מה שהיה "חסר תקדים" בשבוע שעבר, הפך לעוד יום שגרתי בממשלת נתניהו, שגם השבוע, בפרק המי יודע כמה בסדרה, עלתה למתקפה משולחת רסן על ראש שב"כ רונן בר. בפרקים הקודמים איתמר בן גביר קרא לזרוק אותו לצינוק, יריב לוין הציע לא לעבוד איתו, שלמה קרעי פירסם נגדו קריקטורות אנטישמיות, וראש הממשלה צילם סרטונים בהם האשים אותו בכמעט הכל, מכך שלא העיר אותו ב-7 באוקטובר ועד קבלת טובות הנאה וסחיטה באיומים.
העילה הפעם - פרשת ההדלפות של בכיר שב"כ לשר עמיחי שיקלי ולעיתונאים - סיפקה דלק מחודש לעוד סיבוב מתוזמר של קודקודי הממשלה והליכוד על הראש של בר, כשבראש חוצות כיכבו השר בצלאל סמוטריץ' - שהכריז שלא יגיע יותר לדיונים ביטחוניים בהשתתפותו - ו"הפטריוטים" בערוץ 14 שעטו על עצמם דגל שחור להגנת הדמוקרטיה עד שהוא יפוטר. נתניהו, ברקע, זימזם מסרים על דיפס-טייט מדומיין ומיליציות פרטיות וציוצים של אחרים שקוראים לחקור אותו, בעוד השלוחה המשפחתית במיאמי משגרת פעילים ביביסטיים למטה השבכ להפגין מולו. הרעיון שהזעזוע של היום הוא השגרה של מחר הוא נדבך מרכזי במערכת ההפעלה המשומנת שלו, אבל מה שהממשלה מחוללת ומעוללת לראש שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל, בעיצומה של מלחמה, מוכיח שוב, שהיא לא בוחלת באמצעים במאמציה לשימור, ריכוז, ושינוי השלטון ולא עוצרת בשום קו אדום. גם לא בצו של בג"ץ.
נתניהו אמנם מתהלך על החבל הדק של צו הביניים שעצר את פיטוריו של ראש שב"כ, אבל הוא מותח אותו עד תום, עד כדי ריקונו מתוכן, בהנחה שלבג"ץ אין את היכולת לאכוף את האיסור לפגוע ביחסי העבודה וההתנהלות מולו כך, בר עדיין מוזמן ומשתתף בחלק מההתייעצויות והדיונים ביטחוניים, אבל באופן מופגן וסלקטיבי. ישיבת הקבינט המדיני ביטחוני בשבוע שעבר הפכה ל"פגישת עדכון מדיני" ללא נוכחות ראשי מערכת הביטחון, והשבוע, בצל האיומים של סמוטריץ', בוטלה התייעצות ביטחונית באוגדת עזה בהשתתפותו עד שנקבעה מחדש - בלעדיו. מצוות המו"מ על החטופים בר הודח כבר לפני למעלה מחודשיים, וכך, משבוע לשבוע, נתניהו מיישם את התוכנית לייבושו ומידורו, ובמקביל, זרועות התעמולה והרעל שלו מפגיזות בפרשות, עלילות, הקלטות והדלפות. הכל מכוון מטרה אחת: למרר את חייו של ראש שב"כ, לכרסם באמון בו, ולשכנע אותו שעדיף לו לעזוב.
פרשת שיקלי-גייט, בה איש שב"כ במילואים חשוד בהדלפת מסמכים וידיעות סודיות, היא רק החוליה האחרונה בשרשרת: מאז שהממשלה החלה בהדחה של בר, לא היה לשופרות של נתניהו כמעט אף רגע דל בלי סקנדל או פסטיבל בכיכובו: הקלטות מביכות של ראש המחלקה היהודית בשב"כ מתגולל על חשודים בטרור יהודי, צה"ל ובתי המשפט ומודה במעצרים ללא ראיות - צ'ק; חשיפות מתוזמרות על החקירות החשאיות של שב"כ לגבי חדירת הכהניזם למשטרה של בן גביר ושל מסמכי אסטרטגיה מלפני 7 באוקטובר שמגלגלים בחזרה על שב"כ את המחדל והכישלון - צ'ק; סנטורים אמריקאיים שמקורבים לנתניהו גויסו לציוצים מכפישים ברשתות - צ'ק; ועוד ועוד.
המכונה של נתניהו התגייסה בכל הכוח כדי להטיל על ראש שב"כ מצור, עד שימסור לה את המפתח האחרון, וכל עיכוב בבג"ץ רק מרים לה להזדמנות נוספת לפמפם לבייס את צמד המלים "דיפ-סטייט" ולהשאיר אותו בכותרות. לא מן הנמנע שבקרוב נראה אותו גם על כובעים ממותגים שיחליפו את "הניצחון המוחלט", הלהיט של אשתקד. זה קמפיין שהוא מתכוון לרוץ איתו עד הבחירות הבאות, שנועד להסיט את האש והעין ממחדל ההפקרה המתמשכת של 7 באוקטובר ומ-59 החטופים שעדיין בשבי חמאס בעזה, ובאמצעות ההשתלחות וההתקרבנות לצופף מחדש את השורות באזור הנוחות שלו: שאלת ביבי - כן או לא.
ההצפה הבלתי פוסקת בפרטים הקטנים, המסמכים, העלילות, ההאשמות והחשדות, מאפשרת לנתניהו גם לטשטש את הסיפור הגדול: ראש ממשלה נאשם בפלילים שהקים ממשלה עם הגורמים הכהניסטיים והקיצוניים ביותר בפוליטיקה הישראלית, נתן לעבריינים לשעבר, בדוקאי שב"כ ונערי גבעות את המפתחות והמושכות למשטרה והביטחון ביהודה ושומרון, ויצא איתם למסע הרס והשתלטות על הדמוקרטיה הישראלית ומוסדות אכיפת החוק; שלשכתו מזוהמת בחקירות פליליות וביטחוניות חמורות, שהופך חשודים בפלילים לגיבורים לאומיים במקום להיות הראשון לדרוש את ניקוי האורוות; שבורח מאחריות לאסון הגדול בתולדות המדינה עם מבצעי השפעה והנדסת תודעה של שופרות וחפרפרות שעוסקים בציד מכשפות; שמוביל הפיכה משפטית, תקשורתית וביטחונית במטרה להחליף את שומרי הסף בשדרת נתינים נאמנה אישית רק לו; שמפקיר את החטופים בעזה במלחמה חסרת תכלית מלבד שימור הקואליציה שלו. ראש שב"כ בסוף יעזוב. אבל המצור עליו הוא רק עוד סימפטום לכך שאין אף קו שנתניהו לא יחצה במסע לשימור שלטונו.