בשנים האחרונות אני שואל את עצמי מה עוד צריך לקרות כדי שכת הביביסטים הנוהה אחרי "מלאך החבלה" (כפי שכינה אותו יצחק שמיר) תתפכח. כדי שהאנשים המהופנטים האלה ישתחררו מהכישוף ויזהו את העוקץ, את תרמית הפירמידה שהוליכה אותם שולל. האם יכול להיות שכמו שדונלד טראמפ הצהיר בזמנו, "גם אם אלך בשדירה החמישית ואירה באנשים, הם עדיין יצביעו עבורי", כך גם כאן אצלנו? האם יכול להיות שאין בעולם משהו שיכול להתברר וישנה את דעתם של האנשים האלה? הם רואים בנתניהו, האיש שהוביל את ישראל לכל הגדולים באסונותיה, את התגשמות החלום הציוני. הם רואים איך הוא מפרק, ביסודיות ועקביות, גם את המרקם הפנימי שלנו, ומשוכנעים שמדובר בהכלאה של דוד המלך ומשה רבנו, עם נגיעות קלות של בן גוריון ברוטב בר-כוכבא.
לגבי בר-כוכבא, שהוביל את המרד שהביא לאחד האסונות הגדולים בתולדות היהודים, הם צודקים. אבל בחודשים האחרונים מתברר שאין מזור. אין תרופה. אין כוח בעולם שיבהיר לאנשים האלה את טעותם. הם יילכו אחריו עד הנפילה מהצוק, וידדו אחריו גם אחריה. מאיפה אני יודע? פשוט, כי זה קרה. ב-7 באוקטובר נפלנו מהצוק. אין בעולם מדינה בה ראש הממשלה יישאר בתפקידו מעל שבועיים אחרי האסון הזה, שהוא האחראי העליון להתרחשותו. חוץ מישראל. הם יישבעו בשמו כל הדרך אל הקיר, ב-300 קמ"ש, וגם אחרי ההתרסקות יאספו את מה שנותר וימשיכו. איך אני יודע? כי גם כשמתברר שלא רק שהוא אחראי למימון חמאס בכסף קטארי, בכירי הלשכה שלו מימנו גם את עצמם בכסף קטארי, בעודם עובדים עבורו, כלומר עבורנו. והוא כרגיל, לא ידע ולא שמע ואף אחד לא משך בדש מעילו והוא בכלל הקורבן. והם איתו. אכן, מדובר בכת.
ואכן, הכל כבר קרה. ה-7 באוקטובר, תוצאה ישירה של מדיניות נתניהו, של פחדנות נתניהו, של קונספציית נתניהו, שרשומה, מצולמת, מוקלטת ומתועדת באלפי פריטים שונים ועדיין, הם מנסים להפיל אותה על אחרים. "זה היה באישור מערכת הבטחון", הם זועקים. "זה בגלל איינזקוט", הם מצווחים.
נכון? לא נכון. הרמטכ"ל אייזנקוט היה לפני סיום כהונה כשנתניהו שלח את יוסי כהן לשכנע את הקטארים לממן את מפלצת חמאס. כשנשאל לעמדתו אמר שאם הכסף יגיע ישירות למשפחות עזתיות ולא לטרור, אין לו התנגדות. ואז הוא השתחרר. כמה חודשים אחר-כך, הביא שב"כ מידע מודיעיני ברור שמוכיח שהכסף הקטארי הולך ישירות לטרור. נתניהו ראה והתעלם. כמה חודשים אחרי שב"כ, הגיעה חוות דעת דומה מאמ"ן. נתניהו ראה והתעלם. המשיך לממן את המפלצת. המשיך להנחות, בסוף כל דיון, "לשמור על הקשר עם קטאר", להגן על הכסף שזורם לסנוואר. האיש שהוא שחרר בזמנו, יחד עם 1027 רוצחים, כדי שיקימו את המפלצת ששחטה בנו.
הבהרה: ההתייחסות לכת הביביסטית בטור הזה לא מכוונת למאות אלפי מצביעי הליכוד, מתוכם אני עצמי באתי (וכמה מבני ביתי). יש בתוכם רבים שמבינים כיום את גודל הצרה. שמבינים שהליכוד נחטפה על ידי משפחה מטורללת והפכה לתרכובת של כהניזם, משיחיות ושחיתות. הדברים הללו מיוחסים למובילי הביביזם בערוצי הביוב של מכונת הרעל. הפאנליסטים, ה"עתונאים", המטנפים, המצלמים, המגדפים, המסתערים על כל מה שנבנה כאן בידי אבותינו עם קלשונים ורצח בעיניים.
השבוע, בבית המשפט העליון של מדינת ישראל, ראינו תצוגת תכלית מחליאה במיוחד מצידם. כשיישות מטורללת כמו טלי גוטליב מייצגת את מפלגת השלטון בהיכל המשפט שלנו, זה הזמן להבין שהותקפנו. לא על ידי אוייב חיצוני. על ידי גופנו שלנו. זוהי התקפה אוטו-אימונית, פנימית, שעלולה להחריב אותנו. היא מסוכנת בהרבה מהתקפה חיצונית. זה לא חמאס, חיזבאללה או איראן, אותם צריך פשוט לנצח ולהרוג. זו התקפה שלנו על עצמנו. זהו פרי הבאושים של הנרקיסיזם הביביסטי, על פיו המלך חשוב יותר מהממלכה, או כפי שהגברת עצמה היטיבה לתאר בקלטת ההיא, "בלי ביבי ישראל אבודה, אנחנו נעבור לחו"ל והמדינה תישרף". ובכן, הם עוד לא עברו לחו"ל, אבל המדינה כבר נשרפת. הם רק שלחו כוח חלוץ לחו"ל. הם עוד יעברו. כשלא יהיה יותר מה להרוס כאן. כפי שהוא עצמו עשה בזמנו, ואף שינה את שמו לבן ניתאי, נשא לאשה גויה והקים לעצמו חיים חדשים באמריקה.
השבוע ראינו, בשידור חי, דוגמה חיה להשחתה הביביסטית, לשפל המדרגה אליו התופעה הזו גוררת רבים וטובים. ואני מדבר על עו"ד ציון אמיר. אדם שאני מכיר עשרות שנים ותמיד היה ממלכתי, נזהר בכבודה של המדינה, של מוסדותיה, של המסגרות שהוקמו כאן ומחזיקות אותנו יחד בלב המאפליה. הרכין ראש מול הממלכתיות.
מה הוא עשה השבוע בהיכל בית המשפט העליון, חוץ מלגדף ולהפיץ תיאוריות קונספירציה? מה לו ולכל זה? האיש הוא עורך דין פלילי. הוא מבין במשפט מנהלי קצת פחות מטלי גוטליב, שבילתה את ראב הקאריירה שלה בהגנה על אנסים. ובכל זאת הוא עמד שם, בגלימה ועניבה שחורות, והוציא את דיבתו של ראש השב"כ רונן בר, שנלחם כבר 35 שנה על בטחוננו בשפיץ המבצעי של השב"כ.
שאלתי את עצמי אם גם ציון אמיר קורא לפירוקו של השב"כ, ואפילו לפירוקה של סיירת מטכ"ל, כפי שנצווח השבוע בקבינט הביביסטי המכונה גם ערוץ 14.
גם אם נתעלם מהעובדה שזה היה אמבוש מתוכנן היטב, בניצוחה של מטחנת הצווחות והרעל (טלי גוטליב, אלא מי), אי אפשר להשתחרר מטענותיו המלומדות של עו"ד אמיר בדיון הזה. הוא עמד שם ללא בושה והדהד את הקונספירציה שהפיץ מי אם לא בנימין נתניהו, לפיה רונן בר ידע את תכניות חמאס ולא הזהיר, ולא העיר, ולא דיבר.
ציון, אתה מאמין לעצמך? אתה חושב שרונן בר באמת הסתיר את העובדה שתיכף תהיה פשיטה של 5000 נוח'בות על ישראל? למה? כי הוא רצה שכולם יישחטו? האם בדקת את התיאוריה הזו בטרם העזת להעלות אותה על דל שפתיך? הרי הדברים פורסמו. בר והשב"כ העירו באותו לילה את צה"ל. כבר בחצות. ב-3 בבוקר הם שיגרו התרעה ראשונה לכו-לם, מהמל"ל דרך המשטרה דרך לשכת ראש הממשלה. בדיון נוסף לקראת 5 בבוקר הם שיגרו התרעה נוספת, גם ללשכת רה"מ (באמצעות מזכ"ץ המודיעין של רה"מ). הם גם ירדו למטה שב"כ כבר בחצות וגם שיגרו כוחות טקילה דרומה. ולא, הם לא שיגרו כוחות כדי לחלץ את אנשיהם, כפי שביביסטים מטונפים במיוחד טוענים. בבוקר ההוא נרצחו לא מעט אנשי שב"כ בעוטף, ביניהם סמדר, אמה של אביגיל עידן הקטנה. אתה גאה בזה שאתה נוטל חלק בקונספירציות האלה, ציון? תגיד, מה קרה לך? הכל כשר בדרך ללשכת היועמ"ש?
לרונן בר לא חסרים מחדלים. הוא וארגונו, יחד עם צה"ל ואמ"ן (ובמידה מוקטנת גם המוסד) אחראים למחדל המודיעיני והמבצעי. הם זיהו את הסימנים המעידים אבל היו משוכנעים שגם אם תהיה פעולה של חמאס, מדובר בפיגוע, בחדירה נקודתית, במה שכבר היה בעבר. אף אחד לא ראה אופציה לפשיטה של אלפי לוחמי קומנדו. אין על זה חולק ואין על זה עוררין. זוהי הקונספציה המפורסמת. היא לא היתה באה לעולם אלמלא ראש הממשלה היה בנימין נתניהו. הוא אבי אבות הטומאה. הוא זה שהבטיח להפיל את שלטון חמאס אבל במציאות ניסה לחזק ולהנציח אותו. הוא זה שהביא את הכסף הקטארי לחמאס. הוא זה ששחרר את כל התשתית החבלנית, מיחיא סנוואר דרך 1027 רוצחים, שבנתה את האסון שלנו. הוא ולא אחר. זו היתה הנחיית הדרג המדיני. זו היתה הדירקטיבה. וראשי זרועות הבטחון נפלו בה. ומדובר במחדל עצום גם שלהם. הרמטכ"ל וראש אמ"ן כבר הלכו. קצינים נוספים עזבו. השב"כ? זה אירוע אחר. לשב"כ יש עוד תפקידים בדמוקרטיה השבירה שלנו. אחד מהם, הוא ההגנה על הדמוקרטיה. צריך פשוט לקרוא את הסעיף הרלוונטי בחוק ולהבין את זה. אני בטוח שאתה מבין את זה, ציון. ואני בטוח שאתה יודע במה מדובר. אבל אם אתה לא יודע, הנה תזכורת:
יורם כהן. ראש השב"כ לשעבר. מינוי של בנימין נתניהו. אגב, גם נדב ארגמן הוא מינוי של בנימין נתניהו. כהן הוא אדם דתי ואיש ימין מובהק. ציונות דתית במלוא תפארתה. בן לעולים מאפגניסטן. סיים את תפקידו לפני כשמונה שנים. כמעט לא התראיין מאז. אלא שהוא רואה מה קורה כאן. רואה, וליבו נחמץ. גם אותו הביביזם הופך לאוייב העם. גם הוא "שמאלן" עכשיו.
תשמעו סיפור: יוסי לובטון הוא מנכ"ל קבוצת הפרסום פובליסיס ישראל, שניהלה את הפרסום וההסברה של מטה משפחות החטופים בחצי השנה הראשונה אחרי 7 באוקטובר. ב-18 בדצמבר 2023, חודשיים ועשרה ימים אחרי הטבח, הוא החליט שהגיע הזמן לנסות לשכנע את יורם כהן לבוא לנאום באחת העצרות. זה הווטסאפ שהוא שלח לו: "ערב טוב יורם, זה יוסי לובטון ממטה החטופים, שוחחנו לפני מספר שבועות על לשאת דברים בעצרת. אנחנו נשמח מאוד אם תרצה לעשות זאת השבוע. מאוד נרצה שאיש כמוך יישא דברים על חשיבות הזמן בשחרור החטופים בחיים. וזאת מבלי לוותר על האינטרסים הבטחוניים של ישראל. תודה רבה".
וזה מה שכהן ענה: "הי יוסי, ליבי ומחשבותי עם כאב משפחות החטופים ויותר מכל עם החטופים עצמם. אינני חושב שלחץ ציבורי על הקבינט הוא "לגיטימי" בימים אלה תוך כדי הלחימה הקשה, כיוון שהקבינט ומערכת הבטחון עושים מאמצים רבים להביא לשחרורם, חיילים נהרגים בנסיונות החילוץ...הביקורת צריכה להתמקד מול גורמים בינלאומיים, על החמאס, על קטר, על הצלב האדום, על אונר"א ועוד".
תשובת לובטון: "אני מבין. כרגע העצה שאנחנו מקבלים מאנשי הקשר לערוץ הפורמלי היא לא ללחוץ על קטר...אני אבדוק לגבי נקודה זאת שאנחנו כבר מזמן מבקשים לפעול בה".
כהן: "אני בעד ללחוץ עליהם חזק, זה רק יכול להועיל במוטיבציה שלהם להביא לעיסקה (אתם אינכם גורמים רשמיים, ממשלה מוסד וכו')".
מה ההתכתבות הזו מוכיחה? את הממלכתיות של כהן. את העובדה שאין לו אג'נדה נגד הממשלה. מה ששינה את התנהגותו והביא להתבטאויותיו הפומביות, היתה העובדה שהוא השתכנע שנתניהו נפל בידיהם של בן גביר וסמוטריץ'. שהם מונעים את עיסקת החטופים הגדולה והסופית ונתניהו שבוי בידם. שהמניע לאי ביצוע העיסקה אינו בטחוני, אלא פוליטי. אגב, המסקנה הזו הגיונית ומתבקשת לאור העובדה שבחזית הצפונית ישראל הגיעה להסכם עם לבנון למרות שהמכה שחיזבאללה חטף קלה בהרבה ממה שקרה לחמאס ולמרות שהאיום של חיזבאללה גדול בהרבה מהאיום של חמאס. בחזית הצפונית גם אין חטופים. מה ההבדל? בן גביר וסמוטריץ', זה ההבדל. הם מאיימים לפרק את הממשלה אם תהיה עיסקה בדרום, לא בצפון. ונתניהו נכנע.
אני מניח שאת שנתו של כהן מעכירה גם ההתקפה משולחת הרסן על ראש השב"כ ועל הארגון כולו, כולל הקריאות ההזויות לפירוקו.
כהן, כמו כל ראשי השב"כ הרלוונטיים, מכיר מקרוב את הטירוף הביביסטי. הוא היה שם, בתוך החדר. חלק ממה שחשף בראיונות שהעניק השבוע, נחשף כאן לפני 3 שבועות: איך ניסה נתניהו לחסל את נפתלי בנט בשנת 2014. איך ניסה נתניהו להורות לו לבצע האזנות ולרגל אחר ראשי זרועות הבטחון. איך ניסה נתניהו להפעיל אמצעי חקירה ומעקב דרקוניים של השב"כ אחר אזרחים ישראלים.
כהן עמד מול נתניהו כחומה בצורה. "לנבחר ציבור אין בכלל סיווג בטחוני", טען מזכיר המשפחה (הקרוי בטעות גם מזכיר הממשלה) יוסי פוקס השבוע. נכון, מר פוקס. זה לא הדבר המופרך הראשון שנתניהו דרש ממישהו שכפוף אליו לעשות. מה גם, שבנט לא היה חבר קבינט מכוח החוק (שמגדיר במפורש את השרים החברים בקבינט). הוא היה חבר קבינט כשר כלכלה, מכוח קומבינה פוליטית. אם השב"כ היה מוצא שבנט לא יכול להיחשף לסודות מדינה, נתניהו היה מורה לו את הדלת החוצה. נתניהו תמיד ייתלה במישהו אחר ליישום שגיונותיו. והכי מדהים: לסיפור שסיפר נתניהו ליורם כאן, אין שום בסיס עובדתי. לבנט לא היתה שום בעיית אמינות בסיירת מטכ"ל והוא לא הודח. הוא סיים מסלול וזכה לשבחי מפקדו, שהעיד על כך גם השבוע. נו, האם זה הפריע לערב-רב המתפלש לרגלי נתניהו להמשיך להוציא את דיבתו? ברור שלא. הם המשיכו כרגיל.
תזכורת: כמה חודשים לפני דרישתו המטורללת של נתניהו מיורם כהן, היה זה בנט שהעמיד את נתניהו במלוא מערומיו הבטחוניים כשהטריל אותו ודרש ממנו לבצע פעולה מינימלית נגד מנהרות חמאס, בשלהי מבצע "צוק איתן".
נתניהו ניסה להימנע גם מזה. אחרי שדרש מהשב"כ לא לעדכן את שרי הקבינט שיש מנהרות חודרות של חמאס לתוך שטח ישראל. צריך לקרוא את זה כמה פעמים כדי להבין: ראש הממשלה ממדר את שרי הקבינט ממידע בטחוני דרמטי כמו מנהרות חודרות של חמאס, רק כדי שלא ידרשו ממנו לעשות מעשה. הוא העדיף להמשיך לממן את סנוואר בשקט. ולכן החליט לחסל את בנט. איום פוליטי.
בניגוד לטענה ביביסטית נוספת, כהן כן עידכן מישהו בסיפור הזה בזמן אמת: נפתלי בנט עצמו. מיד לאחר שהשתחרר ב-2016. וגם בסיפור הנוסף, לפיו ביקש ממנו ראש הממשלה להציב האזנה ומעקבים אחרי ראשי הזרועות, כהן עידכן את הור"ש. ועידת ראשי השירותים, בה יושבים ראש המוסד, ראש אמ"ן, ראש השב"כ והרמטכ"ל, וגם המזכיר הצבאי. כהן סיפר את הסיפור הזה לנוכחים. הוא חש מחוייבות. זוהי ממלכתיות. משם, דרך תמיר פרדו שהיה אז ראש המוסד, זה הגיע ל"עובדה". ופורסם. אגב, כששמע את הדרישה ההזויה הזו מנתניהו, העיד כהן, היו בחדר גם היועמ"ש ויינשטיין והמזכיר הצבאי. ויינשטיין הוא היום אזרח מודאג. המזכיר הצבאי הוא היום הרמטכ"ל. לדעתי, לא פחות מודאג.
הסיפור הנוסף, שגם הוא פורסם כאן לפני כמה שבועות, הוא המאמץ לחסל את בני גנץ בערב בו התבררו תוצאות הבחירות וביבי מצא את עצמו, שוב, בלי יכולת להקים ממשלה. הוא חשש שבני גנץ יקים ממשלה. אז הוא התקשר לראש השב"כ נדב ארגמן, ודרש ממנו להודיע שגנץ סחיט, לאור העובדה (שנתניהו כנראה הדליף עוד קודם) שהאיראנים הצליחו לפרוץ לטלפון הנייד שלו.
ארגמן סירב, כמובן. נתניהו פרץ בצעקות רמות. כל כך רמות, שארגמן נתן לרעייתו לשמוע חלק מהצרחות, דרך הטלפון. אבל לא מיצמץ. שירות הבטחון הכללי לא הוקם כדי לחסל את היריבים הפוליטיים של בנימין נתניהו. הוא הוקם כדי לחסל את אויבי ישראל.
זה דפוס הפעולה של המשפחה הזו. לסמן יריבים פוליטיים, להפיץ את דיבתם, להשתמש בפרוקסי כדי להביא לחיסולם. מזכיר קצת את הסיפור שכתב בזמנו חנוך דאום בספרו, איך שרה נתניהו התקשרה אליו לאחר שישב בפאנל של "המטה" (בהגשת נדב פרי בזמנו) ושיבחה אותו על העמדות הימניות אבל שאלה למה הוא לא מתעסק עם האיום האמיתי, שהם נפתלי בנט ואיילת שקד. דאום תהה למה הם איום, הרי מדובר באנשי ימין, לא? הגברת נתניהו לא הסבירה את זה, אבל הוסיפה שהיא מצפה ממנו שיספר לציבור שהם מנהלים רומן לוהט ביניהם.
דאום מעיד שהתפוצץ מצחוק במכוניתו (אבל בשקט, שהיא לא תשמע), ויצא מזה איכשהו כשהבטיח שבפעם הבאה הוא יספר את זה. דאום ידע שאין לזה ביסוס. הוא הכיר טוב את בנט ואיילת. בשבוע שאחרי הוא שוב הופיע ב"המטה" ושוב לא אמר את הדברים. שרה התקשרה שוב וגערה בו. בשבוע שאחרי, אותו סיפור. היא לא הרפתה. אבל דאום לא אמר את הדברים. כמו שראשי השב"כ סירבו להוראות דומות. תארו לעצמכם מה יקרה כאן אם ימונה ראש שב"כ שיתכופף ויהפוך את השירות לכלי בידי המשפחה המטורללת/מחליאה הזו.
אפשר להוסיף כאן את הפעמים בהן טינפה המשפחה בוואלה נגד גילת בנט, על זה שהיא מעזה להיות קונדיטורית במסעדה לא כשרה (!!). ועל אביו המנוח של בנט. ויש עוד עשרות דוגמאות לאורך השנים. ואנחנו התרגלנו. התרגלנו לטינופים, לשיימינג המאורגן שנעשה כאן לכל מי שמעז להגיד משהו נגד הנהנתנות החזירית של החבורה הזו, נגד הבלוף, נגד השקר, נגד הצביעות, נגד הכשלונות הסדרתיים והמחדלים האינסופיים. כולם שמאלנים. כולם עוכרי ישראל. כולם מדליפים ובוגדים ומשתפי פעולה עם האוייב.
עד שמתברר שהכל הפוך:
נתניהו, שצורח נגד הדלפות ודורש חקירות נגד הדלפות ומאיים להנהיג פוליגרף נגד הדלפות, העיד בשבוע שעבר במשטרה ולקח על עצמו את ההדלפה החמורה בה חשוד יונתן אוריך. זאת, ועוד: אחרי שהוא מכחיש שאוריך או פלדשטיין או איינהורן נחשפים לחומרים סודיים בלשכתו, הוא מודה שהוא זה שהורה להם להדליף חומרים סודיים מלשכתו. השקרים של האיש הזה קורסים לתוך עצמם באופן שיטתי, בפעם המי-יודע-כמה. זוכרים איך הכחיש לאורך שנתיים שנתן אישור לקנצלרית מרקל למכור למצרים צוללות אסטרטגיות שהן נשק שובר שוויון? ואיך "נשבר" והודה בכך בראיון אצל קרן מרציאנו? והוסיף שקר לפיו יש איזה "סוד" נוראי שגרם לו לעשות את זה ויודעים אותו רק שלושה אנשים? ואיך כל השלושה (ביניהם היועמ"ש דאז מנדלבליט) הכחישו כבר למחרת בבוקר שקיים סוד כזה?
מדובר בגירסה המודרנית, המשוכללת והמאופרת של פינוקיו. או הברון מינכהאוזן. ועדת מעריציו רואה את המראות, שומעת את הקולות, מזהה את השקרים, וממשיכה לתלות בו עיניים מעריצות. יבוא יום והכישוף הזה יחלוף. אני מתפלל שיישאר כאן משהו שהם יוכלו להתנצל בפניו.
אין כמעט הודעה, אמירה, מילה או הברה של האיש הזה, שאין בה שקר גס כלשהו, הכפשה ריקה כלשהי, או הסתה פרועה נגד מאן דהוא. זה הפך ממש לחוק. הנה, למשל, ההודעה שהוציא לאחר פרסום מכתב הטייסים השבוע: "רה"מ נתניהו מגבה את שר הבטחון והרמטכ"ל בהחלטתם להדיח את חותמי המכתב. סרבנות היא סרבנות, גם כשהיא נאמרת במרומז ובשפה מכובסת. התבטאויות שמחלישות את צה"ל ומחזקות את אויבינו בזמן מלחמה הן בלתי נסלחות. מדובר בקבוצת שוליים קיצונית שמנסה שוב לשבור את החברה הישראלית מבפנים. הם כבר ניסו לעשות את זה לפני השבעה באוקטובר, וחמאס פירש את הקריאות לסרבנות כחולשה. קבוצת השוליים הזו מופעלת למען מטרה אחת, הפלת הממשלה. היא לא מייצגת את הלוחמים ולא את הציבור. צה"ל נלחם, וכולנו מאחוריו".
ובכן, אין בהודעה הזו אפילו צל של אמת. כי במכתב עליו חתומים קרוב לאלף אנשי צוות אוויר, אין קריאה לסרבנות, אין רמז לסרבנות, אין קריצה לסרבנות. פשוט אין. זה גם לא סרבנות מכובסת. וגם לא 17 מזוודות של כביסה שנגררות אחרי "הגברת" באשר תטוס. מדובר בשקר והסתה.
מה שיש במכתב הוא קריאה לשחרור כל החטופים והגעה לעיסקה שתכלול גם את הפסקת הלחימה. ובכל הסקרים האפשריים מתברר שיש לקריאה הזו רוב גדול בציבור. ולא רק בציבור המתנגד לנתניהו. המכתב טוען שהמשך המלחמה הוא פוליטי, רק הסכם יוכל להביא לשחרור החטופים וכי לחץ צבאי מביא בעיקר למותם, כפי שהוכח בעבר. חותמי המכתב קוראים לציבור להתגייס לפעולה ולדרוש להפסיק את הלחימה ולהחזיר את החטופים עכשיו. "כל יום נוסף שעובר מסכן את חייהם, כל רגע נוסף של הססנות הוא חרפה".
מה כאן קשור לסרבנות?
אז נתניהו משקר. ובעקבותיו משקרים כולם. אבל לא רק בנושא הסרבנות. הוא מעז לדבר על "התבטאויות שמחלישות את צה"ל ומחזקות את אויבינו", כשהוא ואנשיו מטנפים כבר שבועות את השב"כ, ארגון חשוב לבטחוננו לא פחות מצה"ל. כששר המשפטים שלו מודיע שנחרים את ראש השב"כ אם לא יודח מתפקידו. כשראש השב"כ, הרמטכ"ל, ראש המוסד וראש אמ"ן לא מוזמנים לקבינט, רק כדי להטריל את רונן בר. אחרי כל המעללים האלה, הוא מעז לדבר על החלשת הצבא ועל עידוד אויבינו. וזה אחרי שעשה את אותו הדבר לרמטכ"ל הרצי הלוי, עד שזה נשבר ועזב. אין בושה.
אחר כך הוא מעליל על הטייסים את ה-7 באוקטובר. הם האחראים. לא הוא. הוא, שהוזהר אין ספור פעמים על ידי כו-לם. מראש אמ"ן (3 פעמים) דרך הרמטכ"ל (אותו סירב לשמוע) דרך ליברמן ואיזנקוט ולפיד (אתמול לפני שנתיים פרסם לפיד את הסרטון המפורסם שלו בו הוא מתריע מאסון, אחרי שהיה בעדכון בטחוני אצל נתניהו). הוא זילזל, התעלם, המשיך לשייט בין חופשות ולהרכיב משקפיים ורודות ועכשיו הוא מאשים את האנשים הנפלאים שהציפו את רחובות המדינה במאות אלפים ומיליונים, מכנה אותם "קבוצות שוליים" ומסית נגדם. ועוד לא אמרנו שכשהוא מדבר על סרבנות, שלא קיימת כרגע, הוא שוכח שממשלתו היא זו המנציחה את הסרבנות של עשרות אלפי אברכים ותלמידי ישיבה גם עכשיו. ועושה הכל כדי שהסרבנות ההמונית והממוסדת הזו תהפוך לחוק. ובאותו זמן ממשיכה להעמיס סבבי מילואים על הציבור המשרת. ועוד לא הזכרנו את אביו ואחיו של נתניהו, שקראו במפורש לסרבנות (לא להפסקת התנדבות. לסרבנות ממשית) במהלך ההתנתקות. ולסמוטריץ' שקרא לסרבנות. ולריקלין שקרא לסרבנות. ולגורמי ימין רבים מאוד שקרוא לסרבנות ופלירטטו עם סרבנות. אבל להם מותר, כנראה.
רבים מכם שואלים אותי, וממשיכים לשאול ולהקשות מולי, את שאלת השאלות: האם המחאה מועילה? האם יש טעם? האם זה משפיע? השאלה הזו לגיטימית. על פניו, נראה כאילו נתניהו ושלוחיו איבדו כל רסן. אין להם עכבות ומעצורים. הם מתעלמים מהמחאה. הם בבולמוס, בטראנס, באמוק. חבל על הזמן ועל ההפגנות ועל האנרגיה ועל המאמץ. לא?
אני אומר: לא ולא. אבל ממש לא. כמי שהתמחה בעשרות השנים האחרונות במה שמכונה הטרללת הנתניהואית, אני מצהיר כאן שאין בעולם דבר שמפחיד יותר את הגברת והאדון מהפגנות גדולות נגדם. אם זה מול מעון כלשהו, זה מפחיד עוד יותר. אני מקווה שמתישהו, אחרי שיעזוב את תפקידו, יואיל רונן בר לספר כמה פעמים הקפיצה אותו הגברת למעון כזה או אחר בטענה שהאבטחה לא מספיקה. ומה קרה אחרי "נסיון הלינץ'" המדומיין במספרה בכיכר המדינה. ומה נתניהו דרש ממנו אחרי האירוע ההוא. ואיך הסביר ש"הם הופכים אותנו למשפחת צ'אושסקו".
אבל עד אז, אני מזכיר שהשבוע פירסם יובל שגב כי המכתב החריג של המפכ"ל לרונן בר, שמתלונן על אבטחה "לא מספקת" סביב בני הזוג נתניהו, הגיע לאחר לחצים שהפעילו על המפכ"ל אנשי ראש הממשלה. כזכור, רנ"צ לוי טען במכתבו כי יש כשלים ביכולת להגן על בית רה"מ ועל משפחתו, בפרט בזמן הפגנות. ובכן, על פי הדיווח, מי שביקשו והפצירו ופנו ללוי לכתוב את המכתב הזה היו אנשי נתניהו. לא רק המפכ"ל. קצינים נוספים שומעים מאנשי נתניהו את הטרוניה הזו, על "סכנה שחשים בני הזוג במעונם ברחוב עזה מפעולות המפגינים".
אני יכול להעיד שזה אמיתי לגמרי. חובה להוסיף כאן: אוי למפגין שינקוט באלימות ואוי למי שיעלה בדעתו לעשות משהו מסוג הדברים שהזוג המטורלל חושש מהם. אף אחד לא יעלה על מעונם של בני הזוג בקלשונים. וגם בלי קלשונים. זוכרים את העלילה המטופשת ההיא על מפגינים שכמעט הגיעו לבלפור? אז היה זה השב"כ שהפריך אותה (אבל לא מעט שופרות המשיכו לפמפם אותה כרגיל).
קשה למצוא משהו שהנתניהו'ז חוששים ממנו יותר מאשר ממחאה המונית והפגנות נגדם. אולי רק חשבון במסעדה שיוגש להם בטעות, יעורר חלחלה גדולה יותר. בזמן המחאה בקיץ 2011, שהחלה בדיור ובקוטג' והפכה להמונית מאוד, הם ישבו נידפים ומרעידים בסלון בבלפור וצרחו על המפכ"ל דאז, דנינו, בגלל מספרי המפגינים עליהם דיווחה המשטרה.
מה שגרם לשחרורו של גלעד שליט תמורת יחיא סנוואר ואלף המרצחים, היתה המחאה ההיא. גיא פלג פרסם השבוע שלקצין האחראי על אבטחת בני הזוג בירושלים הוצנח לאחרונה אדם מיוחד מטעמם של בני הזוג נתניהו, שלא על דעת צמרת המשטרה. זהו סממן נוסף לפאניקה.
אז למה הם מתעלמים מהמחאה עכשיו? ראשית, הם לא מתעלמים. ממש לא. הם ממשיכים להסית נגד המפגינים בכל הכוח. שנית, הם ממשיכים להתעסק במחאה, לטעון שאנשים לא באים (שקר), שהיא דועכת, כדי לנסות לחנוק אותה. אם הם היו מתעלמים ממנה, ינון מגל לא היה מפיץ נתוני פייק באופן קבוע על מספרי המפגינים.
הבולמוס שאנו רואים מולנו מקורו בהתקף טראמפיזם של נתניהו, שרוצה להידמות לטראמפ, וגם מהתקווה שהמחאה דועכת. חובה וצריך להוכיח לו את ההיפך. שהמחאה חיה, קיימת, בועטת ולא מוותרת. ואם הוא חושב שהוא ישתלט עכשיו גם על השב"כ, גם על בית המשפט העליון וגם על מה שנותר משומרי הסף שלנו, הוא יפגוש את המחאה פעם נוספת, ללא מורא וללא משוא פנים (וגם ללא אלימות כלשהי).
אם הוא יידע את זה, יכול להיות שהוא יפסיק במלאכת ההרס. כרגע, אין דרך אחרת לעצור אותו. הוא מוקף בחגורת סחבות מצד אחד ואופורטוניסטים משיחיים או אנטי ציונים (חרדים) מן העבר השני שמגנה עליו למטרותיה שלה. הוא המשיח שלהם ולנו אסור להיות החמור.