הכל דיבורים: על ברית השקרנים בין שר האוצר לשר החינוך

שתי פרשיות, לכאורה לא קשורות ביניהן, שבמרכזן שני שרים בכירים (אוצר וחינוך), זכו לתשומת לב מיוחדת ביממה האחרונה: האחת - חילופי המהלומות (המילוליות) בין בצלאל סמוטריץ' למשה גפני סביב נושא הגיוס והחטופים.

השנייה - שיחה מדהימה, אפילו נוכח פני המציאות הישראלית ששוחקת בכל יום מחדש את אתור "מדהים", בין יואב קיש למשפחות חטופים.

תכף נגיע אל המשותף לשני השרים, שהוא גם החוט המחבר בין הפרשיות שלכאורה אינן קשורות, אבל קודם כל ראוי לבחון כל מקרה לגופו. נתחיל בזירה שאליה נכנסו שר האוצר ויו"ר ועדת הכספים.

ייאמר מיד: סמוטריץ' צודק. זכות הביקורת של משה גפני על מה שצריך לעשות בעזה, בין אם הוא מתבטא בנושא החטופים - ובוודאי כאשר הוא עוסק בנושאים צבאיים, היא מוגבלת מראש. כלומר, זכות חוקית יש לו, שכן החוק אינו מתנה זכויות אזרחי בקיום חובותיו, אבל זכותו המוסרית פגומה.

נכון שסמוטריץ', בעצמו משתמט משירות מלא (שירת במסלול מקוצר רק אחרי שסיים את לימודיו) הוא בבחינת פסול-לעדות, אבל הוא טען (ביודעו שהזווית האישית שלו פגומה) בשם סביבתו - משחתו, חבריו ומכריו. אם לתמצת את דבריו לגפני, הרי שרוח הדברים הייתה - אתה, שמייצג ציבור שלא משרת, שאין לך מושג מה זה לדאוג לילד שנמצא בקו הראשון, מוטב שתסתום.

אכן מילים כדורבנות שמוכיחות שלשר האוצר יש עקרונות ויש נכונות לצאת נגד בעל ברית פוליטי בכיר כשהלה נוגע בקודש הקודשים של הציונות הדתית - היכולת לשלב ספרא וסיפא. נכון?

אז זהו, שלא. הלוואי שאת הפסקה הקודמת אפשר היה לסיים אחרי המובאה בארמית. כי סמוטריץ' הוא זה שפוטר מגיוס עשרות אלפי חרדים. יתרה מזאת - הוא זה שמשלם להם בנדיבות כדי שלא יתגייסו.

עד כדי כך הוא מחויב למאבק בשירות בצה"ל, עד שהוא שותף בכיר במנגנון אחיזת העיניים, במסגרתו מתקיימים דיונים רציניים-לכאורה על גיוס חרדים (שמצדם כועסים ומאיימים בפרישה מהממשלה. עאלק), בעוד הקרב מוכרע בחוק ההסדרים, חוק התקציב שעליו הוא מופקד ושעבר אחרי מסע השתדלות שלו בקרב שותפיו.

כדי שהדברים יהיו ברורים: בצלאל סמוטריץ' הוא האיש שביוזמתו גדלות ההקצבות שמשולמות על ידי המדינה למשתמטים, עד כדי כך שמבחינה כלכלית טהורה, משתלם יותר לצעיר חרדי בן 18 שלא לשרת את המדינה.

אז ממה נפשך, השר סמוטריץ'? גפני לא יודע מה זה לדאוג לילד שנמצא בחזית? אולי, אבל אתה זה שכיסית את המשתמט בשמיכה והיטבת מתחת לראשו את הכרית. אז למה אתה סתם מקשקש?

השאלה האחרונה הייתה רטורית: שר האוצר מקשקש מפני שלמרות רום מעמדו בממשלה, בסקרים הוא נמצא בצניחה חופשית. ספק גדול אם כלל יהיה חבר בכנסת הבאה. הוא גם יודע שחלק מהסיבה היא היפרדות כמעט מוחלטת של הציונות בדתית בשטח מהמפלגה שמתהדרת בשמה.

אז פתאום הוא מדבר על המספר הבלתי אפשרי של ימי מילואים, פתאום הוא נזכר לנגח את המשתמטים החרדים. אל תקנו ממנו את הרכב המשומש הזה: סמוטריץ' הוא אפילו לא פוליטיקאי שכדי ליישם מדיניות של ימין (היכן בדיוק?) הסכין עם השתמטות החרדים. הוא שותף בכיר, אולי הבכיר ביותר, במנגנון שהפך את ההשתמטות למסע תענוגות.

בצד השני של החדשות נמצא שר החינוך, יואב קיש. גם קיש, שהטיקט שלו בכניסה לחיים הפוליטיים היה "שוויון בנטל", חשוד מראש בגמישות אידיאולוגית מפתיעה עד מדאיגה, אבל לפחות עד אתמול סבר רוב הציבור בישראל שלא מדובר בכסיל, בחדל אישים של ממש.

או אז הגיע הפרסום בחדשות 12 עם תיעוד מהשיחה שלו עם משפחות חטופים - וטרף את הקלפים. לא נצטט כאן את כל השיחה, אלא רק את רוח הדברים. קיש טועה בשמות חטופים (על זה עוד אפשר לסלוח), חושב שכולם חיילים, מפגין בורות בהיסטוריה של עסקאות החטופים, כולל פרטים שידועים לכל צופה ממוצע בחדשות - ורק דבר אחד מעניין אותו, שלא יגידו עליו ועל הממשלה שלא אכפת להם (תוך כדי שהוא מוכיח בדיוק עד כמה נכונה הקביעה הזאת).

אפשר להזדעזע מחוסר הבקיאות המינימלי הזה, בנושא שעל פי כל סקר, עומד בראש מעייני הציבור הישראלי - ואפשר להזדעזע עוד יותר כאשר נזכרים שיואב ("היי ביבי" על ספסלי בית המשפט) קיש הוא שר החינוך.

שר החינוך אינו רק תפקיד שמחייב מינימום של דוגמה אישית (למשל הכנה לפגישה עם הורי חטופים כמשל להכנה לבחינה) אלא שהוא גם חולש על התקציב הגדול ביותר בין כל משרדי הממשלה, כולל תקציב הביטחון (הגולמי, לפני כל התוספות המיוחדות, תקציב החירום בשל המלחמה וכספי הסיוע).

האם זו רמת הרצינות שנדרשת ממי שאחראי הן לנושא כה חשוב והן לתקציב כה גדול? האם - עזבו עכשיו כן ביבי-לא ביבי - לא מגיע לנו יותר? ברור שכן, אבל כאן מתחברים שני הסיפורים, גם של סמוטריץ', גם של קיש - ואם תרצו, של הממשלה הזאת כולה: עיסוק אובססיבי בדבר אחד, הישרדות פוליטית בכל מחיר.

כאשר זה הדבר היחידי שמעניין אותך, אפשר כמו סמוטריץ' לדבר בעד גיוס אבל בפועל להיות מאדריכלי תעשיית ההשתמטות, ואפשר כמו קיש - לקשקש על נושא שבו אין לך מושג בסיסי בעובדות (רק חשבו על כמה יועצים יש לשר החינוך, כדי להבין עד כמה זה פושע שאיש מהם לא נשלח לגוגל כדי לבצע תחקיר אודות הפרטים, לתמצת אותו לדף אחד ולהניח בידיו, רבע שעה לפני הפגישה האמורה) - ואם רוצים למתוח את זה הלאה, אפשר גם להזכיר את שרת התחבורה, שבעזרת ה"צ'ייסר" מקדמת קמפיין של תרמית, בעוד מספר ההרוגים בדרכים מאמיר.

יהיה מי שיאמר שזו דרכה של המערכת הפוליטית, בדגש חזק על זו הישראלית, שבה אנשים ממונים לתפקידי מפתח לא על סמך כישורים אלא על סמך מעמדם בסיעתם ומעמד הסיעה בתוך הקואליציה.

לכן זה אולי הגיוני שסמוטריץ' יפעל רק כדי לעבור את אחוז החסימה ולהיות גורם קריטי גם אם תקום ממשלת הימין הבאה. לכן זה אולי הגיוני גם שקיש יפעל רק כדי לשוות לפועלו מראית עין של מי שקשוב למשפחות החטופים, בעוד שהוא לא רק משמש כחותמת גומי למהלכים צבאיים שמסכנים את יקיריהן, אלא אפילו לא שולט בפרטים הבסיסיים.

אין ספק שחלק מהאשמה נעוץ בשיטה, אבל ראינו שאפשר גם אחרת. כדי לא להפוך את זה לדיון של ימין-שמאל, נביא את הדוגמה ממפלגת הימין המרכזית בקואליציה הקודמת, ישראל ביתנו: גם לאביגדור ליברמן היו שיקולים פוליטיים, אבל חלק גדול מזמנו ומרצו הוא הקדיש למה שאמור לעשות שר אוצר - לדאוג שהחשבון של מדינת ישראל יישאר בפלוס (מה שהביא ליתרת זכות גדולה שהועברה לממשלה הבאה, כלומר הנוכחית).

במקביל הוא ניסה לקדם רפורמות שיבלמו את העלייה ביוקר המחיה. כאן הוא לא ממש הצליח (או לכל הפחות לא הספיק), אבל כשרואים איך זינק יוקר המחיה דווקא בתקופת הממשלה שהבטיחה להילחם בו, מתעוררים געגועים עזים אפילו אל "הכישלונות" של ליברמן בתחום הזה.

הוא הדין בקשר לשר נוסף ממפלגתו, עודד פורר, שהבין שהתואר "שר החקלאות" אינו בהכרח "שר החקלאים" והוביל רפורמה אמיצה שתכליתה הייתה קידום של חקלאות יעילה שמשמעותה גם הפחתה ביוקר המחיה (רפורמה שאבי דיכטר, כפיל או ככסיל בדוכן ירקות ופירות, לא השאיר ממנה זכר - והותיר את הכוח בידי מי שעושקים את החקלאים מזה ואת הציבור מזה).

אין לי מניות במפלגת ישראל-ביתנו. למעשה מעולם לא הצבעתי עבורה ונמוך הסיכוי שיום אחד אעשה כן, לכן קל לי לתת את הדוגמה שלה כמשל לעשייה מקצועית בתחומים עליה הופקדה. אגב, אפילו בממשלה הנוכחית אפשר לציין עשייה מקצועית של שרים שאני מתנגד כמעט לכל עמדה שלהם, כמו שרי הפנים והבריאות (בהתאמה: ארבל ובוסו מש"ס) או אף של מי שדעותיו מחרידות בעיני, אבל את תפקידו במשרד לפיתוח הנגב והגליל הוא ממלא ביעילות, יצחק וסרלאוף (עצמה יהודית).

כלומר, יש גם מי שמצליחים לשמור על מינימום של יושרה מקצועית בתפקידם הציבורי, למרות שלכל אחד מהם יש גם אילוצים פוליטיים. לכן אולי ראויה הברית המשתמעת בין שר האוצר לשר החינוך לשמות אחרים, הייתי אומר "ברית הלא מקצועיים", אבל למה לייפות את המציאות שאפשר לומר בפשטות: ברית השקרנים.