מדיניות חוץ תנודתית: טראמפ מאיים - ואז נסוג

ינואר 2025 סימן את שובו של דונלד טראמפ לזירה הבינלאומית כנשיא ארה"ב. פחות משלושה חודשים לאחר ההשבעה, הולך ומתבהר דפוס פעולה ברור: איום - הסלמה - ולאחר מכן ריכוך או נסיגה מוחלטת. מקנדה ועד סין, מרצועת עזה ועד טהרן— הדיפלומטיה האמריקאית, כך נראה, מתנהלת לפי קצב תגובותיו של טראמפ ולא מדיניות סדורה.

עוד לפני שובו לבית הלבן טראמפ דאג לפזר רמזים למה שעתיד לבוא. כך היה כשחזר על כוונתו להפוך את קנדה למדינה ה 51 של ארה"ב, ההשתלטות על תעלת פנה וגרינלנד וכמובן המכסים הגלובאליים. חלק גדול מההבטחות שהתעופף בחלל האוויר בעצרות הבחירות ההמוניות של טראמפ, הופכות עכשיו למדיניות רשמית בין אם מדובר במהות או בפרוצדורה. במילים אחרות טראמפ התחיל הכי מהר שלו ולאט לאט מגביר.

כזכור טראמפ הכריז בשבוע שעבר על כוונתו להטיל מכסים גורפים על יבוא כלל הסחורות ממדינות שונות, ובפרט על סין - תחילה 60% , לאחר מכן 104% וכעת 125% כחלק מהקמפיין שלו להחזרת המפעלים האמריקאיים הביתה. ההודעה, שעל פי הניו יורק טיימס, לא לוותה בהיערכות מקצועית משמעותית, וגררה תגובה חדה מהשווקים ותגובות חריפות מבעלות בריתה של ארה"ב.

אמש (רביעי) בעוד פניית פרסה, הממשל הודיע כי רוב המכסים יוקפאו לתקופה של-90 יום, תוך קריאה ל "משא ומתן מחודש" עם המדינות שלא נקטו בצעדי נגד. בפועל, סין, ומספר מדינות נוספות נותרו ברשימת המדינות שעליהן יוטלו מכסים, ובאופן חלקי בלבד.

טראמפ זכה לקרדיט בינלאומי לאחר שהצליח, עוד טרם השבעתו, לקדם הפסקת אש בין ישראל לחמאס ולהביא לשחרור חלק מהחטופים. אולם בשלב השני של העסקה, כשהמשא ומתן הגיע למבוי סתום, טראמפ שיגר הצהרה מאיימת: "אם חמאס לא ייכנע — שערי הגיהינום ייפתחו".

האולטימטום פקע — אך לא התבצע שום מהלך מצד ארה"ב. טראמפ הצהיר לאחר מכן כי "ההחלטות כיצד לפעול היו בידי ממשלת ישראל", ובכך נסוג מהתערבות ישירה. גם תוכנית ה "טרנספר" לתושבי רצועת עזה, שהוזכרה בפגישתו עם נתניהו, הוגדרה בדיעבד כ "רעיון תיאורטי" בלבד, ללא תכנון אופרטיבי.

במהלך חודש מרץ, טראמפ הזהיר את איראן מפני "השלכות הרסניות" אם לא תחדש את המשא ומתן על תוכנית הגרעין. הצהרותיו גובו בפריסת כוחות אמריקאיים באזור, מהלך שנתפס על ידי מומחים כאיתות למבצע צבאי אפשרי. אלא שבמהלך פגישתו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, הודיע טראמפ על פתיחת מגעים עם טהראן — כבר בסוף אותו שבוע.

טראמפ מעוניין בקיום שיחות ישירות, אך באיראן מתעקשים על מגעים יהיו עקיפים בלבד, בתיווך עומאן. בכך נחשף שוב פער בין ההצהרות הרמות לבין המציאות הדיפלומטית.

בעוד שתומכיו טוענים כי מדובר בטקטיקת מיקוח מחושבת - דומה לזו שנקט טראמפ בעסקאות נדל"ן לאורך הקריירה - מומחים מזהירים מפני השלכות חמורות. "בסוף, אם אתה מאיים יותר מדי - אתה מפסיק להיחשב רציני," אמר דיפלומט אירופי בכיר ל "פוליטיקו". לדבריו, התנהלות כזו "מחלישה את כושר ההרתעה של ארה"ב ויוצרת ואקום שמדינות יריבות עלולות לנצל". אזהרות נשמעות גם מתוך הממשל. בכירים בפנטגון ובמחלקת המדינה התריעו כי "חוסר היציבות המדינית מקשה על השותפות לתכנן לטווח ארוך".

האם מדובר באסטרטגיה מבריקה או בהתנהלות אימפולסיבית? התשובה, ככל הנראה, תלויה בזווית ההסתכלות. מה שבטוח: תחת טראמפ, מדיניות החוץ האמריקנית הפכה ליותר ישירה, אך פחות צפויה, פחות יציבה - והרבה יותר אישית. העולם לומד שוב - זה לא מה שטראמפ אומר, אלא מה הוא עושה - ולעיתים קרובות, זה לא אותו הדבר.