עוד "פה אחד" כזה - ואבדנו!

מקור הביטוי "פה אחד" במלכים א', פרק כ"ב - והוא לא מחמאה. אחאב מלך ישראל (הוא ואשתו איזבל הם סמל לשחיתות ודוגמה לזוגיות שבה הקשר ביניהם מחזק את הרע שבשניהם) ניסה לשכנע את יהושפט מלך יהודה להצטרף אליו למלחמה. לצורך זה הוא הביא כארבע מאות נביאים, וכולם אמרו בדיוק אותו דבר, כאילו קראו מאותו דף מסרים: "עלה ויתן ה' ביד המלך".

יהושפט שאל אם אין עוד נביא בסביבה, כדי לשאול גם אותו. אחאב השיב שיש: מיכיהו בן ימלה. אלא ש"שנאתיו, כי לא יתנבא עליי טוב כי אם רע" - למלך הייתה די מודעות עצמית כדי להבין ולהודות שהוא שונא את מיכיהו רק כי הנביא הסורר אומר לו את האמת, ולא מהדהד את מה שהוא רוצה לשמוע, כמו כל היתר. אחאב נפל באותו קרב; מסופר שהכלבים ליקקו את דמו. בשובו לירושלים, יהושפט פעל בין היתר לחזק את מערכת המשפט והצדק ביהודה.

וכך הסביר רש"י, גדול פרשני המקרא, את הפסוק על ה"נביאים" תומכי אחאב שהתנבאו פה אחד: "מקובלני אין שני נביאים מתנבאים בלשון אחד, ואלה כולם לשון אחד אומרים" - כלומר, ברור שאפילו שניים שמתבטאים בנוסח זהה אינם יכולים להיות נביאים - וכאן היו מאות. משתמע שהם פועלים מתוך הכתבה של גורם חיצוני, ואם כך - "נבואתם" איננה נבואה.
בימינו אין נביאים אבל יש מנהיגים. ברוח המקרא, הם לא אמורים להיות חקיינים אלא להפעיל שיקול דעת.

מאוחר יותר, בימי בית שני ואילך, כאשר הסנהדרין הרשיעה נאשם פה-אחד בעבירה שדינה מוות, פטרו אותו מעונש. הסנהדרין הייתה חלק ממערך בתי-דין. הנמוך עסק בדיני ממונות והיו בו שלושה דיינים. הייתה סנהדרין קטנה ובה עשרים ושלושה דיינים, שדנה בין היתר בעבירות שהעונש עליהן יכול להיות מוות. הסנהדרין, בהא הידיעה, מנתה שבעים ואחד דיינים, דנה בדיני נפשות חמורים במיוחד (למשל נביא שקר) ופסקה הלכות לכל ישראל.

ההסבר לכלל המשונה הוא שאם בקבוצה גדולה - 23 או 71, לפי העניין - אין שופט אחד שמוצא לנכון להגן על נאשם, אפשר להניח שחברי הסנהדרין לא פעלו באופן עצמאי ולא הגיעו להחלטה בכוחות עצמם, מתוך התלבטות ומחשבה, אלא כי כך היה מצופה מהם. מי ציפה? מנהיג ההרכב, עמיתיהם, ציבור שהם שואפים לרצות, יריביו של הנאשם - כל מי שיכול לגרום להם לוותר על חשיבה עצמאית ולאמץ קו שהוכתב להם. מכאן עולה שההליך לא היה תקין, והנאשם יוצא לחופשי.

למעט מקצת שרי הליכוד, כל שרי הממשלה הם שומרי מצוות, והקואליציה משקיעה משאבים גדלים והולכים בטיפוח החינוך התורני. גם לאור זאת היה ניתן לצפות שחבריה יבינו שהצבעותיהם לא מעידות דבר על איכות החלטותיהם או על שומרי הסף שהם הצביעו לסלק, אלא דווקא על עצמם.

הכותבת היא שגרירה בדימוס