ממשלת ישראל נגד שירות הביטחון הכללי: הקרב שבו כולנו מפסידים

שני פרסומים כיכבו בראש החדשות במהלך סוף השבוע, שניהם נוגעים לשירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל. הראשון הוא משהו שאם יש בו ממש, צריך כל אזרח ישראלי להתחיל לחשוש לחירותו - מכתב ראש השב"כ לבג"ץ. השני, הגם שהופץ מטעם הצד השני (תכף נגיע לזה): ציטוט מפי ראש המחלקה היהודית בארגון, צריך להוביל, ובכן - לאותו חשש בדיוק...

נתחיל בדבריו של רונן בר, שלא יכולים להיות חמורים מהם. נכון שכבר שמענו דברים חמורים, על אותו נתניהו, מפי ראשי הארגון בעבר, אבל אלה של בר, בעודו מכהן, הם פשוט מזעזעים.

למי שבילה את סוף השבוע בבירה אירופית קסומה, למשל על גדות הדנובה, הנה שני הסעיפים העיקריים במכתב: הראשון נוגע לעדות נתניהו במשפטו, כאשר על פי בר, ביקש ממנו נתניהו "פטור" מעדות בטיעון כי הוא דרוש לעניינים ביטחוניים. על כך הגיבה לשכת נתניהו באומרה שחוות הדעת היחידה שנדרשה מבר בנוגע למשפט נתניהו היא באשר למידת הסיכון הביטחוני שבקיומה בירושלים, בניסיון (שהצליח) להעביר אותה לתל אביב.

הסעיף השני כלל פנייה מצד נתניהו להדק את המעקב אחר פעילי מחאה. הסעיף הזה נותר עמום מעט, אבל בר הבהיר שהוא מוכן להעיד עוד בנושא, לו יוזמן לדיון בבג"ץ שיתקיים בדלתיים סגורות, כדי שלא לחשוף את אותן מערכות שאותן ביקש נתניהו, לכאורה, לערב במעקב אחרי אזרחים.

עסקינן במכתב שאין חמור ממנו. ראשית מהדברים עולה שנתניהו לא יהסס לנקוט בכל אמצעי כדי לסכל את ההליך המשפטי נגדו, שנית עולה ממנו חשש שמא "התהפך" על ראש השב"כ רק לאחר שהבין כי הלה לא יסייע לו לסכל את המשפט ואת המחאה כנגדו. כלומר - אלה תהיינה שתי דרישות הסף מהראש החדש (עתה גם קל יותר להבין את השימוש הציני שנעשה באלי שרביט, כדי להציג לכאורה שבחר תחילה ב"קפלניסט").

אם הדברים נכונים, הרי שקל להבין לפתע מדוע הפך בר, כמעט בן לילה, מגיבור (על פי השבחים שחלק לו ראש הממשלה לאחר כל מבצע חיסולים מוצלח) לאשם המרכזי באי מניעת טבח 7 באוקטובר.

פתאום הכל מתחבר. פתאום נראה שלא רק פרשת קטארגייט היא שמבהילה את נתניהו וסביבתו, אלא האפשרות שהמשפט יימשך ונתניהו יצטרך לעמוד על דוכן העדים, הפעם לא בחקירה המרימה והמלטפת של פרקליטו, אלא מול התביעה.

אם לשפוט על פי התגובה המבוהלת של ראש הממשלה לכל התפתחות בחקירת עובדי לשכתו, הרי ששבירתו על הדוכן נראית כפרוסת עוגה, משהו שאפשר להפקיד אפילו בידי מתמחה.

אבל האם הדברים נכונים? איך שלא נסתכל על זה, יש פה מילה מול מילה. אפשר להעמיד לשכה מול לשכה, אבל בסופו של דבר זה רונן בר נגד בנימין נתניהו.

כל אחד יכול לבחור למי להאמין, אבל נציין רק שבצד אחד של המתרס עומד מישהו שהקריירה הפוליטית שלו רצופה בשקרים ובספינים, בעוד בצד השני עומד מישהו שמחדל מבצעי נוראי רשום ברזומה שלו, אבל אמינותו לא הוטלה מעולם בספק.

עד כמה מבוהלים בסביבת נתניהו מהאפשרות שבר אכן יעיד בפני בית המשפט הגבוה לצדק? על כך אפשר ללמוד מהתגובה המפחידה של שר המשפטים, שלפעמים נדמה שחסר אפילו את מידת היראה שקיימת אצל הבוס שלו. מבחינתו אפשר לרסק את ישראל כבר מחר בבוקר.

עכשיו אפשר לעבור לפרסום השני שקשור לארגון, זה שבו נשמע ראש המחלקה היהודית בשב"כ אומר שמבחינתו צריך לעצור פעילי ימין קיצוני גם ללא ראיות. כלומר - להשתמש במעצר ככלי גם נגד מי שאין די ראיות כי עבר על החוק. הדברים חמורים, עולה מהם אותו חשש בדיוק שעולה מהבקשה-לכאורה של נתניהו לפעול נגד פעילי מחאה: מעצר של אזרחים ישראלים שלא כדין.

גם אם יוצאים מנקודת הנחה שהעיתוי אינו מקרי, ששב"כ לא במקרה עלה כאן על הכוונת ושמישהו חיכה עם החומרים שברשותו בדיוק לרגע הזה, אין ולא צריכה להיות יכולת להתעלם מהתוכן החמור.

כאן בדיוק מתחברים שני הקצוות הכי מנוגדים שניתן להעלות על הדעת. איך בדיוק? בואו ניזכר ש-99% מהעצורים שבידי שב"כ הם ערבים, רובם תושבי יהודה, שומרון ורצועת עזה. בעניין חוקיות המעצרים שלהם לא שמענו מילה אלא מארגונים שנתפסים כשמאל-קיצוני.

במילים אחרות, שירות הביטחון הכללי הוא גוף שרגיל לעצור אנשים על סמך חשד, גם כשאין בידיו ראיות. אתם יודעים מה הבעיה? שאין לנו ברירה אחרת. הן איש לא יעלה על דעתו שחשוד בהתארגנות טרוריסטית לא ייעצר וייחקר גם אם אין ראיה שיכולה להיות קבילה בבית המשפט למעצרו.

זה קצת כמו הבידוק הביטחוני המשפיל לאזרחי ישראל הערבים בנתב"ג. מצד אחד, מדובר באפליה נוראית נגד אזרחים שעל פי כל דין הם שווי זכויות. מצד שני ברור שאי אפשר להתעלם מהסכנה, גם אם רק אחד יעלה למטוס כשהוא... הבנתם, נכון?

הן גם מי שחושב שעל ישראל לפעול ללא לאות כדי לקדם הסכם מדיני שסופו הוא שתי מדינות, מבין שפעילות שב"כ באזור הדמדומים של החוק היא משהו שאין לו תחליף. על כן, מה הפלא כשחלק מהשיטה מחלחל גם אל פנים הארץ, חוצות לא רק את הקו הירוק אלא גם כמה קווים אדומים?

אז פעם זה נגד פעילי ימין קיצוני החשודים בטרור (בוא נאמר שגם אלה, שמקיימים תדיר הדרכות כיצד לעמוד בחקירות שב"כ, הרוויחו את החשדות נגדם ביושר) ופעם אלה עלולים להיות פעילי מחאה משמאל (בטח אם ייכנס לתפקיד ראש הארגון יס-מן של נתניהו ועושי דברו, ראינו כבר מה מתחולל במשטרת ישראל).

העניין הוא שהמשטרה החשאית העברית והכל כך נדרשת במצבנו הביטחוני, נוהגת, ובכן... כמו משטרה חשאית! ברקע אפשר לשמוע את פרופסור ישעיהו ליבוביץ' מתגלגל מצחוק. הן הוא הבטיח לנו שבמוקדם או במאוחר תהפוך ישראל ממדינה שעל דגלה חרוטות המילים "הטובים לטיס" לכזאת שעל דגלה ייחרט "הטובים לשב"כ" (הוא אמר ש.ב, הכינוי הארכאי לארגון).

את המחלוקת ההיסטורית לא ניישב עתה, בטח לא אחרי 7 באוקטובר כשברור לנו מי מסתתר מאחורי כינויים כמו ארגונים "מתונים" או לפחות "פרגמטיים", אבל אפשר לראות מה השלטון המתמשך על עם אחר מעולל לנו, איך הוא מקרין גם על תהליכים פנימיים בחברה הישראלית וזה צריך להדאיג לא רק את מי שמבקש לעשות כאן הוקוס-פוקוס של שלום דמיוני עם מי שמבקשים לא מדינה להם, אלא את חיסול מדינתנו אנו, אלא גם - ואולי בעיקר - את מי שחושב על חיזוק ההתנחלויות וסיפוח השטח.


נחזור לענייני השעה: ההתנגשות החזיתית בין שלטון החוק לבין מי שמתיימרים לייצג את שלטון העם (על פי כל סקר, העם מאס בהם מזמן, אבל לא נכנס לזה עכשיו), נראית קרובה מתמיד.

אם אכן היא תתרחש, אפשר שמדובר ב-7 באוקטובר חוקתי, כזה שהשלכותיו העתידיות עלולות לגרום אף לנזק חמור עוד יותר.

בינתיים, אפשר היה לקחת הפוגה קצרה מענייני השעה ולהיזכר לא רק בפרופ' ליבוביץ' המנוח, אלא גם במאיר אריאל שכתב ב"שיר כאב" איך "בסוף כל משפט שאומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה"...