ההדלפה שטראמפ הניע את ישראל מתקיפה באיראן אינה מפתיעה למי שעקב אחרי הצהרות הנשיא האמריקני בחודשים האחרונים. בין הסחרור של מלחמת הסחר וגירוש מהגרים מארה"ב, טראמפ הבהיר לא פעם שבמדיניות החוץ העיקרון המוביל מבחינתו הוא "שלום דרך עוצמה" תוך שדוחף לתפיסה עסקית של יחסיו עם מדינות אחרות.
גם ביחס לאיראן טראמפ דאג להבהיר שוב ושוב שמעוניין להגיע להסכם חדש להגבלת תוכנית הגרעין שלה. לצד זאת, החזיר את "מדיניות הלחץ המקסימלי" ודאג להזכיר בפומבי כי האופציה הצבאית נמצאת על השולחן. עוד ציין חדשות לבקרים שאם איראן לא תגיע לשולחן המשא ומתן ותהיה מוכנה לפשרות, היא תמצא את עצמה תחת מתקפה.
בפברואר ציין הנשיא ל-New York Post שהוא "ישמח להגיע להסכם עם איראן על גרעין" תוך שצוטט באמירתו, "אני אעדיף את זה על פני להפציץ אותם ללא הכרה". גם לאורך חודש מרץ חזר על המסר העסקי שכדאי לאיראן להגיע איתו להסכם אחרת יחוו פגיעות קשות ושלא ניתן לאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני. הוא אף שלח להנהגת איראן מכתב שמטרתו להבהיר "שיש בו תקווה שיגיעו למשא ומתן והסכם כי אחרת האופציה הצבאית תכאב להם מאוד".
בבסיס גישתו של טראמפ נראה שעומדת השאיפה להגעה להסכם שיהיה אפשר לצבוע כניצחון עבורו. משהו שייראה כדחיקת איראן לפינה, תוך הצלחה להגביל את ישראל מפעולה צבאית ורוסנה, והכי חשוב להצליח היכן שהנשיא ביידן נכשל. בכך, האיומים בתקיפה משמשים את טראמפ ככלי לכפות על איראן להגיע לשולחן, לאותת לישראל שהוא בצד שלה ולשאר השחקנים שכדאי להם להתיישר לפי העמדות שלו. טראמפ מציג את עצמו כנשיא של עסקאות ולא של מלחמות. תקיפה באיראן עלולה לסבך את ארצות הברית במזרח התיכון בשעה שהממשל מעדיף להפנות משאבים וקשב לסין ולדרום מזרח אסיה. תקיפה גם עלולה לגרור תגובה איראנית נגד סעודיה ואיחוד האמירויות - שותפות חשובות לארצות הברית שמשקיעות בה כעת סכומים אדירים.
טראמפ הקציב לאיראן חלון של חודשיים לשיחות משא ומתן להגיע להסכם גרעין. בשישים הימים הללו הסיכוי שהצדדים יגיעו להסכמה על הסכם שלם ומלא שיכסה את כל הסוגיות הרלוונטיות בדמות הסכם הגרעין מ-2015 (ה-JCPoA) איננו גדול. יותר סביר שאם תושג הסכמה, היא תהיה במסגרת הסכם ביניים, בדומה להסכם שנחתם ב-2013 (JPOA) או אפילו להסכמות לא רשמיות כמו שנעשה בתקופת ביידן. הסכמים חלקיים כאלו עלולים להיות מסוכנים עבור ישראל: לרצות את טראמפ מצד אחד ולהותיר את איראן בעמדה משופרת מבחינה דיפלומטית, כלכלית וגרעינית.
בזמן החודשיים הללו ישראל צריכה להמשיך לבנות איום צבאי אמין, כדי לאפשר לארצות הברית עמדה טובה יותר במשא ומתן וכדי להתכונן לתרחיש של כישלון המו"מ. על ישראל להגיע להסכמות עם הממשל האמריקאי בנוגע לפרמטרים של הסכם גרעין אשר יעמוד ב"סטנדרט הזהב" שנקבע בעסקת הגרעין האזרחית בין ארצות הברית לאמירויות: ללא יכולת העשרה עצמית של אורניום וללא יכולת לייצר פלוטוניום מכורי כוח. שמירה על סטנדרט זה חשובה לישראל גם מול הדרישה הסעודית לתכנית גרעין אזרחית וגם מול שאיפותיהן של מדינות נוספות באזור, כגון תורכיה ומצרים.
מול תרחיש של הסכם ביניים או הסכמות לא רשמיות - על ישראל להגיע להסכמות עם ממשל טראמפ על שלוש דרישות: ראשית, הסגת תכנית הגרעין האיראנית לאחור - ולא להסתפק בהקפאת המצב הקיים. שנית, דד-ליין ברור למו"מ על הסכם סופי בתנאי סטנדרט הזהב; שלישית, שמירת אופציה צבאית אמינה ותאום מול הפרות איראניות אפשריות של ההסכמות.
הכותב הוא רון פרידמן, חוקר זירה בינלאומית ב-MIND Israel