עזבת אותנו. צח, אימפריה זה אנחנו: אתה, אני והילדים. אימפריה של אהבה ושמחה. אני מבטיחה שנמשיך בשמחה, גם כשהלב שבור. תשלח לנו כוחות. אני אוהבת אותך לנצח".
שירן, בנו, ספד גם הוא בקול חנוק: "בסופו של דבר, מה שהכי אהבת היה הים. סליחה שלא עצרתי אותך, שלא ביקשתי ממך להפסיק. אבל אתה - היית אתה, וזה מה שעשית הכי טוב. העמדת את המדינה על הרגליים. כנראה שהשם רצה אותך לידו. אני אוהב אותך, אבא - ונמשיך, כמשפחת צח".
גם אורן, בתו, עמדה מול גופתו המכוסה בתכריך הלבן - ודיברה אליו בקול רועד: "היי אבא, אני יודעת שאתה מקשיב לי. כל פעם ששאלו אותי מי אתה - עניתי: אבא שמלמד אותי לשמור על הילד שבי. היה לך קסם שסוחף. תודה על ילדות של הרפתקאות, על דוגמה אישית, על אופטימיות, על אהבה. אתה מלאך משמיים - ואני מבטיחה להמשיך את האור שלך".
ליאב, בנו, ספד: "אבא שלי, הלכת מהר מדי. תודה על מה שלימדת אותי. על זה שמעבר לאבא - היית חבר. אני אוהב אותך, ותמיד אוהב".
אחד מקרובי משפחתו ספד לו בבכי: "קברנו את אבא שלו, ולפני שנה את יניב - ועכשיו גם אתה. הסיפור שלך הפך לסיפור של כולנו. כולם דיברו על 'הצוללן מחדרה שלקח סיכונים', אבל הם לא הבינו - זו הייתה דרך חיים. אדם בלי מסכות, שנלחם בגלים כמו חברים. תחיה איתנו - בים, ברוח ובלב".
אמיר סולימן, חברו מהמילואים, נשא שיר פרידה שכתב במיוחד: "חיים כל יום, מתים פעם אחת. בוא ברק, חייך שוב חיוכך, מצא כנפי מנוחה תחת כנפי השכינה. ועל משכבך - יהיה עליך השלום." בהמשך שיתף זיכרונות משירותם המשותף: "היית מתקשר לשאול אם אתה איתנו, ונשאר חודש לבשל לחיילים. ידעת לחיות, להרים, לצחוק. מי שנתקל בך - נתקל בנשמה. מיצית את החיים עד תום."
מוקדם יותר השבוע, לאחר זיהוי שרידיו במכון לרפואה משפטית, ביקשה משפחתו להפריך את השמועות: "הוא לא האכיל את הכרישים ולא שיחק איתם. הוא תיעד - זה מה שהוא אהב. והוא מת במקום שאהב".
צח הותיר אחריו רעיה, ארבעה ילדים, משפחה וחברים שהתקשו להיפרד. חייו נגדעו באירוע נדיר ואלים, במהלך עיסוק שכה אהב - אך הדמות שהותיר אחריו הייתה של אב מסור, חבר אהוב ואדם שחי בפשטות ובשמחה. היום, עם לווייתו בבית העלמין ירקון, נחתם פרק כואב במיוחד עבור משפחתו - אך סיפורו יישאר חקוק בזיכרון הציבורי כאירוע טרגי, אנושי ומטלטל.