השרה מירי רגב הודיעה אתמול על החלטתה לאמץ את המלצת הרמטכ"ל ולבחור בסא"ל פאיז פארס וסא"ל (במיל') חגית אלון אלחרר, להשיא את משואת צה"ל בטקס יום העצמאות. סא"ל (במיל) אלון אלחרר, בת 48, נשואה ואם לשלושה, במקור מקרית שמונה, בת למשפחת אלחרר המוכרת, וכיום תושבת רמות נפתלי, השתחררה לאחר 28 שנות שירות בקבע, ממש חודשים ספורים לפני שבעה באוקטובר. בתפקידה האחרון שימשה כראש ענף אספקה בפיקוד צפון. זמן קצר לאחר שחרורה כבר מיהרה להתייצב לשירות מילואים - שירות שהיא ממשיכה ברצף עד היום, בשל המלחמה שפרצה. שירות שלא הפסיקה, גם כאשר התבשרה על נפילתו של בנה, אמיתי, מפגיעת כטבמ ששיגר חיזבאללה לעבר בסיס חטיבת גולני.
אלון אלחרר נבחרה על ידי הרמטכ"ל כיוון שהיא נחשבת למי שפרצה את הדרך לנשים בתפקידים לוגיסטיים ביחידות השדה בצה"ל, ומסמלת דוגמה ומופת לתרומה לחברה הישראלית. גם במילואים, היא ממשיכה לשרת בפיקוד צפון, ואחראית על ארגון המרחב והתשתית בפיקוד. במקביל, עוסקת חגית בעידוד הגיוס לצה"ל בקרב בני נוער במסגרת פעילות האגף הביטחוני חברתי במשרד הביטחון.
כאמור, לפני כחצי שנה נהרג בנה הבכור אמיתי. דקות ספורות לפני כן, חגית עוד הספיקה לשוחח עם בנה, בטרם נכנס לאכול את ארוחת הערב בחדר האוכל, אשר נפגע מהכטב"מ. אמיתי, אשר הלך בעקבות דודיו והתגייס לסיירת גולני, נקבר ברמות נפתלי. במלאות חודש לנפילתו, החליטה המשפחה, שפונתה בתחילת המלחמה למשמר הירדן, לשוב לביתם. "רצינו להיות קרובים לאמיתי. היה לנו קשה להמשיך להיות נוודים בתקופה כזו והיגון היה גדול מידי", מספרת חגית.
את הבשורה על כך שנבחרה להשיא משואה קיבלה ברגשות מעורבים. "מצד אחד יש סוג של גאווה ומצד שני, עצב עמוק על כך שאמיתי לא זכה להיות נוכח בכל זה. הוא היה כל כך גאה בי". שילוב התחושות, העצב והגעגוע לבנה, דורשים ממנה המון תעצומות נפש, אבל היא אומרת: "זה כל כך משקף את המציאות המורכבת שבה אנחנו חיים פה בישראל".
לדבריה, "לאמיתי היה חשוב שנהיה חזקים. הוא אהב את המשפחה שלו, ואת החברים שלו. הוא היה ילד שמח וחייכן, ילד של אור ואהבת האדם, חבר אמת. ילד שהמשפחה שלו היתה בראש סדר העדיפות שלו, ילד שהגן על החלשים ולכבודו, לכבוד כל מה שהוא היה, אנחנו חייבים לקום ולהמשיך".