מעשי ישראל עלולים לדחוק את א-שרע לפינה, ולייצר אויב חדש על הגבול

התמוטטות משטר אסד בסוריה העמידה בפני ישראל הזדמנויות וסיכונים גם יחד. למיטב שיפוטי, ישראל איננה משקללת אותם באופן אופטימלי.

החדשות הטובות הן שקריסת משטר אסד, בהתווספה למהלומות שהנחיתה ישראל על חזבאללה ולהרתעה שרשמה מול איראן - מהווה מכה קשה ל"ציר ההתנגדות" לישראל שבנתה איראן. סוריה היתה חוליה חיונית בציר זה. היא סיפקה עורף חשוב לחזבאללה, בת החסות האיראנית העיקרית, ונתיב התעצמות ותמיכה משמעותי מאיראן; העניקה לאיראן גישה ישירה לגבול עם ישראל; ואפשרה לה חיבור לים התיכון.

סוריה היתה גם החוליה החלשה במערך האיראני. בשאר אל-אסד אף פעם לא היה מחוייב לאידיאולוגיה שהדריכה את הציר, הוא כשל בניהול משטר המיעוט הברוטאלי שכונן אביו ומילא תפקיד מפתח בשקיעת סוריה למלחמה פנימית ממושכת שערערה את המדינה. פסיחתו על שתי הסעיפים לצד "המערכה שבין המלחמות" שניהלה ישראל, סיכלו את התכנית האיראנית להפוך את סוריה לחזית צבאית מלאה ופעילה נגד ישראל, כחיזבאללה בלבנון. בהגיע יום פקודה, איראן וחזבאללה המוחלשות לא נחלצו להצילו.

מאז תפס אבו-מוחמד אל-ג'ולאני או בשמו החדש-ישן אחמד א-שרע את השלטון בסוריה, הוא חותר לבסס שלטונו, לשמר המערכת המדינתית, ולבנותה מחדש - פנימית, כלכלית ומדינית. הוא השיל מעליו את גלימת הג'יהאדיסט ומקפיד לשדר לעולם מסר של מתינות. מה שמצטייר בשלב מוקדם זה הוא שלטון ריכוזי, בעל ציביון אסלאמיסטי (רך יותר מדאע"ש ממנו צמח ובו רואה יריב), המתנגד להפיכת סוריה למסגרת פדרטיבית אך גם אינו יוצא מגדרו לתת למיעוטים ייצוג הולם ותחושת שותפות במוסדות המדינה. עוד ארוכה וקשה דרכו לביסוס יכולות משילות ואכיפה וכפועל יוצא העמדת המדינה כמסגרת אחודה ומתפקדת.

מהזווית הישראלית:

• עוינותו של משטר א-שרע לאיראן וחזבאללה יוצרת מפגש אינטרסים בין ישראל לבינו והזדמנות להעמקת העקירה משורש של תשתיות ופעילויות הציר האיראני. מאידך, תלות המשטר בתורכיה, המגלה עוינות גוברת כלפי ישראל ושאיפות התבססות צבאית בסוריה, עלולה למצב ציר אסלאמיסטי-סוני בעייתי וליצור חיכוך ישראלי-תורכי מסוכן במרחב הסורי.
• גם אם א-שרע עצמו התמתן הרי שבסביבתו וברחבי סוריה יש לא מעט גורמים ג'האדיסטים וגורמי טרור עויינים לישראל. עם אלה נמנים גורמי חמאס וג'האד אסלאמי פלסטיני ששוחררו מהכלא וחותרים להתארגן בסוריה נגד ישראל.
• ברי שא-שרע איננו מחפש עימות עם ישראל - הוא משדר מסר זה שוב ושוב ומגלה זהירות רבה. ברם חולשת משטרו עלולה לאפשר לגורמים עוינים להתבסס בדרום סוריה וליצור משם איומים כלפי ישראל.
• משטר אסד והציר האיראני השאירו אחריהם יכולות ותשתיות צבאיות ובלתי-קונבנציונאליות (בעיקר כימיות) מסוכנות העלולות ליפול לידיים הלא נכונות ולהיות מופנות כלפי ישראל.
• לישראל עניין שהמיעוט הדרוזי המרוכז בקרבת גבולנו וקשור הדוקות עם הקהילה הדרוזית הישראלית ייהנה מביטחון ויסייע למנוע איומים על ישראל מדרום סוריה, אולם הדרוזים בסוריה מפולגים, כולל ביחס לישראל. יש לנו גם קשר היסטורי ייחודי עם העדה הכורדית ועניין בשימור כוחה כגורם פרו-מערבי מתון. יש במערכת הישראלית מי ששוגים בחלומות על עיצוב מחדש של סוריה באמצעות מיעוטים אלה.
• הרוב הסוני במדינה, שעכשיו היתה לו עדנה, ברובו איננו עויין לישראל ולא מופרך לחשוב לטווח הארוך על כינון מצב אי-לוחמה בין מדינותינו בואכה נורמליזציה. זהו גם חזונו של ממשל טראמפ.
• סוריה לא עומדת עתה במקום גבוה בסדרי העדיפויות של ממשל טראמפ והוא אף חושב להוציא ממנה את נוכחותו הצבאית החשובה (גם אם מוגבלת).

על רקע זה אפשר להבין ולהצדיק מדוע ישראל פרסה את צה"ל במרחב חיץ בצד הסורי של הגבול, תקפה יעדי טרור, השמידה יכולות צבאיות משמעותיות, עודדה תהליך בינלאומי (שא-שרע משתף עימו פעולה) לפירוק יכולות בלתי-קונבנציונאליות והעלתה על סדר היום את הכוונות התורכיות בסוריה.

איפה הבעיה? היא נעוצה בכך שהצבר הפעילויות הכוחניות הישראליות בשילוב הפרופיל הפומבי הבוטה והמאיים המאפיין בכירים ישראלים - יוצרים רושם ונתפסים בסוריה יותר ויותר כאילו ישראל נחושה להכשיל את שיקום המדינה שזה עתה השתחררה מעול אסד, מעדיפה ברית עם מיעוטים ופיצול סוריה על פני רצון הרוב במדינה, ומתכוונת להשאיר כוחותיה שם לתמיד. מסר זה עלול עם הזמן לנכר את הרוב הסוני, למסגר את ישראל מחדש כ"אוייבת" המדינה, לדחוף את א-שרע לכיוונים לא רצויים ולהזמין חיכוך גובר בשטח עם מה שמוצג כ"כיבוש" ישראלי. את ניצני החיכוך הזה אנו כבר רואים והוא מכה גלים שליליים מאוד בסוריה.

ראשית, על ישראל לגבש הבנות עם הממשל האמריקני - שלו מנוף סנקציות רב השפעה וכאמור נוכחות צבאית חשובה בסוריה - אודות הקריטריונים להתנהלות הבינלאומית מול ממשל א-שרע ושיפוטו, ובמסגרתם צרכי הביטחון של ישראל. יש לעודד את הממשל האמריקני להכנס להדברות שקטה עם הממשל הסורי אודות צרכי ביטחון אלה במגמה ליצור להם הקשר חדש, בערבות ארה"ב, שיחליף את המצב הקיים חסר הכללים והבלתי יציב מיסודו, או את הסכם הפרדת הכוחות מ-1974 שכבר איננו רלוונטי. ניתן לשלב בכך ערוץ קשר ישיר למשטר הסורי.

שנית, חיוני לסכם בהקדם האפשרי הבנות מדיניות-בטחוניות ומנגנוני קשר עם תורכיה שימנעו חיכוך עמה, ובמקביל לעודד באמצעות ארה"ב את סעודיה להכנס עמוק לזירה זו על-חשבון ההשפעה התורכית.

שלישית, יש לדחוק בממשל טראמפ להשהות מימוש כוונתו להוציא הכוחות האמריקנים מסוריה טרם מיצוי המאמץ לייצוב המצב שם.

רביעית, על ישראל להזהר מלהופיע כמי שבוחשת בזירה הפנימית הסורית, עושה יד אחת עם מיעוטים על מנת לפצלה ומטפחת שאיפות טריטוריאליות בשטח הריבוני הסורי. יש לחתור לצמצום החיכוך השלילי עם האוכלוסיה בדרום סוריה, לחסוך בהצהרות מתריסות ולחזור ולהדגיש כי נוכחות צה"ל בסוריה היא זמנית ומוכתבת מצרכי ביטחון.

כללו של דבר, על ישראל להביט רחב ורחוק ולהוסיף איזמלים לצד הפטישים שבארגז הכלים שלה.

--

תא"ל (במיל.) מיכאל (מייק) הרצוג כיהן עד לאחרונה כשגריר ישראל בארה"ב