השבוע צוין יום השנה וחצי ל-7 באוקטובר, ומניין הימים בהם מצויים 59 החטופים בשבי חמאס בעזה חצה את רף ה550 יום. כך, גם מניין ימי המאבק של בני משפחותיהם. "בסוף תהיה עסקה, ההיסטוריה תוכיח שצדקנו ובסוף היא תיחתם", אומר יותם כהן, אחיו של נמרוד כהן, חייל השריון שנחטף מהטנק בקיבוץ נירים, בראיון לסופ"ש שלו.
"הנוסחה ברורה והיא לא השתנתה מהרגע הראשון: סיום מלחמה, נסיגה מעזה, שחרור מחבלים, זו הדרך היחידה להחזיר את נמרוד ואת שאר החטופים, זו העסקה היחידה שעל השולחן ושתישאר על השולחן, ואני מאמין שבסוף יקבלו אותה, בין אם הממשלה הנוכחית, אחרי בחירות או הדחה של נתניהו, כי זה הדבר נכון לעשות. השאלה היא אם אח שלי ישרוד עד אז, באיזה מצב הוא יחזור אלינו, וכמה נסבול עד שזה יקרה".
משפחת כהן, כמו משפחות חטופים נוספות, קיבלה באחרונה דיווחים על מצבו מהחטופים ששוחררו לישראל, כמו גם מספר אותות חיים. החשש העיקרי שלהם, מספר כהן, הוא ממצבו הנפשי. "היו לו דלקות ובעיות רפואיות שהתפתחו לאורך הזמן בשבי ובלי טיפול רפואי, אבל הבעיה העיקרית היא המצב הנפשי ואנחנו חוששים שזה יפגע בו לצמיתות. נמרוד נחטף בן 19, שנה אחרי שסיים תיכון, בעוד ארבעה חודשים הוא אמור להשתחרר. הוא כמעט חצי זמן בשבי ממה שהוא היה חייל, הוא פרקטיקלי ילד. והוא ראה את כל חברי הצוות שלו נהרגים ממש מולו".
עוד הוסיף: "אנחנו יודעים שבחקירות המחבלים מענים אותו, מראים לו את הסרטונים האלה שוב ושוב ומעמתים אותו מחדש עם הטראומה וזה גורם לו להסתגר ולא לתקשר". וחידוש הלחימה הגביר עוד יותר את החשש מהרעת התנאים, אוכל, מים, ציוד הומניטרי שלא מגיע לחטופים, ובעיקר - היחס מהשובים. "אנחנו יודעים מהחטופים שחזרו שבמהלך העסקה לשובים היה מצב רוח יותר טוב ושכשעסקאות נופלות השובים נהיים הרבה יותר עצבניים, אגרסיביים, מרושעים".
לדברי כהן, משפחתו תמכה בחפץ לב בעסקת החטופים שהממשלה אישרה בחודש ינואר מתוך אמונה שיתחיל תהליך שיהיה קשה לפרק אותו, ושתוך כמה שבועות גם נמרוד יהיה בבית. "שמחנו והתרגשנו עם החטופים שהתאחדו עם משפחותיהם, מתוך הנחה שלהציל כמה שיותר חיים זה חשוב וכל המציל נפש אחת וכו', וחשבנו וקיווינו ששלב א' ייצור מומנטום להגיע לשלב ב. התבדינו. ראש הממשלה הוכיח שכוחו רב ממה שציפינו והוא נחוש בדעתו לשמר את הממשלה בכל מחיר, לצערנו", הוא אומר.
"אמא שלי החליפה לו מצעים בחדר, הרגשנו שאנחנו עוד שניה שם"
"אולי היינו שוטים, אבל הרגשנו שאנחנו עוד שניה שם. אמא שלי קנתה לנמרוד מצעים חדשים והחליפה לו מצעים בחדר כי נמרוד אוטוטו חוזר הביתה, ואז זה התנפץ. לקום בבוקר שהעסקה נפלה או בבוקר שישראל חזרה למלחמה בעזה, זה היה ממוטט נפשית. וככל שבונים יותר מגדלים, ככה הם יותר קורסים גם".
כעת, ברקע הניסיון לחדש את המו"מ להשבת חטופים עם עוד יוזמה מצרית להשבת שמונה חטופים בתמורה להפסקת אש נוספת, שתשאיר מאחור חטופים נוספים, הוא מאמין שמדובר בניסיון לפלג בין המשפחות ומבהיר: "אנחנו מתנגדים לכל עסקה חלקית".
אחרי שנה וחצי של מאבק, לכהן אין הרבה אמון, בלשון המעטה, בראש הממשלה וחבריו לממשלה שקובעים את המדיניות ומקבלים את ההחלטות, "האם אני מאמין להם שהם עושים את הכי טוב שלהם? בוודאי שלא. האם אני חושב שהם מחבלים בכוונה? בוודאי. כאנשים ברור שאני לא סומך עליהם. אני לא סומך על ראש הממשלה שחשוד בפלילים והלשכה שלו חשודה במגע עם גורם זר, גם לא על השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר, ראש צוות המשא ומתן, שמעולם לא עשה יום אחד בצה"ל ושולט על אח שלי שנחטף בזמן שירות סדיר, וגם לא על שר הביטחון החדש. סמוטריץ' ובן גביר אלה אנשים שגם לא האמנתי להם לפני, וככל שהזמן מתקדם אני מגלה כמה הם לא מסוגלים לבצע את המשימה שלהם - לדאוג לאזרחי ישראל. אבל בין אם ארצה או לא, בסוף אני תלוי בהם, והם שולטים בגורל של אח שלי".
כהן מספר כי אמו, ויקי, מנסה להשיג פגישה עם ראש הממשלה ועם השר הממונה על המו"מ דרמר, "שניהם מושכים אותה, בינתיים", והוא בעצמו "לא רואה טעם להיפגש עם האנשים האלה או ערך בלשמוע את התירוצים או השקרים שיש להם להגיד - אני יכול לשמוע הכל בתקשורת". ואולם, בוועדות הכנסת, כהן דווקא עימת והתעמת בחודשים האחרונים עם השרים איתמר בן גביר ועמיחי שיקלי, ותקף אותם בחריפות על התנגדותם לעסקה. "השרים בורחים מהציבור ובורחים מהמשפחות ומפחדים מאיתנו בצורה מסוימת, אבל זה המקום שלי כאזרח לתת להם את האמת בפרצוף. בסוף הוא שר לא של הליכוד, אלא של ישראל, בממשלה, והוא אמור גם לייצג אותי, וחלק מזה זה גם התמודדות עם ביקורת".
לדבריו, כשהוא כן מדבר עם שרי הממשלה "אני לא מרגיש שהם אומרים לי אל תדאג, סמוך עלינו, נחזיר את אח שלך, זה לא באמת מעניין אותם. אנחנו מטרד בקריירה הפוליטית שלהם", הוא אומר ומוסיף: "הם מספרים איזה סיפור אחר לעצמם, מנסים ליצור מחסום רגשי ביניהם לבין החטופים. הם יודעים שאח שלי סובל. הם יודעים שזו אותה ממשלה של השביעי באוקטובר ששלחה אותו לשם ושהצבא הציב אותו שם. הוא לא היה שם מרצונו, הוא תותחן בטנק. חייל פשוט בסדיר. והם לא מוכנים לשלם את המחיר על העוול שהם גרמו".
החשש שכהן, כחייל, יישאר מאחור ויהפוך לרון ארד מקונן במשפחה מהיום הראשון, ולדברי כהן, זאת אחת הסיבות שהמשפחה בחרה מהתחלה לנהל מאבק בקול רועם. "אמרו לנו בהתחלה, שבו בשקט ואל תגידו שהוא חייל, וההורים שלי לא הסכימו. גם לתמי ארד ולהורים של אברה מנגיסטו והישאם א סייד והדר גולדין ואורון שאול, אמרו שבו בשקט - והם ישבו ככה שנים. אנחנו מהיום הראשון השמענו את קולנו כדי לוודא שלא נגיע למצב כזה. מאוד קשה להשתיק אותנו, גם ככה אנחנו מאוד ווקאליים. וזאת אחת הסיבות בעצם להשאיר את הנושא הזה ולא לתת לדבר הזה להתמסמס".
המאבק העיקש של הוריו של כהן, יהודה וויקי, גם הפך אותם ליעד של התקפות. "בהתחלה דיברנו הרבה על ערכים, לא להשאיר פצועים מאחור, כולנו ערבים לזה וכדו, אבל כאזרח ישראלי אני חושב שהערכים האלה מזמן בפח הזבל של המדינה. אנשים קוראים לאבא שלי בוגד, משתף פעולה עם החמאס, אויב ישראל, חבר כנסת מהליכוד צעק עליו שאם הוא ימשיך לדבר ככה הבן שלו לא יחזור. אין לנו יותר את הערבות ההדדית הזו".
ובינתיים, בין הכותרות הסוערות המתחלפות על קטארגייט, הדחת היועמשית וראש שב"כ ומשבר חוקתי עם בג"ץ, כהן מרגיש שהמאבק של משפחות החטופים "נדחק לשוליים", ושזה לא סתם: "מנסים להציף את השיח הציבורי בעוד ועוד נושאים כדי שלא יעסקו בדבר הכי קריטי והכי בוער: 59 חטופים שעדיין בעזה", הוא אומר, אבל חשוב לו להדגיש שהוא חושב ש"הכל קשור בהכל. במדינה לא דמוקרטית, אין שום סיבה להחזיר חטופים. במדינה שבה אין דמוקרטיה - ולשם לדעתי הממשלה דוחפת, אין לשלטון שום מחויבות כלפי האזרחים. אם ראש השב"כ והיועמ"שית יודחו וניכנס למצב שבו הממשלה לא חייבת דין וחשבון לאף אחד ואין עליה מעצורים, לא יהיה שום גורם או לחץ על ראש הממשלה להחזיר את נמרוד. אף אחד שיאמת אותו, יכריח אותו, או יכפה עליו, או ילחץ אותו להגיע לעסקה".
את ליל הסדר משפחת כהן לא תחגוג, זו השנה השניה. בשנה שעברה, בני המשפחה השתתפו בליל האי סדר שארגנו משפחות חטופים במחאה מול בית ראש הממשלה בקיסריה, וגם השנה הם מתכננים לנצל את ערב החג כדי להרים קול זעקה ודרישה להשבת החטופים. בתשובה לשאלה אם הם לא מתייאשים מהנרמול והקיפאון במצב, כהן משיב: "מי אמר שלא התייאשנו? ייאוש זה לא מתג של און אוף. אנחנו דועכים לאט לאט, אם תשווי את התפקוד, גם הבריאותי וגם הנפשי מלפני שנה לעומת עכשיו, יש פער גדול". ועדיין, הוא ממשיך להיאבק, מדי יום ויום, "במחשבה שנמרוד חוזר. אני לא מאמין גדול ברוחניות, אבל זה הסטייט אוף מיינד ולשם אנחנו מכוונים, ובסוף - זה יקרה".