זה היה ערב שבו מאוד רציתי להאמין לראש הממשלה שלי. נכון, לא בחרתי בו וסביר להניח שגם לא אבחר בו בעתיד, אבל כשראש הממשלה אומר שהוא עומד לשאת נאום מדיני מיוחד, בצאת חג הפסח - ועם הפנים אל ימי הזיכרון ויום העצמאות, משהו בגוף נדרך, משהו בנשמה נפתח: אולי עסקת חטופים? אולי פריצת דרך מדינית עם סעודיה? אולי האמריקאים הצליחו במשא ומתן עם האיראנים היכן שכשלו כל האיומים הצבאיים - ואלה החליטו להפסיק את תכנית הגרעין שלהם?
במקום זה קיבלנו מראש הממשלה, שי לצאת החג, מתנה בדמות נאום "דם, יזע ודמעות": מלחמת תקומה, שבע חזיתות, חמאס על הגדרות, איראן זה כאן ונחזיר את החטופים. איך בדיוק? לא ברור.
אילו היה נישא הנאום הזה ב-8 באוקטובר, לפני מעט יותר משנה וחצי, הייתי מוחא כפיים לראש הממשלה ושואל איפה מתנדבים לעזרה (בתכל'ס, זה בדיוק מה שעשו רוב אזרחי ישראל, בלי הבדל של שיוך פוליטי, באותם ימים). העניין הוא שמאז חלפה שנה וחצי - ואפילו ההישגים שבהם מתברך נתניהו, ושאכן היו (בזכות היותו ליד ההגה, למרות היותו ליד ההגה? אולי ימים יגידו), כבר נשחקו עד דק.
נתחיל עם מה שקל להפריך: השבת החטופים במקביל להשמדת חמאס. ניסינו, לא הולך. אפשר לבוא ולהגיד ביושר ל-59 משפחות, מהן כ-24 משפחות של חטופים שעודם בחיים, שזהו, מיצינו, נגמר - שמעכשיו עוברים להשמדת חמאס בפצצת אטום - כי ישראל לא מוכנה לאלטרנטיבה.
זו אולי לא הבשורה שקיווינו לה, אבל לפחות היינו מרגישים שלא מנסים לערבב אותנו ושמים את השמדת חמאס מעל הערך של פדיון שבויים.
הבלדה על גם-וגם
נתניהו ממשיך להבטיח גם-וגם על סמך כלום ושום דבר. איך אמר האיש? חמאס אולי רוצחים שפלים אבל הם לא טיפשים. צודק, אבל לכך אפשר להוסיף גם שהם לא רק לא טיפשים אלא גם עקביים. עקביים לא רק ברצונם להמשיך להילחם נגד ישראל, אלא גם בדרישה לסיום המלחמה תמורת השבת כל החטופים. ישראל לא מוכנה? זכותה - אפשר להתווכח אם זה נכון או פסול, אבל למה לערבב את הציבור?
איך אני מרגיש שמערבבים אותי? שולחים את הדובר לתכנית שקדמה למהדורת החדשות ("פגוש את העיתונות"), טרם שחרור הסרט של נתניהו, עם מסר לפיו "שחרור כל החטופים בפעימה אחת אינו אפשרי".
הנה לכם הנדסת השקר במלוא תפארתה. השחרור אפשרי, ישראל לא רוצה - יהרהר כל אחד בינו לבין עצמו האם זה מסיבה של ביטחון לאומי כמו אי רצון למלא אחר התנאים שהציב חמאס או משיקולי ביטחון הקואליציה.
גם הנימוק של נתניהו לאי קבלת תנאי חמאס הוא קצת מוזר: מיליארדים יזרמו לשיקום הרצועה וינוצלו בידי חמאס לבניית כוחו מחדש. זה כנראה נכון, אבל סליחה אדוני ראש הממשלה - האם זה לא בדיוק מה שעזרת להם לעשות במשך כמעט כל שנות שלטונך?
האם לא תחת עיניך הפקוחות, שלא לומר בעידודך, הוזרמו מאות מיליוני דולרים מקטאר לחמאס? למה אתה בטוח שכולנו שכחנו, שכולנו מטומטמים?
זאת ועוד: בדבריו לועג נתניהו למי שרוצים להפסיק את הלחימה, להשיב את החטופים - ולחזור ללחימה בעתיד, באומרו שתתקבל נגד ישראל החלטה במועצת הביטחון של האו"ם ("כולל רוסיה וסין!").
איני דיפלומט, אבל אני מוכן להבטיח לנתניהו שאם ייתן בידי חודש, אני מוכן להתחייב להעביר במועצת הביטחון של האו"ם החלטה עם אותן ערבויות בדיוק שלפיה אם ישראל תחזור לגבולות 1967, הרי שלא רק שכל החטופים ישובו לבתיהם, גם כל אויבינו יכירו בקיומנו, בהתחייבות בלתי-חוזרת שתקבל תוקף של החלטת מועצת הביטחון ("כולל רוסיה וסין!").
מוכן, אדוני ראש הממשלה - או שהחלטות מועצת הביטחון טובות רק כספין, רק כדי להלבין את הבחירה בהישארות בשלטון בקואליציית סמוטריץ'-בן גביר, על פני חיי החטופים?
בין טבח לקוממיות
נתניהו מנסה נואשות לטבוע את המושג "מלחמת התקומה" כתחליף ל-7 באוקטובר. ל-7 באוקטובר הוא אינו אחראי, מה פתאום? למבצע הביפרים (שהוא מקפיד להזכיר בכל הזדמנות, למרות שנהגה ובוצע על ידי גופי הביטחון שהוא מנסה להחליש) - כמובן שהוא ורק הוא - וכך גם לחיסול נסראללה וסינוואר, אלא מה.
איך יודעים? לא יודעים - כי אם יש משהו שנתניהו עושה באותה רמת אובססיביות שבה הוא מרחיק את עצמו מלקיחת אחריות, הרי זה רק להדוף את הניסיונות למעשה היחיד שיוכל להסביר ולהסדיר מי אחראי למהף ועדת חקירה ממלכתית.
כל עוד לא קמה ועדה שכזאת, אין תקומה אלא רק טבח. כל עוד לא הושבו החטופים, אין תקומה אלא השפלה נמשכת, גם אם במקביל הטייסים מקפלן יתקפו בתימן ובאיראן.
ונניח לרגע שזורמים עם התזה של נתניהו, לפיה ישראל נמצאת במאבק על חייה, מאבק שטרם הוכרע, הגם שחלפו כבר יותר מ-18 חודשים, שהם יותר משנה וחצי של לחימה (נזכיר, כי גם לצה"ל הרופס, למרות חילופי רמטכ"לים, יש אחריות למחדל המתמשך: נגד ארגון שאין לו חילות שריון, אוויר וים).
נניח שכל זה נכון ואנחנו לא ב-2025 אלא ב-1948, בין קוממיות לתקומה: מדוע אתה מקדם חוק השתמטות מגיוס לעשרות אלפי לוחמים פוטנציאליים?
כן, כן, זה אותו ראש ממשלה! זה שהסביר אמש איך אנחנו נתונים במלחמה על עצם קיומנו, שפועל ללא לאות כדי להלבין השתמטות שהתקיימה עד כה בהסדר שנקבע כי הוא פסול, בחוק שיפטור סופית את החרדים מגיוס (למרות מראית עין כאילו יוביל לגיוס של חלקים מהציבור הזה, התחייבות שהחרדים כבר מודיעים מראש שאין בכוונתם לקיים). איך זה מתיישב עם מלחמת קיום?
אולי ה-VAR יציל?
אז כן, כל כך רציתי להאמין לנתניהו אמש, בחיי. במקום זה ראיתי מי שמנסה להחזיר את הזמן לאחור, מנסה להחזיר את כולנו ל-8 באוקטובר. למה? כי הוא ננטש בסקרים, כי למעט גוש נאמנים שלא יתנו לעובדות לבלבל אותם, נראה שרוב העם מאס בספינים שמגובים במעט מדי תוצאות.
רוב העם לא מבין למה תושב קריית שמונה שמבקש לשפץ את ביתו, נתקל בחומה בירוקרטית שהייתה כלא הייתה כאשר נפגע חלון (ב-1.9 מיליון שקל...) בבית ראש הממשלה.
רוב העם לא מבין מדוע הוא נדרש ללוות את ילדיו בדפיקות לב אל לשכת הגיוס, בעודו רואה במקביל איך אברכים עוברים בה בדלת מסתובבת שפולטת אותם החוצה.
רוב העם לא מבין מדוע דונלד טראמפ, שהוצג לנו כמשיח בן דוד, מנהל שיחות עם האיראנים במקום לתקוף אותם, רוב העם לא מבין מדוע לא מחזירים את החטופים או לחילופין, במחיר הפקרתם, לפחות הורגים את אחרון מחבלי חמאס.
בכל יום שעובר נדמה נתניהו לקפטן של קבוצת כדורגל שספגה שער בתוספת הזמן, שמנסה נואשות לבדוק בהילוך החוזר שמא היה איזה נבדל או בוצעה עבירה בדרך, אולי נגיעת יד (יועמ"שית, ראש השב"כ) שיש בה כדי לפסול את השער, אבל בלב יודע שזהו, זה נגמר, שהוא בדרך לבחירות שבהן יפסיד או אולי בדרך לנבצרות, למרות כל הספינים (כולל זה המפואר עם "הודעת ההתפטרות" שלא הייתה של ראש השב"כ, "חשיפה" שתזמן לקראת נאומו. לא חלילה נאום במסיבת עיתונאים מסודרת שמאפשרת הצגת שאלות, אלא סרטון מוקלט וערוך, כמו אלה שמפרסם... טוב, עזבו).
די, מר נתניהו, רצינו להאמין לך, אפילו אתמול, אבל עזוב אותנו מכל השקרים והתכסיסים: אם אתה לא מסוגל לנצח, אם אתה לא מסוגל להכריע, אם אתה לא מסוגל להשיב את החטופים, אם אתה לא מסוגל למנוע גרעין מאיראן, אם אתה לא מסוגל להוביל שוויון בנטל, אם אתה לא מסוגל לעשות משהו ראוי אחד, משהו שאינו קשור לחקירות וסכסוכים, לפילוג ושיסוי, פשוט לך. מאסנו בשקריך.