במטה לביטחון לאומי ממליצים זה זמן רב להימנע מיציאה לסיני, לאור חשש כי גורמי טרור ינסו לפגוע בישראלים השוהים בחצי האי - אבל יש מי שאינם חוששים כלל, ומסתמן כי הישראלים שבים לחצי האי האהוב עליהם.
18.2 אלף ישראלים יצאו לסיני דרך מעבר טאבה בחודש מרץ 2025, זה פחות מכ-32 אלף הישראלים שיצאו ב-2023, אבל גם אם המספרים במרץ השנה כוללים את הערבים שיצאו לחופשת עיד אל פיטר, זה עדיין פי ארבעה לעומת 4.8 אלף ב-2024.
"אין פרופורציה בין הפחדים שלנו לבין המציאות"
"אני באמת הרגשתי חריגה מהשבעה באוקטובר, כי המשכתי לצאת לסיני, אבל עכשיו דווקא מרגישה כך פחות כי אני רואה שהדעות של אנשים על אוהבי סיני פחות שליליות, ושיש יותר אנשים שמגיעים", אומרת ל'וואלה' המורה לי-שי כץ, מחנכת כיתה א' בת 43 מיישוב בשומרון, שיצאה ביום ראשון לסיני ומתכננת להישאר עד סוף החג.
לי-שי בחרה קאמפ שנקרא 'בראקה', הנמצא ברצועת חוף ביר סוויר במרחק של 40 דקות מהגבול. "הרצועה שמורה, יש שערים בכניסה לרצועה ושוטרים וחיילים נמצאים בעמדות 24/7", היא מספרת, "כל מי שנכנס לרצועה צריך להציג דרכון, לא רק ישראלים, ובנוסף צריכים להראות הזמנה לקאמפ ברצועה או לקבל אישור מבעל הקאמפ שמגיעים אליו, אחרת לא מאפשרים כניסה. זה מאוד עוזר לתחושת הביטחון, גם הקרבה לגבול וגם השמירה".
"בכלל, אני מרגישה בטוחה בסיני", ממשיכה כץ ומסבירה, "כי אני נמצאת פה בתדירות גבוהה כבר בערך שמונה שנים, וגם כשהתחלתי להגיע הייתה אזהרת מסע לסיני. זה לא חדש. אז גם מאז השביעי הגעתי כבר כמה פעמים, וגם לשבוע או יותר. בהתחלה הייתי באה ומוצאת את עצמי לבד או כמעט לבד. בינתיים התיירים לאט-לאט חזרו. גם הישראלים. אני חושבת שבכל מקום בעולם לא בטוח כרגע לישראלים, גם אם לא ייפגעו פיזית, עדיין יש תומכי פלסטין בעולם. אני מבינה שפה זאת מדינה מוסלמית, למרות שיש במצרים גם נוצרים ועוד דתות. אבל בסיני, ובטח באזורים שקרובים לגבול, האוכלוסייה המקומית עובדת לרוב עם ישראלים, הם מדברים עברית ונהנים מהשהייה של ישראלים בקאמפים". והמסר שלה למי שנשארים בפסח הזה בישראל: "הם ממש מתגעגעים לתקופות שישראלים היו פה ומקווים שיחזרו בקרוב".
"לומדים לא להיכנס לשיחות על פוליטיקה עם מצרים"
גיא שילה - פעם עורך-דין חנוט בחליפה ועניבה והיום מדריך טיולי סיני ומנהל קהילת "אוהבי סיני" בפייסבוק - שב לפני שבועיים מהדרכת טיול נוסף בחצי האי, וגם הוא מדווח: "אני נוסע רגיל, גם מאז פרוץ המלחמה", ומשתף: "עשיתי שמונה חודשים במילואים אבל בין סבב לסבב ירדתי לסיני ועם קבוצות. לומדים לא להיכנס לשיחות על פוליטיקה עם מצרים - אין בזה שום טעם. הם לא מבינים אותנו ואנחנו לעולם לא נבין אותם, מה גם שהתקשורת שהם חשופים אליה שונה לחלוטין ממה שאנחנו צורכים, כמובן. הבדואים מאד-מאוד מחכים שכבר נחזור. הם מתגעגעים. לא מבינים ממה אנשים מפחדים ולמה זה נמשך כל-כך הרבה זמן.
דרום סיני תמיד הייתה מנותקת משאר סיני, מאד מאובטח שם, שלושה כבישים שנכנסים ממצרים, כולם שמורים היטב עם מחסומי צבא ומשטרה, כשגם שבטי הבדואים כבר שנים רבות עוזרים לשלטונות באבטחת הטריטוריה שלהם מפני חדירת גורמים עויינים".
"אין פרופורציה בין הפחדים שלנו לבין המציאות", הוא מדגיש, "דרום סיני הוא אזור תיירותי, מנותק ומאובטח, וכמובן רגוע וקסום ולכן נוסעים לשם. פיגועים וסכנות יש כמעט מדי יום בישראל. בדרום סיני לא נפגע אף ישראלי בפיגוע מאז אוקטובר 2004. גם כשיקרה משהו וכולם יצקצקו: 'אמרנו לכם!', מה זה אומר בכלל? אי-אפשר לחיות בפחד מתמיד, כשברור שבארץ לצערנו הרבה יותר מסוכן לצאת מפתח הבית, ואפילו להישאר בממ"ד. הם מאד שומרים על התיירים שם, וגם על הישראלים. שארם א-שייח' זו ביצת הזהב של התיירות במצרים וכך הם רוצים שזה יימשך. אזהרות היו תמיד. אין להן משמעות עכשיו יותר מפעם".
"אל תבואו, אני לא סומך על העובדים שלי"
ולעומת כץ ושילה המבסוטים, יש מי שעשו "אחורה פנה" - אורלי (שם בדוי), כבת 60 מזכרון-יעקב, מעידה על עצמה שנהגה לרדת לסיני בקביעות שלושים שנה ויותר, ואומרת בכאב ניכר: "אני יודעת על מעט שנוסעים אבל אני אישית עשיתי סטופ - לא עוד". לדבריה, גם מי שהייתה נוסעת איתו אז כבר לא נוסע. "זהו, כבר אין אמון. אני כבר לא סומכת על אף אחד שם", היא מסכמת, "הרבה מהעובדים בקאמפים הביעו תמיכה במתקפת השביעי באוקטובר. בעל מלון מצרי אמר לנו 'אל תבואו, אני לא סומך על העובדים שלי'. מבחינתי זה יותר מאזהרות המל"ל כי במל"ל מזהירים כבר עשרות שנים ותמיד נסענו למרות האזהרות. אבל אני מרגישה שעכשיו זה כבר משהו אחר ואני מאד מקווה שכל מי שנוסעים בפסח יחזרו בשלום".