אלו הם הרגעים הדרמטיים של אהוד ברק. רגעים אחרונים, נכון לומר, המעגלים הולכים ונסגרים. הזמן אזל. אם יש צורך בשינוי, בהחלפת המועמד של מחנה השמאל, זועקים הקמפינרים בכל גרונם, הגענו לקצה הדרך, לקו האדום. צריך להחליט את מי מריצים ומה לעזאזל אנחנו מוכרים פה.
ברק יודע. יש עוד יום יומיים להכרעה, לא יותר. תוצאות סקרי סוף השבוע אינם מעודדים, למרות התזוזה הקלה לטובתו, גם אלה הפנימיים. אנשיו עבדו כל השבוע בפרך כדי לשנות את התוצאה, לפחות בכלי התקשורת, אבל זה לא עבד. לא לגמרי. זריקת החיזוק שהעניק לו שמעון פרס אכן עזרה יחסית, אבל הרבה פחות מן הצפוי. בגלל האמינות, בעיקר, אמינות לקויה של מנהיג כמעט בלתי ניתנת לתיקון. כשזו נחשפת כבלוף גם זריקת העידוד של פרס נראית כמו השתלת סיליקון, שדיים תפוחים של אוויר, לא שינוי. אין שינוי בלי תהליך. ותהליכים אצל ברק, כך למדנו, לוקחים את הזמן שלהם.
בינתיים, הקמפיין להדחת ברק תופס תאוצה. משה שחל הוותיק כבר יצא למסכי הטלוויזיה, קורא לו לקבל את המציאות ולפנות את מקומו, א.ב. יהושוע נהג כמותו, בעדינות, שלמה בוחבוט יצא בעקבות שניהם, גם ניסים זווילי ובעיקר - יוסי ביילין, השר. מול כל אלו, לפי שעה, הצליחו אנשיו של ברק לגייס את מאיר שלו. שלו הצביע בעבר בעד זכות הפתק הלבן. עכשיו התחרט.
ברק עצמו, בינתיים, במהלך סוף השבוע, העביר את שר החוץ שלמה בן עמי מתפקידו כראש המשא ומתן. והעניק את התפקיד לשמעון פרס. אנשי לשכתו דיווחו על כך, הוא עצמו הכחיש, אבל הנושא מונח כבר על השולחן.
תוך כדי, בשקט בשקט, החלו תומכי ההדחה להיערך לעצרת עם מפוארת בכיכר רבין, עצרת הכרעה, בהשתתפות אישי ציבור, זמרים ובדרנים.
קמפיין ברק מתקשה להתמודד עכשיו מול מחנה השמאל. הרחוב מדבר, הבוחרים עצמם, לא משרד פרסום או ועידת מרכז של מפלגה. 20 יום לפני שעת השין, מתעקשים מצביעי השמאל על שינוי דרמטי, ומסרבים פומבית להכיר או לתמוך במועמד המוצע. דבר כזה עוד לא היה.
לפי שעה, עושה רושם, קמפיין ברק הולך חזק על מוטיב הבכי. כאילו מדובר בסרט טורקי. למן השיחה אצל יאיר לפיד - מתי בכיתי, תמיד אני בוכה - ועד למכירת סרטי הוידיאו מיום הולדתו ה- 80 של אביו, שם בכה תמרורים.
בסוף, כבר כתבנו, הר הבית יחזיר את אהוד ברק.
משחק הדמעות
13.1.2001 / 21:57