טקס ערב יום השואה של מצעד החיים נפתח הערב (רביעי) בבית האופרה בקראקוב. האירוע התקיים במעמד 40 שורדות ושורדי שואה מישראל, שהגיעו להוביל יחד עם 40 שורדי שואה מהעולם, את מצעד החיים מאושוויץ לבירקנאו. הטקס יעמוד בסימן 80 שנה לשחרור יהודי אירופה משלטון הרוע והאימה שהטילו הנאצים ועוזריהם.
במהלך הטקס, דיברו שורדי השואה צילי ונקרט, סבתו של שורד השבי עומר ונקרט, ומיכאל קופרשטיין, סבו של בר קופרשטיין שנחטף מהמסיבה ברעים ועדיין מוחזק בעזה. "החטיפה של עומר זו השואה השנייה שלי", אמרה צילי. "חמאס למדו אצל הגרמנים והכינו תוכנית באותה השיטה", אמר קופרשטיין.
"נולדתי בקישינב בירת מולדובה ב-1941, גרמנים ביחד עם הרומנים פוצצו את העיר ואחת מהרקטות נפלה על הבניין שלנו. אמא שלי תפסה אותי והצליחה לברוח ביחד איתי, הייתי בן 4 חודשים". סיפר מיכאל. "הילד בר זה הנכד החמוד שלי, רק לפני שלושה חודשים קיבלנו איתות שהוא חיי מאנשים שהשתחררו מהשבי. אם הגרמנים הפסשיסטים שהרגו כלכך הרבה יהודים - אלה כנראה למדו אצלהם והכינו את הכל לתוכנית בדיוק באותה השיטה".
"השואה השניה שלי הייתה כשחמאס לקח את עומר"
הסב, שעוד מחכה לשובו של נכדו בר, קרא לו: "בר אני אוהב אותך ואתה צריך להחזיק מעמד. הייתי נותן הכל כדי להציל אותך בשבי".
צילי ונקרט סיפרה: "היינו שלוש וחצי שנים בגטו דז'ורין, שזה ליד מוגילב, לא היו משרפות, אבל היה עוני, אנשים היו מתים מרעב ממחלות ומקור. היינו בחדר אחד קטן שישה אנשים מבוגרים ואני והיו גם שתי דודות. וככה שלוש וחצי שנים". לדבריה, "בשואה הראשונה הייתי תינוקת. עכשיו השואה השנייה שלי הייתה כשהנכד שלי עומר ונקרט, שתפסו אותו ב-7 לאוקטובר, שחמאס לקח אותו בשבי 505 ימים לבד מתחת לאדמה. עומר נולד פעמיים - פעם אחת כשנולד ופעם נוספת כשחזר משם". עוד הוסיפה: "מה שקרה שמה בקיבוצים, במושבים, בנובה - לא בא להאמין שזה יכול לקרות".
גם שורד השואה נפתלי פירסט נאם וסיפר קצת מעדותו האישית. "אני עדיין חי וזוכר. אני זוכר את הסלקציות בסֶרֶד. אני זוכר את העינויים מצד השומרים. אני זוכר את בני משפחתנו שנרצחו. אני זוכר את הפרידה מההורים ומאחי. אני זוכר את פני האסירים/השלדים שהורעבו. אני זוכר אסירים שהתאבדו על גדר חשמלית. אני זוכר אסירים שהתמוטטו בצעדת המוות ונורו על ידי אנשי אס אס. זוכר אסירים שקפאו בקרונות רכבת פתוחים. לא אשכח את הפחד והרעב. אנחנו הגחלים, ששרדו את השריפה הגדולה, בה נרצחו שישה מיליון יהודים", אמר.
נפתלי פירסט הגיע לבוכנוולד בינואר 1945 כשהיה בן 12, אחרי מסע הישרדות שלא ייאמן: שתי תקופות מאסר עם הוריו ואחיו במחנה עבודה בסרד שבסלובקיה, טרנספורט לאושוויץ- בירקנאו, שם הופרד מהוריו, צעדת מוות בת שלושה ימים בשלג ובסיומה, הובלה בקרונות פחם פתוחים, בקור של -25 מעלות, למחנה בוכנוולד.
השנה, שנת ה- 80 לשחרור המחנות, העניק לראשונה ארגון מצעד החיים את "אות מצעד החיים". האות, מוענק לאנשים או גופים שבתרומתם ועשייתם, הפכו לשותפים אמיתיים למסע שימור הזיכרון של מצעד החיים. אות מצעד החיים הוא ציור שצייר נפתלי על צעדות המוות והוא מלווה בפסוק: "גם אם אלך בגיא צלמוות לא אירא כי אתה עימדי".
- אותות ההוקרה הוענקו ל:
- יפעת עובדיה לוסקי, יו"ר קק"ל
- יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית
- איריס וחיים טייב, מייסדי קרן מנומדין
- ולראשי ענף הייטק הישראלי:
- ניר זהר נשיא וויקס,
- מיכה קאופמן מנכ"ל Fiverr,
- שלומי בן חיים מנכ"ל JFrog,
- מוטי גוטמן מנכ"ל מטריקס,
- רמי קליש שותף מייסד בקרן פיטנגו
- שרון ברזיק כהן, שותפה ו CFO בקומרה קפיטל.
כמו כן, נשיא קרן מנומדין חיים טייב ושורדי השבי שבאו לצעוד במצעד החיים הדליקו נר זיכרון. בין השורדים: אגם ברגר, אורי מגידיש, רעיה רותם, הגר ברודץ', אלמוג מאיר ג'יאן, מורן סטלה ינאי, גדי מוזס, קית' סיגל, חן גולדשטיין אלמוג, והוריהם של החטופים שנרצחו ב-7 באוקטובר: ראובן יבלונקה, ורד יבלונקה, רחל צרפתי, חנן צרפתי, איילת בנימין, ניסים לוק, עמית לוק, ענת אחימס.