שנה וחצי אחרי 7 באוקטובר, היום בו חרב עולמם, המשפחות השכולות התייצבו היום (רביעי) מול נציגי צה"ל וקיבלו את ממצאי התחקיר על קריסת מערכי ההגנה והתגובה במסיבת הנובה ובאירועים נוספים בדרום.
"נתתי את כל כולי למדינה הזאת - ואיבדתי את הבת שלי", זעק אב שכול בקול חנוק מדמעות. באולם רווי שתיקה טעונה, הוא לא היה היחיד שחש בגידה. רבים מבני המשפחות הביעו תסכול עמוק מהממצאים ומהתחושה שהמדינה לא לקחה אחריות אמיתית על האסון הנורא.
"הילדים שלנו קבורים - ואתם ממשיכים לחיות כאילו כלום", אמרו נציגי ההורים בכאב. "אל תגידו לנו שעשיתם מה שיכולתם - כי לא עשיתם מספיק. מי שעשה מספיק - זה הילדים שלנו, שרצו לחיות, שאהבו, שרקדו ונרצחו בלי שמישהו עצר את זה. אני רוצה לדעת מי נלחם להציל את הילדים שלנו, ואיפה כל אלה שלא הגיעו".
רבים מההורים הביעו זעם על כך שלדבריהם, במקום לדאוג לחשיפת האמת ולמניעת הישנות המחדל, המערכת ממשיכה להתמקד במחוות הומניטריות לאויב. "תפסיקו להכניס להם סיוע הומניטרי", קרא אב שכול. "דאגתם לנוח'בות - במקום לדאוג לילדים שלנו. איפה הייתם כשהם התחננו לעזרה?", הוסיף.
האלוף דן גולדפוס שהציג את התחקיר, אמר למשפחות: "טעינו. לא הבנו את הגודל של מה שקרה". ענת, אם שכולה, סיפרה שהבת שלה נכנסה למיגונית ולא הצליחו להציל אותה. "מה שמעניין אתכם זה כסת"ח כדי שלא ידעו כמה צה"ל כשל בתפקידו. אף אחד לא יחזיר את החיים של הבן שלי", אמרה.
אחת מהאמהות הוסיפה כי "איבדתי את הכי יקר לי. שום דבר שיגידו לא יחזיר לי אותה. אני זוכרת שהיא אמרה לי בשיחה, 'תעזרו לי תעזרו לי אני מתחננת לעזרה', והעזרה לא הגיעה. עובדים עלינו, משקרים לנו בעיניים. הכול חרטא". אמא נוספת אמרה כי "הבן שלי נרצח בשיחת וידאו יחד עם הבת זוג שלו. איפה המסוקים? אמרו לנו יש רק שני מסוקים. צה"ל מודה שטעה. הפירוט של הזמנים לא תואם את מה שבשטח".